הזירה הסיציליאנית במלחמת פירוס
 | ||||||||||
| מפה של מלחמת פירוס | ||||||||||
| מלחמה: מלחמת פירוס | ||||||||||
| סוג העימות | מערכה צבאית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריך | 276-278 לפנה"ס | |||||||||
| מערכה לפני | החזית האפנינית במלחמת פירוס | |||||||||
| מקום | סיציליה | |||||||||
| עילה | המצור על סירקוזה | |||||||||
| תוצאה |
| |||||||||
| ||||||||||
מסע פירוס בסיציליה היה מערכה צבאית בין השנים 278 ל-276 לפני הספירה, שבו נחלץ המלך פירוס מאפירוס לעזרת העיר סירקוזה, שבעזרתה ניסה לעצור את ההתפשטות הקרתגית בסיציליה.
רקע
ערך מורחב – מלחמת פירוס
לאחר שפירוס גורש ממוקדון, וסגר את שאיפותיו להרחיב את ממלכתו מזרחה, הוא קיבל בקשת עזרה מהעיר טרנטום נגד ההתפשטות הרומית בשנת 280 לפני הספירה. צבאו חצה את הים האדריאטי הסוער וכך החל העימות הראשון של הלגיונות הרומיים מול הפלנקס המוקדוני ופילי המלחמה. ליבת צבאו של פירוס הורכבה מ-5,000 פלנקסיאנים מוקדונים, יחד עם הפלנקסים של אזורי אפירוס החמושים בסגנון מוקדוני. לצבאו של פירוס היה גם כוח קטן של פרשים תסליים יעילים ביותר, וכוח כלשהו מרודוס, בין רגלים קלים אחרים כמו הפלטסטים והקשתים של כרתים. אחד מכלי הנשק העיקריים של צבאו של פירוס היה פילי המלחמה שלו, שאף חייל רומי לא התמודד איתם קודם לכן. המפגש עם ההתנגדות הרומית היה קשה ממה שציפה. הוא ניצח את הרומאים בעזרתם בקרב הרקלאה. לאחר מכן, כוחותיהם בשילוב עם מספר רב של בעלי ברית חדשים, הביסו לבסוף את הרומאים בקרב אסקולום. ניצחונות אלו גרמו לסנאטורים להבין שהלגיונות הרומיים, למרות עוצמתם, אינם יריב שקול לפילי המלחמה של פירוס. הבנה זאת הובילה לשלום עם רומא. לאחר מכן, נערך הסכם, שאילץ את רומא לפנות את השטחים שהושגו בדרום איטליה. סינאס (אנ'), יד ימינו של פירוס, היה ברומא כדי לחתום על ההסכם, כאשר צי קרתגי עם 120 ספינות מלחמה הופיע מול נמל אוסטיה, עם האדמירל מגון (ספ'). הקרתגים אמרו לרומאים שהם מוכנים להתחבר איתם נגד פירוס. הרומאים, שכאילו התעוררו מחדש על ידי הברית החדשה הזו, ביטלו את ההסכם. הצי הקרתגי הזה הפליג לסירקוזה בסיציליה, וכחלק מתקופה חדשה זו של שיתוף פעולה העבירו חיילים רומאים לרגיום, בניסיון לחסל כמה שודדים קמפניים שחיקו את מה שעשו הממרטינים (אנ') במסינה.
פירוס קיבל אז שתי שגרירויות מסירקוזה. לאחר מלחמת אזרחים ארוכה בין תונון לסוסטרטוס, העיר הייתה חסרת אונים מול הפלישה הקרתגית, ושני הגנרלים ביקשו את תמיכתו של פירוס. ההחלטה האסטרטגית של פירוס לצעוד לסיציליה נדונה בהיסטוריוגרפיה, שכן משמעותה הייתה פתיחת חזית צבאית חדשה כאשר החזית הקודמת לא נסגרה לחלוטין באיטליה. ככל הנראה, התוכניות של פירוס לשלוט באי סיציליה יהיו צעד ראשון לקראת כיבוש קרתגו, כפי שניסה אגתוקלס לפני כמה שנים.
