האספה הכללית של קרוליינה הצפונית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פרלמנט ריקה.

האספה הכללית של קרוליינה הצפונית (באנגלית: North Carolina General Assembly) היא בית המחוקקים הדו-ביתי של מדינת צפון קרוליינה שבארצות הברית. האספה הכללית מורכבת מהסנאט כבית עליון ומבית הנבחרים כבית תחתון. האספה הכללית מתכנסת בבניין המחוקקים של מדינת צפון קרוליינה שבראלי.

מאז 1868 יש בבית הנבחרים כ-120 חברים, ו־50 חברים בסנאט. אין הגבלת כהונה באף אחד מהבתים.

בשני הבתים ישנה כהונה בת שנתיים והם נשלטים כיום (נכון לאוקטובר 2024) על ידי המפלגה הרפובליקנית, ברוב הדרוש כדי לבטל וטו (העומד על כ-60%).

היסטוריה

בשנת 1663, מלך אנגליה צ'ארלס השני העניק צ'רטר מלכותי לשמונה לורדים כדי להקים את המושבה פרובינציית קרוליינה. על פי תנאי האמנה, ניהול רגיל של המושבה היה אמור להיות מפוקח על ידי מושל ומועצה. אספה המורכבת משני נציגים מכל מחוז שנבחרו על ידי בעלי זכויות חופשיים הייתה אמורה להיות בעלת הסמכות לכתוב חוקים באישור המושל, מועצתו והלורדים. שיטת ממשל זו לא יושמה בסופו של דבר באזור שהפך בסופו של דבר לצפון קרוליינה.[1] בתחילת 1665 פרסם בעל הלורדים חוקה עבור קרולינה. המסמך הגדיר את תפקיד המושל, מועצה של 6-10 נציגים שנבחרו על ידי המושל בהסכמת הלורדים, ואספה נבחרת. כמו כן, נקבע כי נדרשה הסכמת האספה לצורך גביית מיסים.[2] אמנה מלכותית חדשה לקרולינה ניתנה ב-1665 והצריכה הקמת אספה.[3]

לאחר יצירת הוועדה הראשונית, מושל קרולינה ויליאם דראמונד יצר גוף של בני חורין שבחרו 12 צירים לייצג את האינטרסים שלהם.[4] יחד עם המושל ומועצתו, שימשו הצירים כבית מחוקקים זמני. בית המחוקקים קיים את פגישתו הראשונה באביב 1665. כשנתיים לאחר מכן, האספה הזמנית חילקה את המחוז לארבעה מחוזות: צ'ואן, קוריטוק, פסקווטנק ופרקימנס. בני החורין בכל מחוז היו אמורים להתכנס בתחילת כל שנה כדי לבחור חמישה נציגים לאספת הקבע. הבחירות הראשונות התקיימו ב-1 בינואר 1668.[5]

בשלב זה האספה הייתה יחסית חזקה ועצמאית. האספה החליטה על אורך ומיקומי הישיבות שלה ועל הרכבה העצמי. האספה גם כתבה חוקים, גבתה מיסים, יצרה בתי משפט, שילבה עיירות, קבעה את אתרי הנמלים והמבצרים, הסדירה את המיליציה המקומית, הקצתה קרקעות והעניקה אזרחויות. חוקים שעברו על ידי בית המחוקקים החזיקו בתוקף במשך 18 חודשים ונשלחו לאנגליה לאשרור על ידי הלורדים. הלורדים יכלו לסרב לאשרר חוקים ולתת להם לפוג.[6] מ-1692 עד 1712, צפון קרוליינה ודרום קרולינה השתייכו לאותה הפרובינציה. למושבה היה מושל אחד אך צפון קרוליינה שמרה על מועצה ואספה משלה.[7] לאחר 1731, חברי מועצת המושל נבחרו על ידי המועצה המלכותית.[8]

ארמון המושל בניו ברן הוא המקום בו התכנסה העצרת הכללית של הפרובינציה מ-1770 עד 1775.

