הרב ישראל פרידמן בן-שלום

הרב ישראל פרידמן בן־שלום

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
הרב ישראל פרידמן בן־שלום
לידה	8 בנובמבר 1923 כ"ט במרחשון ה'תרפ"ד
פטירה	1 במאי 2017 (בגיל 93) ה' באייר ה'תשע"ז
השתייכות	אדמו"רי רוז'ין, ציונות דתית, קיבוץ עירוני
תחומי עיסוק	חסידות, קירוב לבבות, היסטוריה של בית שני
רבותיו	סבו רבי משה יהודה לייב מפאשקאן, סבו רבי מנחם מנדל מבוהוש ודודו רבי יצחק מבוהוש־שפיקוב
חיבוריו	בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי
אדמו"ר חסידות פשקאן ה־שלישי ? – ה' אייר ה'תשע"ז → יעקב דוד פרידמן הושע פרידמן בן-שלום ←

בברכה בחתונה

הרב ד"ר ישראל שלום יוסף פרידמן בן שלום (כ"ט בחשוון ה'תרפ"ד, 8 בנובמבר 1923 - ה' באייר ה'תשע"ז, 1 במאי 2017) היה דוקטור להיסטוריה ומרצה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן-גוריון, ראש ישיבת ההסדר 'אהבת ישראל' בנתיבות. כונה האדמו"ר מפאשקאן.

ביוגרפיה

נולד לרב יצחק, בן רבי משה יהודה לייב מפאשקאן ולשרה־דבורה פרידמן בת רבי מנחם מנדל מבוהוש, שהיה גם בן דודו של אביו. הוא נולד בעיירה בוהוש שבחבל מולדובה ברומניה ונקרא על שם סבה של אמו, האדמו"ר רבי ישראל שלום יוסף מבוהוש, בעל הספר "פאר ישראל". אמו נפטרה כשהיה כבן 9. פרידמן בן־שלום הוא נצר לשושלת אדמו"רי חסידות רוז'ין, קוסוב־ויז'ניץ, צ'רנוביל, אפטא, סאסוב, ראשקוב וזלוטשוב. הוריו הם נכדיו של רבי יצחק – האדמו"ר הזקן מבוהוש, נכדו הגדול של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין.

במקביל ללימודים התורניים, רכש פרידמן בן־שלום השכלה כללית, למד שפות ונבחן בבית הספר המקומי.

כשהיה כבן 16 החל ללמוד בקביעות עם סבו אבי אמו, והפך ל"חסיד" מובהק שלו, שהשפיע רבות על חינוכו ועיצוב אישיותו.

ציונות ועלייה

כשהיה כבן 18, פעל כמדריך בקן של תנועת השומר הצעיר בעיירה בוהוש, והשפיע על הנוער בעיירה, בני ובנות חסידים של סבו, שהתרחקו מחיי תורה ומצוות.

במהלך מלחמת העולם השנייה עבר יחד עם משפחת סבו מבוהוש לעיר הבירה בוקרשט, שבה שהה דודו, רבי יצחק פרידמן, שהיה לימים האדמו"ר הרביעי מבוהוש, לאחר פטירת סבו. שם השתתף בפעילות ציונית מחתרתית בהנהגת ר' ישראל לבנון, שהיה בעלה של בת דודתו.

במהלך שהותו בבוקרשט הגיעה לעיר משפחת האדמו"ר מוויז'ניץ, רבי חיים מאיר הגר בעל ה"אמרי חיים", שהוברחה מהונגריה בשנת 1944. שם פגש ישראל את אשתו לעתיד, צפורה (נפטרה ה'תשע"ט, 2019), בתו הצעירה של האדמו"ר מויז'ניץ, שהצטרפה לתוכניתו להתיישב בארץ ולהמשיך להשפיע על הנוער שאתו פעל בבוהוש.

בשנת 1946 עלו שניהם ארצה בעלייה ב', התחתנו, והיו ממייסדי קיבוץ רשפים שבעמק בית שאן המשתייך לשומר הצעיר. הם גרו במקום כ־18 שנה. במהלך מלחמת העצמאות ישראל השתתף בלחימה שבלמה את הכוחות העיראקיים שבאו מירדן. עבד ברפת ומאוחר יותר כרועה צאן בקיבוץ עין חרוד. בשלב מסוים, החל להדריך קבוצות של עליית הנוער, ועיקר עיסוקו היה בתחום החינוכי. ישראל וצפורה שימשו שניהם כמזכירי הקיבוץ בשלבים שונים, וישראל אף שימש חבר ההנהלה. באותה תקופה קיימו מצוות בהסתר וישראל המשיך להתפלל וללמוד תורה בתוך ביתו. הוא שמר על קשר עם אביו ודודו שגרו בתל אביב. מסיבת בר המצווה של בנם הבכור מנחם (שמו המלא: מנחם־מנדל משה־לייב, על שם שני סביו של ישראל) התקיימה בתל אביב אצל דודו.

כאשר חלה חותנו, האדמו"ר מויז'ניץ, עברה אשתו צפורה לבני ברק כדי לסעוד את אביה ולקחה את בניה הקטנים, שמוליק והושע, יחד אתה. לאחר חצי שנה בבני ברק לא רצתה לשוב לקיבוץ החילוני, והחליטה להצטרף לקיבוץ הדתי סעד. ישראל נשאר בתפקידו החינוכי בקיבוץ רשפים למשך שנה וחצי, יחד עם שני הילדים הגדולים, מנחם וירמיהו, כאשר המשפחה התאחדה בשבתות בקיבוץ סעד.

