קונסטנטין א. רוסטי
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים, שמות, תרגמת.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים, שמות, תרגמת. |
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
קונסטנטין אלכסנדרו רוסטי הידוע גם כ-ק.א. רוסטי (ברומנית: Constantin Alexandru Rosetti או C.A. Rosetti, ברומנית מבטאים צ'ה.א. רוסטי, 2 ביוני 1816 בוקרשט - 8 באפריל 1885 בוקרשט) היה פוליטיקאי, פובליציסט ומתרגם רומני, אחד המנהיגים של מהפכת 1848 בוולאכיה ושל המאבק לאיחוד הנסיכויות הרומניות. החל משנת 1861 נבחר לפרלמנט, כיהן ב-1877-1876,1878-1877,1879-1878,1881-1879 וב-1883 יושב ראש בית הנבחרים של רומניה, (בימי ממשלתו של יון ברטיאנו) היה מספר פעמים שר החינוך והדתות (1861,1866) ושר הפנים (1878, 1881-1882), מנהיג של הסיעה הליברלית, פעמיים ראש העיר בוקשרט לזמנים קצרים, מנהל של התיאטרון הלאומי בבוקרשט (1859). נמנה עם חבריה המייסדים של האקדמיה הרומנית (ב-1867- בשם "החברה הספרותית הרומנית"). רוסטי היה גם אחד מחלוצי העיתונות הרומנית, במיוחד באמצעות היומון שהקים בשנת 1857 - "רומנול".
רקע משפחתי
קונסטנטין אלכסנדרו רוסטי נולד ב-1816 במשפחת בויארים רומנים ידועה ממוצא יווני-פנרי. אבות המשפחה נשאו את השם "רוּסֶטוס" (Ρουσέτος) שניתן למצוא במאה ה-16 בקרב נכבדים יוונים בייושב קורוני בפלופונסוס, בקונסטנטינופוליס ובוונציה. יש טוענים (כמו אבגניוס ריזוס רנגאוויס) כי מקורם היה במשפחה איטלקית מג'נובה שהתיישבה בקונסטינופוליס לפני 1453.מקרב בני רוסטוס קמו שני שליטים של הנסיכויות הרומניות - אנטוניה רוסט - במולדובה, במאה ה-17, והשליט הפנרי מנואיל רוסט בולאכיה במאה ה-18.[1]
ילדותו וצעירותו
אביו היה הספטאר אלכסנדרו רוסטי ואמו - אלנה אובדיאנו, ששמה בלידה היה אלנה קרציאנו. אחרי לימודים יסודיים שלמד באמצעות שיעורים פרטיים בביתו, רוסטי למד במכללת "ספנטול סאווה" (סאווה ה"קדוש") בבוקרשט, בו לימדו מורים ידועים בתקופה כמו אפטימיה מורגו, רומני מחבל באנאט, והצרפתי ז'אן אלכסנדר ואיאן. בנעוריו בלט רוסטי כצעיר דנדי ואקסצנטרי שהשתשע בלהתגרות בבני המעמד הגבוה שבו גדל. בשנת 1832, בגיל 16, התגייס לצבא והפך לשליש של השליט דימיטריה אלכסנדרו גיקה. באוגוסט 1836 התפטר מן הצבא והתחיל לעסוק בספרות, לאחר מכן התקבל לתפקידים אחרים במנהל האזרחי של ולאכיה:התמנה בשנת 1842 לראש המשטרה בעיר פיטשט. בהמשך עשה קריירה משפטית והיה לפרקליט בבית המשפט של המסחר של בוקרשט. התפטר מתפקיד זה בשנת 1845
בשנת 1844 נסע רוסטי לראשונה לפריז. כפי שהעיד ,"קיוויתי שאעבוד (שם) 3-4 שנים, אחר כך אשוב למולדתי, אצטיין בדעת ובמידות טובות, אגרום לפחות יום אחד לאושר לאמי, ארים קצת את מולדתי ולאחר מכן אגמור גם אני, שלם במחשבתי על כי מילאתי בצורה יפה את שליחותי". רוסטי יצר בצרפת קשרי ידידות עם צעירים אחרים כמו יון ק. ברטיאנו, הצייר דניאל רוזנטל היהודי שהתנצר ושינה את שמו לקונסטנטין מתוך הערצה אליו, מלינסקו, אנדרונסקו, סקרלט ורנאב. בספטמבר-תחילת אוקטובר 1844 חזר הבייתה בגלל ידיעות על מחלת אמו.
