ברוך ג'מילי
ברוך ג'מילי (2 בנובמבר[1] 1923 – 29 בדצמבר 2004) היה חייל בחטיבת גבעתי ולוחם בחטיבת הראל של הפלמ"ח במלחמת העצמאות, שנודע בזכות גרפיטי שכתב בזפת, "פלמח ברוך ג'מילי פ"ת 1948 !", על קיר של מבנה שאיבת מים בשער הגיא, שעליו שמר.
ביוגרפיה
ברוך ג'מילי נולד בשנת 1923 בפתח תקווה למשפחה תימנית מסורתית. אביו היה ממקימי שכונת מחנה יהודה בעיר ומוח'תאר השכונה.[2] בשנת 1940 הצטרף ג'מילי ל"הגנה" ובמקביל שירת כנוטר במשטרה הבריטית. לקראת תום מלחמת העולם השנייה התגייס לבריגדה היהודית, שם שירת תחת פיקודו של חיים לסקוב. במסגרת הבריגדה הוצב במצרים ובצרפת. היה מעורב גם בהברחת יהודים בגבול מצרים.
במלחמת העצמאות התגייס ג'מילי לחטיבת גבעתי זכה לדרגת רב-סמל ושירת כמלווה שיירות. באחד הקרבות נפגע ברגלו ופונה לבית החולים. עם החלמתו חזר ליחידתו. לאחר הקרבות סופח לאחת היחידות של חטיבת הראל (של הפלמ"ח), ששמרו על תחנות השאיבה בשער הגיא ואז מרח בזפת את הכתובת הידועה.
לאחר מבצע קדש עזב את הצבא ועבד במכס. לאחר מכן חזר לשירות קבע כנגד משמעת, ובתפקיד זה התמיד עד שפרש בשנת 1981 בדרגת רב-סרן. בשנת 2003 חזר לשירות מילואים בגיל 80, וחילק ערכות מגן.[3] לפרסום נוסף זכה בשל נישואיו לשתי נשים, וזאת בניגוד לקביעת בית הדין הרבני. עד מותו היה פעיל במשמר האזרחי בפתח תקווה.
ג'מילי מת מסרטן בגיל 81. נטמן בבית העלמין "סגולה" בפתח-תקווה. הותיר אחריו חמש בנות ובן.
הכתובת והתעלומה
במשך שנים נשארה כתובת הזפת על הקיר. ניתן היה לראות את הכתובת מכביש שער הגיא (באב אל-וואד), והיא הפכה למפורסמת כמו שלדי המשוריינים שהושארו במקום כאנדרטה.
ג'מילי חזר לאותה עמדה לאחר שנפצע בקרבות קודמים. הוא כתב "ברוך ג'מילי פ"ת פלמ"ח 1948" בהשראת החיילים הבריטים שנהגו לכתוב את שמותיהם בעזרת זפת חמה. באותה העת, היה מספרם של הנופלים שלא נודע מקום קבורתם גדול, וג'מילי החליט לכתוב את שמו, כשהוא מבקש מחייליו כי אם ייפול, ישנו את הסיומת מפ"ת לפ"נ - פה נקבר. לאחר מכן הפכה הכתובת עבורו ועבור אחרים שהכירו את הסיפור לסמל המנציח את פועלו ואת מקום נפילתם של רבים מחבריו לנשק. אחד מחבריו של ג'מילי אמר: "כך כל שנה היה חוזר ומחדש את האותיות. כעבור מספר שנים הפסיק כי משום מה - כל שנה שחזר - היה מוצא את הכתובת מחודשת... אלמונים המשיכו את מסורתו."
במשך שנים נשארה זהות כותב הגרפיטי עלומה, וקמו לו חקיינים רבים. כתובות הנושאות את השם "ברוך ג'מילי" ניתן היה למצוא בכל רחבי ישראל.
מחיקת הכתובת ושחזורה
בשנת 1984, 36 שנה לאחר שנכתבה, נמחקה הכתובת מתחנת השאיבה. ג'מילי פנה לבית המשפט בבקשה לחייב את חברת "מקורות" להחזיר את הכתובת. ג'מילי צוטט אומר בנדון: "בטח עשה את זה מישהו שנולד אחרי שזה נכתב ולא מבין מה זה מסמל. רציתי להקים לי יד כיוון שלא ידענו אז מי יחיה ומי ימות. אני אמנם יצאתי שלם מן התופת, אך השם שלי על הקיר היה זיכרון לכל מה שהתרחש שם באותה התקופה בדיוק כמו שרידי המשוריינים בצד הדרך". בקשתו של ג'מילי נדחתה על ידי בית המשפט.
