אריק הובסבאום

אריק הובסבאום

אריק הובסבאום, 2011
מקום לימודים	קינגס קולג' (קיימברידג')

אֶרִיק ג'ון ארנסט הוֹבְּסבּאוּם (באנגלית: Eric John Ernest Hobsbawm‏; 9 ביוני 1917 – 1 באוקטובר 2012) היה היסטוריון מרקסיסטי יהודי-בריטי, סופר וחבר במסדר עמיתי הכבוד. הובסבאום היה במשך תקופה ארוכה חבר במפלגה הקומוניסטית של בריטניה, שכיום אינה פועלת עוד, וב"קבוצת ההיסטוריונים של המפלגה הקומוניסטית" שהייתה חלק ממנה. הוא כיהן כנשיא קולג' בירקבק באוניברסיטת לונדון.

אחד מנושאי העניין של הובסבאום היו פיתוח המסורות. עבודתו היא מחקר של התפתחותן בהקשר למדינת הלאום. הוא טען כי מסורות רבות הומצאו בידי האליטות הלאומיות על מנת להצדיק את קיומן וחשיבותן של מדינותיהם.

חייו

הובסבאום נולד ב-1917 בעיר אלכסנדריה שבמצרים ללאופולד פרסי הובסבאום ונלי גרון, שניהם יהודים. הוא גדל בווינה ובברלין. על אף שהם חיו בארצות דוברות גרמנית, הוריו המשיכו לדבר עִמו ועם אחותו הצעירה ננסי באנגלית.

אביו נפטר ב-1929, והוא החל לעבוד כאו-פר וכמורה לאנגלית. בגיל 14 התייתם גם מאמו, הוא וננסי אומצו על ידי גרטי, שהייתה דודתם מצד אמם, ועל ידי סידני בעלה, ולהם בן שנקרא אף הוא אריק. כולם עברו ללונדון ב-1933.

בשנת 1998 הוענק להובסבאום על ידי בית המלוכה הבריטי התואר חבר מסדר עמיתי הכבוד.

פוליטיקה

אריק הובסבאום הצטרף ל"תלמידי בתי הספר הסוציאליסטים" בשנת 1931 ולמפלגה הקומוניסטית ב-1936. היה חבר ב"קבוצת ההיסטוריונים של המפלגה הקומוניסטית" מ-1946 עד 1956.

הפלישה הסובייטית להונגריה ב-1956 סימנה את קיצה של "קבוצת ההיסטוריונים של המפלגה הקומוניסטית" והניעה את מרבית חבריה לעזוב את המפלגה הקומוניסטית הבריטית. הובסבאום היה יוצא דופן בקרב חבריו, בכך שנותר במפלגה. והרחיק לכת כל כך עד כדי שסינגר על הפלישה הסובייטית להונגריה. הוא כתב ב"דיילי וורקר" בשלהי 1956 וגרס "בעודי נוכח לדעת בלב כבד את מה שהתרחש בהונגריה, עלינו גם לומר בהגינות כי אנו סבורים שעל ברית המועצות להסיג את כוחותיה מהארץ מוקדם ככל האפשר".

מאוחר יותר החל לתמוך בסיעה ה"אירוקומוניסטית" ב-CPGB. במאמרו: "צעד הקדימה של העובדים נבלם", שהתפרסם במקור בכתב העת "מרקסיזם היום" בספטמבר 1978, הוא טען שמעמד הפועלים איבד באופן בלתי נמנע את תפקידו המרכזי בחברה, וכי מפלגות השמאל לא מסוגלות יותר לפנות למעמד זה גרידא; נקודת ראות שנויה במחלוקת בעידן של לוחמנות איגודי עובדים. הובסבאום תמך בטרנספורמציה שחלה אצל ניל קינוק ממפלגת הלייבור הבריטית מאז שנת 1983. עד לסגירת כתב העת ב-1991, הוא המשיך לתרום ל"מרקסיזם היום".