השנים בפריז
אחרי מות אמו בדצמבר 1844, במחצית השנה 1845 חזר רוסטי לפריז. פגש את למרטין שפרש אז את חסותו על הסטודנטים הרומנים שלמדו בפריז. רוסטי עצמו למד בקולז' דה פראנס בקורסים של היסטוריונים והוגי דעת כמו ז'ול מישלה, אדגר קינה, את הקורס של המשורר הפולני אדם מיצקביץ' ונציגים אחרים של הרוח המהפכנית של התקופה שהביעו אהדה לשאיפות החירות של העם הרומני. יחד עם סקרלט ורנאב, המולדובני, עשה מאמצים ללכד את הסטודנטים הוולאכים והמולדובנים שנמצאו בבירת צרפת, סביב הרעיונות החדשים של הגדרה עצמית וצדק חברתי. באווירה זו, הקים רוסטי בדצמבר 1845 את חברת הסטודנטים הרומנים בפריז, שנועדה לעזור לצעירים הרומנים העניים, אך מחוננים, ללמוד בפריז. כיושב ראש החברה נבחר יון גיקה, בעוד רוסטי היה המזכיר שלה וסקרלאט ורנאב- הגזבר. בעודו בפריז התקבל לתנועת הבונים החופשיים ועבר בלשכה "אתנה דז אטראנז'ה" (ה"אתנאום של הזרים") הקרויה "ורד השתיקה המושלמת" את כל שלבי ההייררכיה עד לדרגה 18 (בשנת 1847).
בחזרה לבוקרשט
ביולי-אוגוסט 1846 חזר לבוקרשט ונכנס לקשרי עסקים עם ידידיו הכלכלן האוסטרי אריק וינטרהאלדר והבריטי אפינגם גרנט (גיסו לעתיד,[2]) שכיהן כקונסול אנגליה בבוקרשט והיה נשוי לצעירה הרומניה, זויה לבית ראקוביצה. הם פתחו בבוקרשט חנות ספרים, ובנובמבר 1846 קנו את בית הדפוס של "האגודה הספרותית של רומניה" (Asociațiunea literară a României) ששימשה כיסוי לחברה החשאית בעלת צביון מסוני ומהפכני "האחווה" (פרציה Frăția) שהקים עם חברים בשנת 1843. בשנים אלה התחיל לתפוס רוסטי מקום מכובד בקרב האליטה של סוחרי בוקרשט. ב-1848 הקים בבוקרשט לשכה של הבונים החופשיים בשם "Lumina" (לומינה = האור).
בשנת 1847 התחתן עם מרי גרנט, אשה ממוצא בריטי וצרפתי, בת לבונה ספינות אמיד שהפכה על ידי כך למריה רוסטי. מריה רוסטי הייתה המודל לציור "רומניה המהפכנית" שצייר ידידם, קונסטנטין דניאל רוזנטל. טקס החתונה הראשון, אנגליקני, התקיים ב-31 באוגוסט 1847 בפליימות בנוכחות הוריה ואחיותיה של הכלה. אחר כך התקיים הטקס הנוצרי אורתדוקסי בווינה כשהשושבינים היו אלכסנדרו ושטפאן גולסקו.[3] היו בבוקרשט שראו בנישואים אלה שידוך לא ראוי, מפני שמריה עבדה עד אז כמטפלת ומחנכת הילדים בבית של הקולונל יון אודובסקו. בית הזוג רוסטי הפך בבוקרשט לאחד המוקדים העיקריים של התנועה המהפכנית.