ביום העצמאות ה-63 למדינת ישראל, 10 במאי 2011, שוחזרה ונכתבה מחדש הכתובת במיקומה המקורי, במסגרת תוכנית לחידוש, שיקום והעצמת אתרי מורשת לאומית במשרד ראש הממשלה ובסיוע חברת מקורות. מזכיר הממשלה וראש ועדת ההיגוי של התוכנית, צבי האוזר, הודיע כי "אנחנו שמחים להחיות אייקון היסטורי, משפט קצר המסמל תקופה שלמה. אנו מצדיעים לדור שהקים את המדינה. חידוש הכתובת הוא מצווה צנועה ומחוות תודה לדור ההוא". הכתובת שוחזרה על ידי שי פרקש, משמר ציורי קיר ועיטורים היסטוריים, שחשף את שרידי הכתובת המקורית וחידש אותה באמצעות זפת – החומר שבאמצעותו נוצרה במקור.[4]
בעקבות הגרפיטי
התעלומה הניעה את שלמה ארצי לכתוב את "הבלדה על ברוך ג'מילי" ביחד עם המלחין גידי קורן. השיר התחרה בתחרות "פסטיבל הזמר והפזמון 1974", וזכה במקום הראשון. מארגני הפסטיבל, שהבינו את פוטנציאל השיר, איתרו את ברוך ג'מילי, והעלו אותו לבמה לאחר הכרזת המנצח.[5]
בספרו תש"ח טוען הסופר יורם קניוק כי ברוך ג'מילי והכיתוב בשער הגיא מייצגים נאמנה את הפלמ"ח, הרבה יותר מ"מורשת הפלמ"ח" אשר לטענתו לא היה לה ביסוס אמיתי.
בסדרת הקומיקס "יוני המכבי הקטן" שהתפרסמה בעיתון הילדים "אותיות" בשנותיו הראשונות, שיבץ שי צ'רקה את הכתובת "ברוך הגמלאי, פתח תקווה" בפתחה של מערה, כמחווה לברוך ג'מילי.
לקריאה נוספת
- רפי מן, לא יעלה על הדעת – ציטוטים, ביטויים, כינויים ומטבעות לשון, הד ארצי הוצאה לאור, 1998, הערך "ברוך ג'מילי פתח תקווה 1948", עמ' 63
קישורים חיצוניים
- מילות השיר "הבלדה על ברוך ג'מילי", באתר שירונט
ביצוע השיר על ידי שלמה ארצי, סרטון באתר יוטיוב בערוץ הרשמי של האמן[6]- יוסף וקסמן, "בזפת שנדבקה לנעליים כתבתי: ברוך ג'מילי פ"ת", מעריב, 26 באפריל 1974
- מנחם שמואל, ברוך ג'מילי: מהלאמאנש עד סיני, מעריב, 28 באפריל 1974
יוסף לפיד, מה עשה שלמה ארצי, מעריב, 28 באפריל 1974
- יורם קניוק, הנצח הקטן של ברוך ג'מילי, דבר, 5 במאי 1974
- במקום הכתובת "ברוך ג'מילי" נכתב "ארץ-ישראל יפה", מעריב, 5 במאי 1974
- דוד זוהר, ברוך ג'מילי מרגיש בן 20, מעריב, 30 באוקטובר 1981
- אנשיל פפר, מזכרת מברוך ג'מילי, באתר הארץ, 21 במאי 2011
34773377ברוך ג'מילי
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ הארכיון לתולדות פתח תקווה ע"ש עודד ירקוני.
- ^ מרב יודילוביץ', ברוך ג'מילי נפטר בגיל 81, באתר ynet, 29 בדצמבר 2004.
- ^ אבי חיים, חודשה כתובת הזפת של ברוך ג'מילי בשער הגיא, ערוץ 7, 10 במאי 2011.
- ^ וראו: יעקב העליון, הבלדה על יום העצמאות תשל"ד, מעריב, 29 באפריל 1974; יעקב בר-און, בלדת הפסטיבלים של שלמה ארצי, דבר, 2 במאי 1974.
- ^ "הערוץ הרשמי של שלמה ארצי" - ערוץ מוזיקה "חוקית" ב"יו טיוב", של חברות התקליטים אנ.אמ.סי והד-ארצי, להצגת שיריהן. הזכויות שמורות לחברות ולמבצעים