הובסבאום משך אליו ביקורת רבה בשל תמיכתו בקומוניזם. לפי רוברט קונקווסט, בראיון עם מבקר התרבות הקנדי מייקל איגנטיף בראיון טלוויזיוני ב-1994, נשאל הובסבאום, אם מותם של עשרים מיליון היה מוצדק, אם האוטופיה הקומוניסטית כביכול, הייתה נוצרת כתוצאה מכך, והוא ענה באמירת "כן". אולם בספרו שלו משנת 1994, "עידן הקיצוניות" הוא כתב שמותם היה מעבר לכל הצדקה. בספרו זה הפגין הובסבאום גישה ביקורתית מאוד הן כלפי רוסיה הסטליניסטית וניקיטה חרושצ'וב, והן לגבי המערב בעידן של מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם.

חיים אקדמיים

אריק הובסבאום התחנך בגימנסיה של פרינץ-היינריך בברלין, בבית הספר העיוני סט. מרילבון (כיום אינו פועל עוד) ובקולג' המלכותי שבקיימברידג', שממנו הוא קיבל את הדוקטורט שלו בהיסטוריה של האגודה הפביאנית. הוא היה חבר בקבוצת "שליחי קיימברידג'". במהלכה של מלחמת העולם השנייה, שירת כמכונאי.

ב-1947 נעשה מרצה להיסטוריה בקולג' בירקבק באוניברסיטת לונדון. הוא היה מרצה אורח באוניברסיטת סטנפורד בשנות השישים. ב-1970 הוא התמנה כפרופסור ב-1971 הוא נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים וב-1978 הוא נבחר לחבר באקדמיה הבריטית. בשנת 2000 זכה בפרס ארנסט בלוך.

הוא פרש ב-1982 אולם נשאר כמרצה אורח מספר חודשים בשנה בניו סקול לחקר החברה במנהטן עד 1997. נכון ל-2010 היה נשיאה של מכללת בירקבק, אוניברסיטת לונדון ופרופסור אמריטוס בניו סקול לחקר החברה במחלקה למדע המדינה.

עבודותיו

אריק הובסבאום הרבה לכתוב על נושאים רבים והיה אחד מההיסטוריונים הבולטים בבריטניה. כאיש ההיסטוריוגרפיה המרקסיסטית הוא התמקד בניתוח "המהפכה הדואלית" (המהפכה הצרפתית הפוליטית והמהפכה התעשייתית הבריטית). הוא רואה את השפעתן ככוח המניע מאחורי המגמה השולטת לעבר הכלכלה החופשית כיום. הובסבאום התנגד לפרימורדיאליזם בהיסטוריוגרפיה. נושא חוזר ונשנה נוסף בעבודתו היה "שודדים חברתיים", תופעה שהובסבאום ניסה למקם בתוך תחומיו של ההקשר החברתי וההיסטורי הרלוונטי וכך הגיב על ההשקפה המסורתית שלו כצורה ספונטנית ובלתי צפויה של מרד פרימיטיבי.

מחוץ לכתיבה האקדמית ההיסטורית, כתב הובסבאום (תחת הפסבוודונים "פרנסיס ניוטון", שמו של החצוצרן הקומוניסט של בילי הולידיי) כמבקר הג'אז של השבועון "ניו סטייטסמן". הוא כתב מסות רבות שפורסמו בכתבי עת אינטלקטואלים שונים, העוסקים בתחומים רבים, מברברים בעת החדשה לבעיות בתנועות עובדים והעימות בין אנרכיזם לקומוניזם.

פרסומיו האחרונים הם האוטוביוגרפיה "זמנים מעניינים", ו"גלובליזציה, דמוקרטיה וטרוריזם".

ספריו

• Primitive rebels: studies in arachaic forms of social movement in the 19th and 20th centuries/ E.J. Hobsbawm. New York: W.W. Norton, 1965
• Industry and Empire: from 1750 to present day/ E.J. Hobsbawm. Harmondsworth, Middlesex, penguin Books, 1969.
• The age of revolution: Europe, 1789-1848/ E.J. Hobsbawm. London: Weidenfeld and Nicolson, 1975
• World of labour: further studies in the history of labour/ E.J. Hobsbawm. London: Weidenfeld and Nicolson, 1984.
• The age of capital, 1848-1875/ E.J. Hobsbawm. London: Sphere Books, 1985.
• Bandits/ E.J. Hobsbawm. 2nd ed. Harmondsworth, Middlesex, Penguin Books, 1985.
• Captain Swing/ E.J. Hobsbawm and George Rude. Harmondsworth, Middlesex: Penguin Books, 1985
• Labouring men: studies in the history of labour/ E.J. Hobsbawm. London: Weidenfeld and Nicolson, 1986
• The age of empire, 1875-1914/ E.J. Hobsbawm.