מהפכת 1848 והגלות
בימי מהפכת 1848 היה ק.א. רוסטי אחד ממנהיגי הזרם הרדיקלי של המהפכנים. נמנה עם הראשונים שנעצרו, ב-9 ביוני בפקודת השליט גאוגרה ביבסקו שהאשים אותו בקשר לרציחתו. אולם שוחרר למחרת על ידי שאר המהפכנים. אחרי התפטרותו של ביבסקו בלחץ ההמונים, מילא רוסטי למשך חודש, את תפקיד המזכיר של הממשלה הזמנית שעלתה לשלטון ב-11 ביוני 1848. היו חברים בה גם ניקולאיה בלצ'סקו, אלכסדרו ג. גולסקו, יון ברטיאנו ואחרים. התמנה גם לפרפקט ("אגא") המשטרה בבוקרשט והיה עורך העיתון "Pruncul român" (פרונקול רומן - "התינוק הרומני".באוגוסט 1848 התמנה למנהל במשרד הפנים. אחרי דיכוי המהפכה ב-13 בספטמבר 1848 על ידי כוחות טורקיים, ביקר עם כמה מחבריו אצל המפקדים הטורקים כדי למחות נגד החזרת תוקפו של התקנון האורגני ונעצר. אשתו התערבה בהצלחה למען שחרורו מן המעצר. בסופו של דבר הוא היה חלק מהקבוצה הראשונה של פעילים פוליטיים שהועלו על ידי השלטונות העות'מאנים על שתי רפסודות במעלה הדנובה ונשלחו עד לגבול ההונגרי. יחד עם עצורים אחרים רוסטי הגיע לווינה. משם נסע יחד עם אשתו לצרפת דרך הונגריה, קרואטיה, אוסטריה, גרמניה. הגיע לפריז בדצמבר 1848 ונשאר שם עד 1857. ערך בבירת צרפת את כתבי העת ברומנית ""România viitoare" ("רומניה ויאִיטוארֶה - רומניה העתידית) ו"Republica Română (הרפובליקה הרומנית), בהם הטיף לאיחוד הנסיכויות הרומניות במדינה דמוקרטית אחת. בית הזוג רוסטי בפריז היה למוקד של הגולים הרומנים. בבירת צרפת התיידד עם אלפרד דימניל, עם אדגר קינה וז'ול מישלה.
חזרתו והקריירה הפוליטית ברומניה
בימי שלטונו של אלכסנדרו יואן הראשון
במאי 1857 התאפשרה חזרתו למולדת, שוב אחרי מאבק עיקש של אשתו, מריה. שמועות שמצאו הד בעיתון היהודי "ישראליטול רומן" מ-7/19 ביוני 1857 טענו שחזר ב-11/25 במאי דרך רוסצ'וק עם דרכון עות'מאני ובסיוע חוגים יהודים. הידיעה צוטטה על ידי המשורר מיכאי אמינסקו מתוך מגמתיות אנטישמית. בשובו ערך רוסטי את העיתון הליברלי-"רדיקלי" "רומנול" ("Românul " כלומר- "הרומני") ושיחק תפקיד חשוב באספת (ה"דיוואן") אד הוק ובבחירתו של אלכסנדרו יואן קוזה כשליט גם בוולאכיה. רוסטי ויון ברטיאנו היו באותה תקופה ראשי קבוצת הליברלים הרדיקלים המכונים "אדומים", שהעיתון " רומנול" היה שופרם. מדפי העיתון הזה, שהופיע לאחר מכן כמעט חמישים שנה, דגל רוסטי ברפורמות דמוקרטיות, באחדות הלאומית הרומנית ובעצמאות, ביטא לפעמים גם דעות אנטי-מונרכיות. הליברלים הרדיקלים היו פעילים מאוד בארגון חוגים, הפגנות ואסיפות המוניות במיוחד בימי מערכות הבחירות לשם קידום רעיונותיהם.[4] התעניין גם בנושאים חברתיים. בשנת 1858 הקים את "איגוד עובדי הדפוס של בוקרשט" והיה ליושב ראשו. בשנת 1863 הקים יחד עם ולטר סקרלט, יוסיף רומנוב, זיסו פופה, מיכלאקה גלשסקו ופטרה איספירסקו, את קופת העזרה ההדדית של עובדי הדפוס של רומניה. ב-1 בדצמבר 1860 נבחר אף לראש (סטארוסטה) הגילדה של הסוחרים של בוקרשט.