מחצי האי האפניני לסיציליה
במהלך קיץ 278 לפנה"ס, פירוס עלה עם חייליו ופילים ועבר לסיציליה. הטרנטינים לא היו מרוצים לראות אותו עוזב, אך השאירו חיל מצב בעיר זו בעוד כוחות אחרים נשארו בלוקרי (אנ') בפיקודו של בנו אלכסנדר כדי לתמוך בבעלי בריתם האפנינים.
מיצר מסינה נחסם על ידי הממרטינים והשודדים ברגיום, כך שהצי של פירוס הפליג מלוקרי, חמק מסיורי הצי הקרתגי ונחת בטאורומניום, מעט דרומית למסינה. הצורר המקומי טינדריון הכריז מיד על נאמנותו לפירוס. כוחותיו הצטרפו לאלה של פירוס, וכאשר נסע לקטנה זכה לבעלי ברית נוספים. הקרתגים, עם 100 ספינות וצבא של כ-50,000 איש, לפי הנתונים של דיודורוס סיקולוס, שמו מקום לסירקוזה. הגעתו של צבאו של פירוס אילצה את כוחות המצור להתפזר. הוא כבש את סירקוזה והשיג 140 ספינות וכמה מכונות מצור. שני מנהיגי סירקוזה, תונון וסוסטרטוס, הניחו בצד את המחלוקות ביניהם והצטרפו לעניין פירוס, שמינה את בנו, הלנוס, למלך סיציליה.
העיר אגריגנטום, שהייתה ברשותו של סוסטרטוס, תרמה 8,000 חיילים מנוסים חדשים לצבאו של פירוס. ערים אחרות נכנעו לפניו. פירוס לא נשאר לא פעולה זמן רב ומיד החל לצעוד לעבר הערים הקרתגיות עם צבא שגדל ליותר מכ-30,000 רגלים וכ-1,500 פרשים, לפי פלוטרכוס.[1][2] הערים הראקליה ואזונה נכבשו, בעוד סלינונטה (אנ'), הליקיאה (אנ') וסגנטה (אנ') נכנעו מרצונן. החיילים הקרתגים נמלטו מבלי שיכלו לעשות דבר מחשש לפילים. אפשר לחשוב כמה גרועים היו התנאים לשכירי החרב של הקרתגים, שכן הם נסוגו דרך שטחים עוינים, ללא מזון. הקורבנות בטח היו גדולים. לא פלא שמנהיגי הקרתגים חמקו מהקרבות ביבשה כשהם סמכו על עליונותם הימית כדי לנסות לעצור את התקדמות האפירוטים.
שרידי הכוחות הקרתגיים נגררו לחוף הצפוני, והתבצרו בערים מוקפות חומה כמו אריקס ופנורמו (ספ'). פירוס תקף את השטחים האלה, שם את מקומם ואז הסתער על חומותיהם. באריקס, פיררו הוביל את המתקפה באופן אישי. המעוז האחרון שנותר בידי הקרתגים היה ליליבאום. פירוס דרש גם את המעוז הזה. כשהוא סורב, הוא תקף את ליליבאום (אנ'), אך נכשל.
הערות שוליים
- ^ פלוטרכוס, כרך חיי פירוס, חיי אישים, עמ' 22
- ^ דיודורוס סיקולוס, כרך XXII, ביבליותקה היסטוריקה
| מלחמת פירוס | ||
|---|---|---|
| זירת חצי האי האפניני | הרקלאה • אסקולום • ונוסיה • רגיום • קרניטה • בנוונטום | |
| הזירה הסיציליאנית | סירקוסאי • אריקס • ליליבאיום • מסינה | |
39056941הזירה הסיציליאנית במלחמת פירוס