פרובינציית קרוליינה
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה חוקתית | ||
| שפה נפוצה | אנגלית | ||
| עיר בירה | צ'ארלסטון | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אמריקה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | קבלת רישיון מהמלך | ||
| תאריך | 1629 | ||
| פירוק | פיצול הפרובינציה לשתיים | ||
| תאריך | 1712 | ||
| ישות קודמת |
 קולוניית וירג'יניה | ||
| ישות יורשת |
 פרובינציית צפון-קרוליינה פרובינציית דרום-קרוליינה | ||
| שונות | |||
 | |||
.svg)
פרובינציית קרוליינה (באנגלית: Province of Carolina) הייתה קולוניה אנגלית ולאחר מכן בריטית בצפון אמריקה. קרוליינה נוסדה בטריטוריה שהיום נמצאת תחת שיפוטה של מדינת צפון קרוליינה בארצות הברית, אולם היא התרחבה ובשיא גודלה כללה את הטריטוריות שנמצאות בתחום שיפוטן של המדינות צפון קרוליינה, דרום קרוליינה, ג'ורג'יה, אלבאמה, טנסי, ומיסיסיפי, וחלקים מפלורידה ולואיזיאנה של ימינו.
היסטוריה
הפרובינציה נוסדה בשנת 1629 על ידי סר רוברט הית', שהיה התובע הכללי בתקופתו של המלך צ'ארלס הראשון וקיבל ממנו צ'ארטר לצורך העניין. הפרובינציה נקראה על שמו של המלך צ'ארלס (שבלטינית שמו הוא קרולוס). לאחר תחילת הרסטורציה, בשנת 1660, ניסו יורשיו של הית' לחדש את הצ'ארטר, אולם צ'ארלס השני קבע כי הוא מבוטל. בשנת 1663 המלך החדש העניק את הפרובינציה לשמונה אצילים שכונו הבעלים-הלורדים (lord proprietors): אדוארד הייד, הרוזן הראשון מקלרנדון; ג'ורג' מונוק, הדוכס הראשון מאלבמרל; וויליאם קרייבן, הרוזן הראשון מקרייבן; הברון ג'ון ברקלי ואחיו סר וויליאם ברקלי, שהיה גם מושל הקולוניה של וירג'יניה; אנתוני אשלי קופר, הרוזן שאפטסברי הראשון; וסר ג'ון קולטון. מבין השמונה הרוזן שאפטסברי היה האקטיבי ביותר בניהול ענייניה של הפרובינציה ויחד עם עוזרו, הפילוסוף ג'ון לוק, הוא סייע בניסוח "החוקה היסודית של קרוליינה". תחת הצ'ארטר המלכותי לשמונת האצילים הייתה הזכות לנהל את ענייניה של הקולוניה באופן עצמאי ובסמכות כמעט זהה לזו של המלך.
במהלך השנים נעשו מספר ניסיונות להקים בפרובינציה התיישבות איתנה ועצמאית. בשנת 1670 הרוזן שאפטסטברי הקים את היישוב צ'ארלס טאון שברבות הימים הפך לעיר צ'ארלסטון שבקרוליינה הדרומית.
בין השנים 1691 ל-1712 סכסוכים על הממשל בפרובינציה הביאו לחלוקתה לפרובינציית צפון קרוליינה (אנ') ופרובינציית דרום קרוליינה (אנ'). החלוקה נהייתה רשמית בשנת 1712, עת הפרובינציה חדלה מלהתקיים. הבעלות על שתי הקולוניות החדשות נותרה בידי שמונת הלורדים-הבעלים עד 1729, עת ששבעה מתוך השמונה מכרו את זכויותיהם חזרה לממלכה.