החל משנת 1861 היה רוסטי חבר בפרלמנט של הנסיכויות המאוחדות, בהמשך, של רומניה. בתקופתו של קוזה, קנה רוסטי גם שם של מבקר תיאטרון בדפי העיתון "רומנול" והתמנה ב-29 במאי 1859 מנהל של התיאטרון הלאומי בבוקרשט וב-1860 (28 במאי- 5 ביולי ) שר החינוך והדתות בממשלה בראשות ניקולאיה גולסקו. יחד עם יון ברטיאנו מיקם את עצמו בזירה הפוליטית כמנהיג של המגמה הליברלית. שניהם ארגנו הרצאות ואסיפות לצורך הסברת מצעם הפוליטי. אחרי ההפיכה של השליט קוזה ב-2 במאי 1864 רוסטי התייצב במחנה שהתנגד למדיניות השליט. כתגמול קוזה סגר את עיתונו, "רומנול".
פעילותו בפרלמנט ובממשלה בימי שלטונו של קרול הראשון
מייסד המפלגה הלאומית ליברלית
"הקואליציה המפלצתית" הליברלית-שמרנית בראשותו הכריחה בשנת 1866 את השליט קוזה להתפטר ולצאת לגלות. קואליציה זו בראשות רוסטי, האחים ברטיאנו, יון גיקה, האחים גולסקו ואחרים, בחרה בנסיך הגרמני, קרול לבית הוהנצולרן -זיגמרינגן להיות השליט הבא של רומניה. רוסטי, שפתח מחדש את עיתונו, לא הצטיין כמקורב של המלך קרול הראשון והביע במהלך השנים דעות אנטי-מלוכניות ובעד משטר רפובליקאי. עם זאת לא נמנע מלהשתתף באופן פעיל בהנהגת הממלכה. הוא כיהן למשך חדשים אחדים כבר בממשלה הראשונה שהוקמה תחת שלטונו של קרול הראשון, שוב בתפקיד שר החינוך והדתות.
בעקבות "הסכם קונקורדיה" (1867) והקמת "קואליציית מזר פאשה" ממאי 1875, התאחדו הכוחות הליברליים ברומניה ב-24 במאי 1875 במפלגה מאוחדת אחת הקרויה "המפלגה הלאומית-ליברלית". רוסטי נמנה עם מיידיה העיקריים. יון ברטיאנו נבחר למנהיגה. מפלגה זו הובילה למשך שנים רבות את השלטון והחיים הפוליטיים ברומניה בשלהי המאה ה-19. בימי הממשלות הלאומיות-ליברליות בראשות ברטיאנו, בשנים 1876–1881 ובשנת 1883 מילא ק.א. רוסטי מספר פעמים את התפקיד של יושב ראש אספת הנבחרים של רומניה.(25 ביוני 1876 - 28 מרץ 1877, 17 באפריל 1877- 26 במאי 1878, 15 בנובמבר 1878 - 25 במרץ 1879, 30 במאי 1879 - 9 ביוני 1881, ו-16 במאי-17 באוקטובר 1883).
מלחמת העצמאות של רומניה
באמצעות עיתונו ונאומיו תמך רוסטי בהתלהבות בהכרזת עצמאות רומניה ובהשתתפותה במלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). בעת כהונתו כיושב ראש הכריזה אספת הנבחרים של רומניה על עצמאות המדינה ב-10 במאי 1877. באוגוסט 1877 הצטרף לראש הממשלה ברטיאנו ולשליט קרול באירוע ההיסטורי של חציית הדנובה על ידי הצבא הרומני בעת הלחימה בטורקים, לצד רוסיה. אשתו, מריה, ניהלה בית חולים שדה, ושניים מבניו, וינטילה והוריה, השתתפו בקרבות.
