מרסל מוס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. מַרְסֵל מוֹס (בצרפתית: Marcel Mauss; 10 במאי 1872 – 10 בפברואר 1950) היה סוציולוג ואנתרופולוג צרפתי ממוצא יהודי. עסק, בין השאר, בהרחבת תורתו של דודו, אמיל דורקהיים, ופעל במסגרת האסכולה שלו, שהתארגנה סביב כתב-העת החשוב L'année sociologique (ל'אנֶה סוסיולוז'יק; 'השנתון הסוציולוגי'). מוס פרסם לרוב חיבורים קצרים, אך הייתה להם השפעה עצומה על התפתחות הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה במאה העשרים. מן החשובים שבהם - חיבוריו על המתנה, על הכישוף ועל ה"אני".
חייו
מוס נולד באפינאל (Épinal) שבצפון-מזרח צרפת למשפחה יהודית. למד פילוסופיה בבורדו, שם לימד דורקהיים באותו זמן, וסיים את לימודיו ב-1893. לאחר מכן עבר לפריז והחל לעסק במחקר ההשוואתי של דתות ובעיקר סנסקריט. הפרסום הראשון שלו ב-1896 סימן את תחילתה של קריירה עשירה, שבה יווצרו מספר מיצירות המופת של הספרות הסוציולוגית.
כמו חברים רבים באסכולה הסוציולוגית של דורקהיים, מוס נמשך לסוציאליזם, ובמיוחד זה שהונהג בידי ז'אן ז'ורס. הוא היה פעיל באירועי פרשת דרייפוס, ולקראת סוף המאה ה-19 לקח חלק עזר בעריכת כמה כתבי עת שמאליים.
מוס הופקד על "הקתדרה להיסטוריה של הדתות ושל חברות לא מפותחות" באקול פראטיק דה אוטז אטוד (École Pratique des Hautes Études) ב-1901. הוא פנה למחקר אתנוגרפי, ואף שמעולם לא לקח חלק בעבודת שדה של ממש, עבודותיו, שהסתמכו לרוב על ספרות מחקר ועיון פילולוגי, משכו את תשומת לבם של חוקרים במדעי החברה לתובנות הגלומות באנתרופולוגיה.
שנות מלחמת העולם הראשונה היו הרסניות עבור מוס. רבים מחבריו ומהקולגות שלו נהרגו במלחמה, ודורקהיים מת זמן קצר לפני סופה. השנים שלאחר המלחמה היו גם הן קשות מבחינה פוליטית עבורו. דורקהיים שינה את תוכניות הלימודים ברחבי צרפת לפני מותו, ולאחר מותו החלה התנגדות לתלמידיו. כמו חסידים רבים של דורקהיים, מוס מצא מחסה במוסדות, וביסס את תורתו של דורקהיים על ידי הקמתן של מוסדות כמו "המוסד הצרפתי לסוציולוגיה" (1924) והמוסד לאתנולוגיה (1926). ב-1931 הוא קיבל את הקתדרה לסוציולוגיה בקולז' דה פראנס. הוא פעל נמרצות כנגד האנטישמיות ונגד הימין הקיצוני, לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה. הוא מת ב-1950.
עבודתו
בצד עבודותיו העצמאיות, שיתף מוס פעולה עם חוקרים קרובים. אחד מחיבוריו החשובים ביותר אותו פרסם בצוותא עם אמיל דורקהיים, עוסק במקורותיהם החברתיים של דפוסי הסיווג (1903), כלומר בדרך שבה הארגון החברתי מעצב את צורות ההכרה, נושא קלאסי של אסכולת דורקהיים. חשוב במיוחד גם חיבורו על הקורבן (1899), פרי עבודתו המשותפת עם אנרי היבר (Henri Hubert).
המתנה (1925)
יצירת המופת של מוס על המתנה הפכה את חילופי המתנות למושא מחקר מרכזי הן באנתרופולוגיה והן בסוציולוגיה. חילופי מתנות, טען מוס, אינם מוסד כלכלי שולי, אלא ערוץ מרכזי של יצירת יחסים חברתיים בין קבוצות. במרכזו - חובת המעניק לתת, חובת המקבל לקבל, והחובה להשיב על מתנה במתת-שכנגד. מעבר לכך טען מוס, כשהוא מסתמך הן על טקסטים עתיקים והן על מחקרים אתנוגרפיים, שבמתנה מתגלמת אישיותו של המעניק והיא פועלת במישרין על המקבל. מכאן נפתחה הדרך לדון בחליפין של שירותים, בני-אדם, חפצים וחובות, כדרך ליצירת קשרים חברתיים ותחזוקתם. בהקשר הרחב יותר אתגרה עבודתו של מוס את החלוקה המקובלת לתחומים חברתיים נפרדים (כלכלה, פוליטיקה, דת וכן הלאה). חילופי המתנות היו עבור מוס דוגמה לעובדה חברתית טוטאלית, כזו שאין להפריד אותה לממדיה השונים: לחליפין יש משמעות כלכלית, אך גם חברתית ופוליטית, ולעיתים גם פולחנית ודתית.
ה"אני" (1938)
דרך חדשה פרץ מוס גם בחיבורו על התהוות ה"אני". במרכזו לא הדיון הפילוסופי בסובייקט אלא השאלה כיצד מבנות תרבויות את תפיסת האישיות האנושית וכיצד התגלגלה תפיסת האני (בצרפתית, moi) מתפקיד חברתי - פרסונה הניתנת לגילום על ידי יחידים שונים - לתפיסת ה"אני" כישות ייחודית ומובחנת, כמוסד חברתי מרכזי בחברות מודרניות.
טכניקות הגוף (1934)
חיבור קצר שלישי של מוס, שהפך לאבן פינה של המחקר במחצית השנייה של המאה העשרים, הוא מאמרו על טכניקות הגוף. גם כאן סימן מוס מושא מחקר חדש: החברה כפי שהיא מתגלמת בגוף, בתנועותיו ובתנוחותיו, בידע המגולם בג'סטות ובתנועות, ולו גם הזעירות ביותר. גם כאן ערער מוס על ההבחנה בין הפסיכולוגיה לסוציולוגיה, שכן במרכז טיעונו עומדות ההבניה החברתית של הגוף האנושי וערוצי ההעברה התרבותיים שדרכם לומד הגוף לנוע. מוס הפך לחלוץ ההיסטוריה והאנתרופולוגיה של הגוף.
לקריאה נוספת
- האתר המוקדש למרסל מוס ב-Sociosite (טקסטים, פרשנות בשפות שונות)
- כתביו של מוס בצרפתית
- מרסל מוס, מסה על המתנה. מצרפתית: הילה קרס. (תל אביב: רסלינג, 2006).
- Marcel Mauss, The Gift: forms and functions of exchange in archaic societies. (London: Routledge, 1990)
- Marcel Mauss et al., The Category of the Person: Anthropology, Philosophy, History (Cambridge: Cambridge University Press, 1985)
קישורים חיצוניים
- גדי אלגזי, תודה, אבל באמת לא הייתם צריכים. או שאולי כן, באתר הארץ, 12 באפריל 2006 - על חיבורו של האנתרופולוג מרסל מוס, "מסה על המתנה"
23053294מרסל מוס