בתקופה שלאחר 1760, הבית התחתון ראה את עצמו יותר ויותר כמגן וכמייצג האינטרסים של המתיישבים בניגוד לאינטרסים של המלוכה הבריטית כפי שהועברו על ידי המושל והמועצה.[9]

בית האספה 1794 – 1810
בית האספה 1811 – 1831

בשנת 1774, אנשי המושבה בחרו בקונגרס בלתי תלוי במושל המלכותי, עם תחילתה של המהפכה האמריקאית. בתקופה זו האספה בחרה צירים שנשלחו לקונגרס הקונטיננטלי. בנוסף לכך, הקונגרס אימץ אמצעי ענישה נגד בריטניה על חוקי הכפייה והסמיך ועדות מקומיות לשליטה במדינה עם התפוגגות השליטה הבריטית. קונגרס שני שהתכנס באפריל 1775 אימץ צעדים כלכליים נוספים נגד בריטניה[10] והוביל את המושל מרטין לפזר את האספה הקולוניאלית לפני שנמלט מהמושבה[11]. הקונגרס החמישי אישר את החוקה הראשונה בשנת 1776.[10] חוקה זו לא הוגשה למשאל עם.[12] הקונגרס בחר בריצ'רד קאסוול למושל בפועל.[13][14] החוקה קבעה הפרדת הרשויות עם מתן כוח משמעותי לאספה המחוקקת שפוצלה לשני בתים.[15] הסנאט הורכב מחבר אחד מכל מחוז ובית הנבחרים עם שני חברים מכל מחוז.. דרישות הרכוש קבעו שחברי הבית היו צריכים להחזיק לפחות 100 דונם וסנאטורים לפחות 300 כדי לכהן.[16] האספה הייתה אחראית לבחירת המושל, פקידים ביצועיים בכירים ואת כל השופטים.[16][15] העצרת הכללית הראשונה של צפון קרוליינה התכנסה ב-7 באפריל 1777 בניו ברן, צפון קרוליינה.[17]

עקב פרוץ מלחמת העצמאות של ארצות הברית, הממשל פעל במקומות שונים לאורך המלחמה.[18] בספטמבר 1781, כוחות בריטיים תפסו את המושל וכמה מחברי האספה הכללית במהלך פשיטה על הילסבורו. האספה עברה לראלי ב-1794. בית האספה הורחב ב-1820 ונשרף ב-1831.[18] הקפיטול של צפון קרוליינה הושלם ב-1840.[19]

קפיטול צפון קרוליינה, ביתה של האספה הכללית מ-1840 עד 1963

במאי 1861 ובעידודו של המושל, העבירה העצרת הכללית החלטה הקוראת לכינון ועידה לשקול התנתקות מארצות הברית. מאוחר יותר באותו חודש התכנסה הוועידה בראלי ואימצה פקודת הפרדה ואימצה את חוקת קונפדרציית המדינות של אמריקה.[20] העצרת התכנסה מספר פעמים מאז ועד נובמבר 1862, במהלכה היא שימשה כממשלת מעבר למדינה, תוך שהיא מחליפה את סמכותה של האספה הכללית וערכה שינויים בחוק המדינה בעצמה. לאחר שנשיא הוועידה סירב לכנס אותה כדי לדון בסוגיות של ספקולציות וסחיטה בזמן מלחמה, הסמכות חזרה לשאר המנהיגים והמוסדות האזרחיים של המדינה.[21] במהלך מלחמת האזרחים המשיכה האספה הכללית להיפגש בישיבות דו-שנתיות קבועות, אך גם התכנסה בשבעה מושבים יוצאי דופן כדי לטפל בבעיות שצפו במהלך המלחמה.[22]

בשנת 1868, חוקה חדשה נוצרה על ידי ועידה ייעודית ואושררה במשאל עם. החוקה סיפקה זכות בחירה כללית לגברים וביטלה את כל דרישות הרכוש ואת מבחני הדת לבעלי תפקידים. החוקה גם יצרה את תפקיד סגן המושל שאמור היה להיבחר בבחירות כלליות מדינתיות.