המשך פעילותו כמנהיג פוליטי
לזמן קצר כיהן רוסטי גם כראש העיר בוקרשט בשנת 1877. בהיעדרו של יון ברטיאנו ב-15–16 ביולי למשך יומיים היה רוסטי לראש ממשלה זמני. הצטרף שוב לממשלה כשר הפנים בשנים 1878 (26 במאי-17 בנובמבר 1878) וב-1881–1882 (26 במאי 1881- 25 בינואר 1882). כשביקש, מתוקף תפקידו להילחם בשחיתות במנהל המחוזות, לטובת מעמד האיכרים. אך בשנת 1884 הסתכסך עם ברטיאנו, בסוגיית השינויים שביקש ראש הממשלה להנהיג בחוקת רומניה, בייחוד קביעת שם המדינה כ"ממלכת רומניה" והפחתת הקולגיומים האלקטורליים מ-4 ל-3, דבר שתאם את האינטרסים של הבורגנות. רוסטי מצא את השינוי בנוהל הבחירות כבלתי דמוקרטי והקים פלג רדיקלי בחיק המפלגה, שהתרכז סביב העיתון "לופטה" (Lupta- המאבק). באותה שנה, 1884 חלק גדול מרכושו נחרב בדליקה שפרצה בביתו.
אחרי מותו סייעה זאת הפכה למפלגה הדמוקרטית ליברלית (ב-16 באפריל 1888) בראשות גאורגה פאנו.
רוסטי נודע גם כאיש המילה הכתובה. המאמרים שלו התאפיינו בפאתוס רומנטי. בצעירותו כתב שירים סנטימנטליים ופטריוטיים (Ceasuri de mulțumire" 1843"), תרגם לרומנית מלורד ביירון, (למשל הפואמה "מנפרד") בראנז'ה, למרטין, ויקטור הוגו בשנת 1867 כשר החינוך נמנה עם החברים המייסדים של "החברה הספרותית הרומנית" שהפכה לימים לאקדמיה הרומנית. קונסטנטין א. רוסטי הלך לעולמו בבוקרשט בשנת 1885, בגיל 69. נקבר בטקס לווייה ממלכתי. בצוואתו כתב:
"נאבקתי בתקיפות למען הלאום והחירות, אך ללא שום שינאה כלפי איש. אני מבקש מכל אלו שנאבקתי בהם שיסלחו לי, אם הייתי קשוח במאבקי, כשאני יכול להבטיח להם שלא שנאה, אלא אהבה הניעה אותי להיאבק
לרוסטי ואשתו, מריה, היו 4 ילדים:סופיה-ליברטאטה, מירצ'ה, טודור ווינטילה. מירצ'ה מת בשנת 1882, עוד בזמן שרוסטי חי.
הנצחה
- רחוב וכיכר בבוקרשט נושאים את שמו. בכיכר רוסטי הוקם בשנת 1903 פסל מאת ולדימיר הגל לזכרו. הפסל מציג את רוסטי יושב ושקוע בהרהורים.
- כפר במחוז טולצ'ה קיבל את שמו
לקריאה נוספת
- Vasile Netea, C. A. Rosetti București, 1970.
- Marin Bucur, C. A. Rosetti, Mesianism și Donquijotism revoluționar ,București, 1970
(מרין בוקור - ק.א. רוסטי - משיחיזם ודונקישוטיזם מהפכני", 1970}
קישורים חיצוניים
- "מייסדי רומניה - ק.א. רוסטי" בעיתון "ז'ורנאלול נאציונל" ברשת, למלאת 150 שנה לאיחוד הנסיכויות הרומניות לפי האנציקלופדיה "פוליטיקאים רומנים" מאת סטליאן ניאגויה
19.1.2009
- קונסטנטין רוסטי - ערך מאת מרין בוקור ב"אנציקלופדיית מהפכות 1848" באתר של James Chastain' אוניברסיטת אוהיו
- "ויצ'נציו דסקלו - "מריה רוסטי אימצה את המאבק הרומני כמאבק אישי" באתר התרבות הרומני "המדף עם רעיונות", 23 בדצמבר 2013
- אמיליאן דוברסקו וראדו פופטיאנו, עורכים -בונים חופשיים מפורסמים של רומניה
Radu Popteanu Iluștri franc-masoni români
הערות שוליים
30691391קונסטנטין א. רוסטי