London: Weidenfeld and Nicolson, 1987

• Echoes of the Marseillaise: two centuries look back on the French Revolution/ E.J. Hobsbawm. New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press, 1990
• The age of extremes: a history of the world, 1914-1991/ Eric Hobsbawm. New York: Pantheon Books, 1994
• Nations and nationalism since 1780: programme, myth, reality/ E.J. Hobsbawm, 2nd ed., Cambridge: Cambridge University Press, 1992.
• On history/ Eric Hobsbawm. London: Weidenfeld & Nicholson, 1997
• Uncommon people: resistance, rebellion and jazz/ Eric Hobsbawm. New York: New Press, 1998
• Revolutionaries/ Eric Hobsbawm. London: Abacus, 1999
• The new century/ Eric Hobsbawm in conversation with Antonio Polito. translated from the Italian by Allan Cameron. London: Little, Brown, 2000
• Interesting times: a twentieth-century life/ Eric Hobsbawm. London: A. Lane, 2002

ספרים שערך באנגלית

• Peasants in history: essays in honour of Daniel Thorner/ edited by E.J. Hobsbawm... (et al)/ Calcutta: Oxford University Press, 1980.
• The invention of tradition/ edited by Eric Hobsbawm and Terence Ranger. Camridge: Cambridge University Press, 1992.

ספריו שיצאו בעברית

• תקופת המהפכה: אירופה 1789-1848/ א.י. הובסבאום. מבוא: יעקב טלמון; תרגמה: עליזה נצר; הערות והסברים: שלמה נצר. תל אביב: הדר, תשכ"ו 1965.
• עידן הקיצוניות: המאה העשרים הקצרה, 1914-1991/ אריק הובסבאום; תרגמה מאנגלית: כרמית גיא. תל אביב: עם עובד, 1999.
• לאומיות ולאומים: מאז עידן המהפכה/ אריק הובסבאום; תרגום מאנגלית: עידית שורר; עריכה מדעית: שלמה זאנד. תל אביב: רסלינג, 2006.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אריק הובסבאום בוויקישיתוף

• ‫המרקסיסט שרצה לשנות את העולם, ההיסטוריון אריק הובסבאום מת בגיל 95, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2012
• ההיסטוריון אריק הובסבאום מת בגיל 95, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2012
• ‫אבנר שפירא, ההיסטוריון אריק הובסבאום בן 93, וטרם נואש מהתקווה לשנות את העולם, באתר הארץ, 11 ביוני 2010‬
• ‫יצחק לאור, אריק הובסבאום: אידיאה עם פצצת גרעין, באתר הארץ, 21 ביוני 2006
• דייוויד פרייס-ג'ונס, אריק הובסבאום: קומיסר ההיסטוריה, אתר מידה, 19 ביוני 2019.
• אריק הובסבאום באובזרבר
• מאמר בגארדיאן
• מאמר ב-Spartacus.SchoolNet.co.uk
• ההיסטוריון המרקסיסטי אריק הובסבאום
• סקירה של זכרונותיו של אריק הובסבאום
• "אריק הובסבאום ומעמד הפועלים" מאת נורה קרלין ויאן בישאל (1983)

מכּתביו:

• הטוב בזמנים, הרע בזמנים, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2011

על כתביו:

• שלמה זנד, ההיסטוריון כמוצר לאומי, על ספרו של אריק הובסבאום, לאומיות ולאומים מאז עידן המהפכה
• ‫אבנר שפירא, ההיסטוריון אריק הובסבאום מוציא ספר בגיל 93, המציג מבט חדש על המרקסיזם, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2010‬
• אסף מלאך, "לא כל עם זכאי למדינה" - בעקבות ספרו של הובסבאום "לאומיות ולאומים מאז עידן המהפכה"
• אסף מלאך, "חקר הלאומיות והמקרה היהודי-הישראלי", עיונים בתקומת ישראל 26, 2016, עמ' 135–173.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26488694אריק הובסבאום