גברים אפרו-אמריקאים נבחרו לראשונה לבית המחוקקים של המדינה ב-1868.[23] בשנים 1868-1900, 113 שחורים נבחרו לבית הנבחרים.[24] בסוף המאה ה-19 הרוב הדמוקרטי העביר חוקי ג'ים קרואו שהגבילו את יכולת הבחירה של השחורים.[25][26][27][28][29] לפי הערכות שונות, כ-75,000 אזרחים שחורים הפסידו את זכות ההצבעה שלהם.[30] זכות ההצבעה השווה לאפרו-אמריקאיים שבה אליהם רק ב-1965 עם חקיקת חוק זכות ההצבעה.

ליליאן אקסום קלמנט הפכה לחברה הראשונה באספה הכללית כשנבחרה לבית הנבחרים ב-1921.[31] גרטרוד דילס מקי הפכה לאישה הראשונה שנבחרה לסנאט ב-1930. [32] הייצוג הנשי עלה לאט בעשורים שלאחר מכן.[33] הנרי פריי הפך למחוקק השחור הראשון של המדינה במאה ה-20 כנבחר לבית הנבחרים ב-1969. [34] [35] מספר המחוקקים השחורים גדל בהתמדה בשנות ה-70 וה-80.[36] בשנת 1973, הנרי וורד אוקסנדין הפך לחבר האינדיאני הראשון בבית. [37] [38]

האספה הכללית החלה להאריך את אורך הישיבות שלה בשנות ה-40 וה-50. [39] ב-6 בפברואר 1964 בית המחוקקים עבר למשכנו החדש.[40] בתחילת שנות ה-70, המחוקקים הדמוקרטיים פעלו לחזק את כוחה והשפעתה של האספה הכללית (במקביל לכהונתו של מושל רפובליקני). כתוצאה מכך, הוקם באספה מכון מחקר, משרד שיפוט עצמאי והחלה למנות חברים בממשל.

כהונה

באספה הכללית יש 170 חברים נבחרים - כ-120 בבית הנבחרים ו-50 בסנאט.[41] כל אחד מייצג מחוז.[42] לכל בית יש הסמכות הבלעדית לפקח על הבחירות ועל הכשירות של חבריו בהתאמה.[43] המחוקקים נבחרים אחת לשנתיים, בשנים זוגיות. תקופת כהונתם מתחילה בתחילת ינואר שלאחר הבחירות[44] ואין הגבלת כהונה כלל.[45] כל המחוקקים נשבעים שבועת כהונה שנוסחה על ידי המדינה.[46] במקרה של פינוי מושב, המושל מחויב מבחינה חוקתית למנות אדם בהתאם להחלטת הוועד המנהל המחוזי של המפלגה הפוליטית שאיישה את המושב בתחילה.[47]

חברי האספה מקבלים שכר בסיס של 13,951 דולר לשנה,[48] בתוספת תשלומי יום והחזרי נסיעות.[49][50] העלאות בשכר המחוקקים שאומצו על ידי האספה לא יכולות להיכנס לתוקף אלא לאחר הבחירות.[51]

לרוב החוקים יש "תאריך תוקף" הקובע את מועד כניסתם לתוקף. אלה שאין להם התניה מפורשת נכנסים לתוקף 60 יום לאחר אישור האספה.[52]

לאספה יש סמכות לגבות מיסים[53] והיא מאשררת את תקציב המדינה.[54] האספה אחראית גם לשרטט את המחוזות של חבריה שלה ושל מחוזות הבחירה לקונגרס הפדרלי לאחר כל מפקד אוכלוסין אמריקאי המתקיים אחת לעשור.[55] המושל חותם על הצעות חוק שהתקבלו על ידי האספה הכללית ומוסמך להטיל וטו בחלק מהמקרים.[56] ניתן לבטל וטו ברוב קולות של שלוש חמישיות מהאסיפה.[57] הצעות חוק מקומיות והחלטות חלוקה מחדש של הקונגרס אינן כפופות לווטו של המושל. מלבד חקיקה רגילה, שני בתי האספה הכללית יכולים גם להוציא החלטות משותפות שאינן כפופות לווטו. [58]

