סלדוניט
 | |
| סלדוניט יחד עם היולנדיט, מחצבת שקור, הודו רוחב אמיתי 5 ס"מ | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי |
K(Mg,Fe2+)(Fe3+,Al)Si4O10(OH)2 |
| מערך קריסטלוגרפי | מונוקליני |
| צורת הגביש | בדרך כלל כמקבץ קשקשי או כמסה חסרת צורה. |
| צבע | ירוק אפור, ירוק כחלחל, ירוק-זית, ירוק-תפוח |
| ברק | עמום |
| שקיפות | שקוף למחצה עד אטום |
| פצילות | מושלמת בכיוון אחד ({001}) |
| קשיות | 2 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 3.05-2.95 |
| שרטוט | לבן ירקרק |
| מינרלים נלווים | היולנדיט, פרהניט, כלוריט, קוורץ, מונטמורילוניט וקלציט |
סֵלָדוֹנִיט הוא מינרל פילוסיליקטי - (סיליקט במבנה בצורת לוחיות), המכיל אשלגן, מגנזיום, ברזל, אלומיניום, והידרוקסיל, אחד מסוגי הנציצים.
תכונות
הרכב כימי
נוסחת המבנה הכימי של הסלדוניט היא K(Mg,Fe2+)(Fe3+,Al)Si4O10(OH)2.
הסלדוניט יוצר תמיסה מוצקה עם המוסקוביט (KAl2(AlSi3O10)(F,OH)2). הרכבי ביניים מכונים:
- פרוסלדוניט - ([KFe3+(Mg, Fe2+) [Si4O10(OH)2) כאשר Mg/(Mg + VIFe2+) < 0.5
- אלומינוסלדוניט - ([KAl(Mg, Fe2+) [Si4O10(OH)2) כאשר Mg / (Mg + VIFe2+) > 0.5
- פרו-אלומינוסלדוניט - ([KAl(Mg, Fe2+) [Si4O10(OH)2) כאשר Mg/(Mg + VIFe2+) < 0.5
קריסטלוגרפיה
הסלדוניט מתגבש במערכת המונוקלינית, חבורת סימטריות נקודתית "מונוקלינית רגילה" או "מונוקלינית המימורפית" (), וחבורת סימטריות מרחבית C2/m או C2. הפרמטרים של תא היחידה הם: Åa=5.23, b=9.06Å, c=10.13Å, וגודלה של זווית β הוא 100.55°.[1]
המבנה הפנימי של הסלדוניט, כמו של המינרלים בקבוצת הנציצים, הוא של לוחיות זעירות ברוחב של מספר אנגסטרם. כל לוחית בנויה משני סוגי שכבות:
הסוג הראשון הוא שכבה של טטרהדרונים של סיליקה (SiO4). שלושה מתוך ארבעת אטומי החמצן שבסיליקה נמצאים במישור השכבה ומתחברים לאטומי חמצן של הטטרהדרונים האחרים באותה שכבה ויוצרים בכך רשת של משושים. אטום החמצן הרביעי בסיליקה המהווה את הקודקוד הרביעי של הטטרהדרון מתקשר עם השכבה הבאה, כאשר כל אטומי החמצן "מצביעים" באותו כיוון. אלומיניום מחליף לעיתים את הצורן בטטרהדרונים. משום שהצורן הוא ארבע־ערכי בעוד שהאלומיניום הוא שלוש־ערכי נדרש פיצוי חשמלי שבא בצורת קטיון אשלגן.
הסוג השני הוא שכבה הבנויה מאוקטהדרונים (גופים בעלי שמונה מישורים) שבמרכזם אלומיניום, ברזל או מגנזיום המוקפים באטומים של חמצן או בקבוצת ההידרוקסיל (OH).
בסלדוניט שכבה אחת של אוקטהדרונים מקושרת משני צדדיה לשתי שכבות של טטרהדרונים. בין הלוחיות מפרידה שכבת ביניים המכילה יונים ספוחים. גביש המינרל בנוי מלוחיות הנערמות זו על גבי זו וביניהן יש שכבות ביניים, הפצילות המושלמת של המינרל מתרחשת לאורך שכבות הביניים אלו.
תכונות פיזיקליות
המינרל מופיע כמקבץ קשקשי או כמסה חסרת צורה. לסלדוניט יש פצילות מושלמת בכיוון אחד ({001}). הקשיות של המינרל נמוכה, 2 בסולם מוס, ומשקלו הסגולי הממוצע 3 גרם לסמ"ק.
תכונות אופטיות
אופטית המינרל הוא דו-צירי שלילי. מקדמי השבירה של הסלדוניט הם: nα=1.606-1.644, nβ=1.63-1.662 ו-nγ=1.63-1.663.[2] גבישי הסלדוניט שקופים למחצה עד אטומים, הם חסרי צבע או שהם מופיעים בגוונים של ירוק אפור, ירוק כחלחל, ירוק-זית, ירוק-תפוח. הברק של הסלדוניט הוא עמום, והנפיצה שלו בינונית. הסלדוניט ניחן בפליאוכרואיזם (עד כמה משתנה צבע המינרל בהתאם לזווית בה מסתכלים בו). מזווית אחת (X) המינרל ירוק צהבהב ירוק כחלחל, ומשתי הזוויות האחרות (Y ו-Z) ירוק או ירוק אזמרגד.
גילוי ומקור השם
המינרל נתגלה לראשונה ב-1847 על הר בלדו (Monte Baldo), נפת טרנטו מחוז טרנטינו - אלטו אדיג'ה שבאיטליה על ידי המינרלוג הגרמני ארנסט פרידריך גלוקר (Ernst Friedrich Glocker). מקור השם מצרפתית סלדון (celadon) שפירושו ירוק כצבע הים, מתייחס לצבעו של המינרל. ורוניט הוא שם נוסף למינרל המתייחס לקרבת העיר ורונה לאתר הגילוי הראשוני של המינרל.
שימושים
בסלדוניט נעשה שימוש כמקור לצבע ירוק בצבע שמן.
מקור ותפוצה
מששת ימי בראשית סלדוניט מצוי כמסה בגוונים של ירוק-אפור או ירוק כחלחל כשהיא ממלאה חללים בבזלת או באנדזיט, כשהוא מחליף מינרלים סיליקטיים פרומגנזיים בסלעי פרץ בינוניים עד מאפיים שעברו התמרה נסוגה (התמרה שבמהלכה הטמפרטורה והלחץ יורדים).
הסלדוניט הוא מינרל נפוץ. מקומות בהם ניתן למצוא את המינרל כוללים את הר בלדו (Monte Baldo), נפת טרנטו מחוז טרנטינו - אלטו אדיג'ה שבאיטליה (שם נמצא המינרל לראשונה); עמק צילר (Zillertal) במדינת טירול שבאוסטריה; סטרימוי (Streymoy) וסוּדוּרוֹי (Suduroy) באיי פארו; הפארק הלאומי הר רנייה (Mt. Rainier National Park) מחוז פירס (Pierce) במדינת וושינגטון, וקניון הסלע האדום (Red Rock Canyon) במחוז קרן (Kern) בקליפורניה שבארצות הברית; איי הפנינה (Islas de las Perlas) מול חופי ניקרגואה; ומכרה הוסוקורה מחוז מייאגי, ובמקומות רבים נוספים ביפן.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
