הביטוס
בעבודתו של הסוציולוג פייר בורדייה המונח הביטוס (Habitus) מציין מערכת מתוחכמת של שעתוק, הפועלת באופן סמוי.
מקור הביטוי
הסוציולוג ואנתרופולוג מרסל מוס השתמש במונח הביטוס לציון הרגלים הקשורים בגוף - יציבה, תנוחות, הדרך לנוע במרחב ועוד - המאפיינים קבוצות מוגדרות. על פי מוס אופני השימוש בגוף משתנים לא רק בין פרטים אלא גם בין חברות שונות, בין קבוצות שבאות מחינוך שונה, מושפעות ממערכות ערכים שונות או אופנות שונות[1].
בהמשך, בורדייה השתמש במונח בניסיון לגשר על הפער בין שתי גישות סוציולוגיות מתחרות: הגישה הסובייקטיביסטית שניתחה תהליכים חברתיים כפרי-פעולתם המכוונת של יחידים, תוך התעלמות מהכוחות החברתיים הפועלים על הפרט; והגישה האובייקטיביסטית, שהתמקדה במבנים, במערכות ובמוסדות חברתיים, תוך התעלמות מפעולותיהם הרצוניות של יחידים. באמצעות מושג ההביטוס מעוניין בורדיה לאתר את פעולתו של המבנה החברתי בהעדפותיהם ובפעולותיהם הרצוניות של יחידים. זהו כלי תאורטי המבקש להבהיר כיצד היחסים ההירארכיים בין קבוצות חברתיות מופנמים ונחווים כ"טבעיים" וכיצד המעמד החברתי של היחיד בא לידי ביטוי בהון התרבותי שצבר במהלך חייו.
משמעות הביטוי
הביטוס הוא אוסף ההתנהגויות, ההרגלים, הכישורים, הנטיות וההעדפות שאדם רוכש במהלך חייו – ובהם אופן השימוש שלו בשפה, העדפותיו האסתטיות, ההתנהלות הגופנית שלו ועוד. בורדיה מגדיר את ההביטוס כ"מערכת של דיספוזיציות נרכשות, המתפקדות במישור הפרקטי כקטגוריות של תפיסה והערכה או כעקרונות סיווג, כמו גם כעקרונות מארגנים של הפעולה."[2] מכאן שההביטוס של היחיד מנחה ומגביל גם את האופן שבו הוא תופס ומפרש את המציאות וגם את קווי הפעולה שלו.
כפי שהגדיר זאת בורדיה עצמו בספרו "Le Sens pratique", ההביטוס הוא "מערכת התנהגויות הנרכשות על ידי הפרט עקב תנאי קיום אובייקטיבים בתהליך חיברות". המערכות המנחילות לאדם הביטוס מסוים הן מערכות החיברות - המשפחה, בית הספר ועוד. כתוצאה מכך, האדם רוכש את ההביטוס של הוריו ושל הקבוצה החברתית שאליה הוא משתייך. לפיכך, ההביטוס קובע במידה רבה את סיכויי הצלחתו של אדם בחברה, החל מתוצאות של ראיונות עבודה ועד להצלחתו במבחני מיון, כמו המבחן הפסיכומטרי. לבני האדם יש נטייה, גם אם לא מודעת, להעדיף תמיד את בעלי ההביטוס הדומה לשלהם, ולכן למי שהתחנך בבית מהמעמד הגבוה יהיה יתרון בהשגת משרה יוקרתית.
ההביטוס האקדמי
הביטוס יכול להירכש גם בשלבים מאוחרים יותר של החיים. בורדייה דן רבות בהביטוס האקדמי: לטענתו, לכל שדה יש הביטוס משלו, וחלק חשוב, אם לא החלק החשוב ביותר, בלימודים האקדמיים הוא רכישת ההביטוס של השדה כדי להשתלב בו בהצלחה. כך, לפי בורדייה, העיקר בתהליך הכשרתו של מהנדס תוכנה, למשל, אינם הלימודים התוכניים כיצד לתכנת, אלא יותר רכישת השפה המקובלת בין העוסקים במקצוע (הביטוס) וקבלת תעודת מקצוע (הון תרבותי).
ליתר דיוק, ההביטוס האקדמי מורכב מעשייה תרבותית וייצור סמלים, סוג של רדיפה אחר סטטוס חברתי ויצירת שדה אוטונומי של מחקר בו פועלים רק בעלי המקצוע. הפרקטיקות הפרופסיונליות של רופאים, לדוגמה, לא יכללו רק לימוד עיוני של החומר הקשור לגוף או לנפש האדם, אלא גם לנורמות ולציפיות הנהוגות במקצוע. למשל, היחס לרופאים אחרים, לחולים, ואפילו אופן כתיבת מרשמים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- פייר בורדייה, שאלות בסוציולוגיה, תרגום מצרפתית: אבנר להב וניצה בן-ארי, תל אביב: רסלינג, 2005 [1980].
- גדי אלגזי, "לימוד הטבע הנלמד: על עיצוב מושג ההביטוס בעבודתו של בורדייה", סוציולוגיה ישראלית 4:2 (2002), עמ' 410-401
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: הביטוס |
הערות שוליים
24751454הביטוס