האספה מחזיקה בסמכות הפיקוח על הבירוקרטיה המנהלית של המדינה.[59] היא יכולה לשנות צווים ביצועיים של מושל הנוגעים לארגון סוכנויות המדינה על ידי החלטה משותפת.[58] לוועדה המחוקקת המשותפת לשני הבתים יש סמכות לגישה למסמכי סוכנויות מדינתיות ולפיקוח על מתקני הסוכנויות והקבלנים של צפון קרולינה.[60] החוקה מאפשרת לאספה הכללית לדאוג למילוי משרות ביצועיות שלא נקבעו כבר בחוקה.[61] האספה רשאית גם להקים ולפרק סוכנויות.[59] החוקה מסמיכה את בית הנבחרים להדיח את נבחרי המדינה ברוב רגיל. במקרה שבו פקיד יודח, הסנאט מקיים משפט, ויכול להרשיע פקיד ברוב של שני שלישים קולות ולהדיח אותו מתפקידו.[62] האספה הכללית יכולה ברוב קולות של שני שלישים להוציא את המושל והשופטים לנבצרות.[58]

לאספה הכללית הסמכות הבלעדית להציע תיקונים לחוקת המדינה.[63] אם הצעת תיקון זוכה לתמיכה של שלוש חמישיות מהבית ומהסנאט, היא עומדת לאשרור במשאל עם כלל-מדינתי. תיקוני החוקה אינם כפופים לווטו של המושל.[64] [58]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האספה הכללית של קרוליינה הצפונית בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערות שוליים

  1. ^ Butler 2022, p. 66.
  2. ^ Butler 2022, p. 68.
  3. ^ Butler 2022, pp. 71–72.
  4. ^ Butler 2022, pp. 69, 93.
  5. ^ Butler 2022, p. 69.
  6. ^ Butler 2022, pp. 69–70.
  7. ^ "Colonial Period Overview". NCPedia. North Carolina Government & Heritage Library. 2007. נבדק ב-20 ביולי 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Price, William S. Jr. (2006). "Governor's Council". NCPedia. North Carolina Government & Heritage Library. נבדק ב-31 בינואר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Crow & Tise 2017, p. 45.
  10. ^ 10.0 10.1 Butler, Lindley S. (2006). "Provincial Congresses". NCPedia. NC Government & Heritage Library. נבדק ב-26 ביולי 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Howard, Josh (2010). "North Carolina in the US Revolution". NCPedia. North Carolina Government & Heritage Library. נבדק ב-28 ביולי 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Orth, John V. (2006). "Constitution, State". NCPedia. North Carolina Government & Heritage Library. נבדק ב-3 ביולי 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ William S. Powell (1988). North Carolina: A History. University of North Carolina Press.
  14. ^ "North Carolina Constitution of 1776". Yale Law School. 1776. נבדק ב-4 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ 15.0 15.1 Cheney 1981, p. 795.
  16. ^ 16.0 16.1 Norris, David A. (2006). "General Assembly". NCPedia. North Carolina Government & Heritage Library. נבדק ב-9 בנובמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Mobley 2016, p. 60.
  18. ^ 18.0 18.1 "History : In Need of a Capital City". North Carolina Historic Sites. North Carolina Division of State Historic Sites and Properties. נבדק ב-28 ביולי 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Construction of The Capitol". North Carolina Historic Sites. North Carolina Division of State Historic Sites and Properties. נבדק ב-29 ביולי 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Cheney 1981, pp. 375–376.
  21. ^ Cheney 1981, pp. 376, 399.
  22. ^ Cheney 1981, p. 376.
  23. ^ "The Capitol in the 19th Century". North Carolina Historic Sites. North Carolina Division of State Historic Sites and Properties. נבדק ב-29 ביולי 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Jordan 1989, p. 58.
  25. ^ Kousser, J. Morgan (1974). The Shaping of Southern Politics: Suffrage Restriction and the Establishment of the One-Party South, 1880-1910. Yale Historical Publications. p. 104.
  26. ^ "North Carolina History Project "Fusion Politics". northcarolinahistory.org.
  27. ^ "The North Carolina Collection, UNC Libraries, The North Carolina Election of 1898". lib.unc.edu. אורכב מ-המקור ב-27 באפריל 2009. נבדק ב-17 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Lewis, J.D. "North Carolina House of Representatives, 1868". carolana.com. נבדק ב-21 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Lewis, J.D. "North Carolina State Senate, 1868". carolana.com. נבדק ב-21 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "The American Monthly Review of Reviews". Review of Reviews. XXII: 274. יולי–דצמ' 1900. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ^ "First Step". Our State. 28 באפריל 2011. נבדק ב-12 בנובמבר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "Gertrude Dills McKee (Q-51)". North Carolina Department of Natural and Cultural Resources. 23 בינואר 2024. נבדק ב-29 ביולי 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Cooper 2024, p. 51.
  34. ^ Schlosser, Jim; Alexander, Dave (15 בינואר 1969). "Frye Takes Oath Of Office". The Greensboro Record. p. A1. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ Jordan 1989, pp. 40–41.
  36. ^ Jordan 1989, pp. 41–42.
  37. ^ Sider 2003, p. 91.
  38. ^ Cooper 2024, p. 47.
  39. ^ Cooper 2024, p. 96.
  40. ^ "The General Assembly Moves to Jones Street". North Carolina Department of Natural and Cultural Resources. 6 בפברואר 2016. נבדק ב-12 ביולי 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ Fain, Travis (27 בינואר 2023). "Bills filed, votes to come. Here's how your NC General Assembly works". WRAL-TV. Capitol Broadcasting Company. נבדק ב-11 בנובמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Structure of the North Carolina General Assembly". North Carolina General Assembly. נבדק ב-19 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Orth & Newby 2013, p. 104.
  44. ^ Orth & Newby 2013, pp. 96–97, 99.
  45. ^ Cooper & Knotts 2012, p. 161.
  46. ^ Orth & Newby 2013, pp. 101, 165.
  47. ^ Orth & Newby 2013, p. 100.
  48. ^ Norcross, Jack (18 במאי 2022). "North Carolina legislators among lowest paid in the US". WCNC Charlotte. WCNC-TV. נבדק ב-12 בנובמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ Vaughan, Dawn Baumgartner (14 בפברואר 2023). "How do NC lawmakers compare to the rest of the state's population? What the data shows". The News & Observer. נבדק ב-12 בנובמבר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ "Frequently Asked Questions : How much are legislators' travel and expense allowances?". North Carolina General Assembly. נבדק ב-13 ביולי 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ Orth & Newby 2013, p. 103.
  52. ^ "Frequently Asked Questions : Legislative Process". North Carolina General Assembly. נבדק ב-13 ביולי 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ Orth & Newby 2013, p. 55.
  54. ^ Orth & Newby 2013, p. 118.
  55. ^ "Legislative and Congressional Redistricting". North Carolina General Assembly. נבדק ב-14 באוגוסט 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ Orth & Newby 2013, pp. 101, 104–105.
  57. ^ Cooper & Knotts 2012, p. 142.
  58. ^ 58.0 58.1 58.2 58.3 Orth & Newby 2013, p. 107.
  59. ^ 59.0 59.1 Cooper & Knotts 2012, p. 170.
  60. ^ Fain, Travis (10 בנובמבר 2023). "State agencies' plan for legislature's new investigation powers: Ask a lawyer". WRAL-TV. Capitol Broadcasting Company. נבדק ב-20 בנובמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ Orth & Newby 2013, pp. 117, 122.
  62. ^ Sáenz, Hunter (11 בפברואר 2021). "VERIFY: Is there an impeachment process in North Carolina?". WCNC Charlotte. WCNC-TV. נבדק ב-14 בנובמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ Doyle, Steve (9 באוגוסט 2023). "Could North Carolina voters change the process for adopting constitutional amendments? Check out the various practices". Fox 8 WGHP. Nexstar Media Group. נבדק ב-20 בנובמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ Anderson, Bryan (16 במרץ 2023). "Cooper's Veto Predicament". The Assembly. נבדק ב-16 במרץ 2023. {{cite news}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39920744האספה הכללית של קרוליינה הצפונית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=האספה_הכללית_של_קרוליינה_הצפונית&oldid=2725603"