בשנת 1964 יצאה המשפחה לשליחות מטעם הסוכנות במרסיי שבצרפת. ישראל שינה אז את שם משפחתו לבן־שלום (פרידמן הוא "איש שלום", אך הוא רצה לציין את היותו "בנו" של רבי שלום אביו של רבי ישראל מרוז'ין). במרסיי לימד יהדות וארגן הפגנת תמיכה בישראל לפני מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לישראל והתיישבה שוב בקיבוץ סעד.

ישראל החל ללמוד לימודים אקדמיים בשנות הארבעים לחייו. קיבל את הדוקטורט בשנת תשמ"א 1981, שאותו עשה בבית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל אביב. נושא עבודת הדוקטורט: "בית שמאי ומקומו בהיסטוריה הפוליטית והחברתית של ארץ־ישראל במאה הראשונה לספירה". מנחיו היו הפרופסורים יהושע אפרון ושמואל ספראי. הוא לימד מספר שנים באוניברסיטת תל אביב, ואחר כך עבר להורות באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, שם לימד תולדות עם ישראל: תקופת בית שני, משנה ותלמוד. הוא המשיך ללמד אף לאחר צאתו לגמלאות. במקביל הורה גם בשלוחה שבמכללת ספיר שעל־יד שדרות.

בראשית שנות האלפיים עזב את האקדמיה, עבר לגור בקהילת בית ישראל והחל ללמד במכינה קדם צבאית בית ישראל ובבית המדרש שבשכונת גילה בירושלים (שהקימו בנו הושע ובתו שרה'לה). בנוסף החל ללמד בישיבת ההסדר בנתיבות, שהקים בנו שמוליק והוא עמד בראשותה יחד עם הרב דוד אסולין. הישיבה מדגישה את השליחות החברתית. הוא לימד חסידות וגמרא ברוח החסידות, תוך שילוב רקע חברתי והיסטורי.

בשנותיו האחרונות חידש את דרך אבותיו האדמו"רים והחל לערוך טיש בימי ההילולה של אבותיו (ג' בחשון, י"ט בכסלו וי'-י"א באלול), ובהזדמנויות נוספות, כדוגמת ימי ההילולה של אדמור"י חסידות הוסיאטין. רבי ישראל נהג לחבוש כיפה סרוגה. בשבתות לבש קפוטה חסידית וחבש שטריימל בעל כיפה מוגבהת, כמנהג אדמור"י רוז'ין. בטישים החלים בימי חול, חבש קולפיק, גם זה כדרך אדמ"ורי רוז'ין. כונה לעיתים "האדמו"ר הסרוג".

נפטר בערב יום העצמאות תשע"ז, ונקבר בחלקת בית רוז'ין בבית הקברות נחלת יצחק.

חיים אישיים

מילדיו:

• ד"ר מנחם בן שלום – מרצה במכללת ספיר ובקמפוס האקדמי אחוה
• שמוליק בן שלום – פעיל חברתי בעיירות הפיתוח בנגב, מייסד ישיבת ההסדר ירוחם וישיבת ההסדר בנתיבות ומדרשות לבנות בעיירות אלו.
• ירמיהו פרידמן בן שלום - ממקימי הקיבוץ העירוני "ראשית" בקריית מנחם בירושלים.
• תת־אלוף במילואים הרב הושע פרידמן בן שלום – ראש המכינה הקדם־צבאית בקיבוץ העירוני "בית ישראל". לשעבר קצין המילואים הראשי. ממשיך דרכו כ'אדמו"ר מפאשקאן'.

חיבורו המרכזי

• בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי. ירושלים: יד יצחק בן־צבי והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשנ"ד 1993.

הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, ועוסק בבית שמאי מתוך הקשר תרבותי והיסטורי, לפני ואחרי חורבן הבית השני. מוצגת בו תפיסה מחקרית שונה מן המקובל לגבי תפקיד בית שמאי בהיסטוריה של היהדות בארץ ישראל. לפי בן־שלום ראו עצמם חכמי בית שמאי כממשיכי המורשת החשמונאית הלוחמת, אשר בהשראתה צמחה האידאולוגיה הלאומית־אקטיביסטית בתקופה הרומית. הדבר מסביר את תמיכתם הנלהבת של חכמים רבים ובראשם רבי עקיבא במרד בר כוכבא. בית שמאי האמינו שעל ידי חזרה בתשובה גורפת של רוב העם ומאבק לוחמני נגד רומי, ניתן לשים קץ לשלטון המרושע והאכזר ולהחיש את ימות המשיח. בכך, פיתח בן־שלום את מחקרו של גדליה אלון בנושא. על ספרו זה קיבל את פרס יצחק בן־צבי לשנת תשנ"ד.

בנוסף, פרסם מאמרים בעלון "נתיבה" שבהוצאת ישיבת ההסדר בנתיבות.

ספר לכבודו

• אוהב שלום: מחקרים לכבודו של ישראל פרידמן בן־שלום. עורכים דב גרא ומרים בן זאב. באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2005.
• חיים רוזנראוך (עורך), על ישראל שלום: מאמרים שנאמרו על ידי הרב ישראל פרידמן בן־שלום ומאמרים שנכתבו לזכרו, הוצאת מכון מורשת ישראל, תשע"ז.

לקריאה נוספת

• יהושע שוורץ, (על) ישראל בן־שלום, "בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי" (תשנד), ציון, נ"ט, ד' (תשנ"ד) 520-515.
• אריה כשר, "תרומת ישראל פרידמן בן־שלום למחקר על תנועת המרד נגד רומי ובהשראת בית שמאי", אוהב שלום: מחקרים לכבודו של ישראל פרידמן בן־שלום, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2005, עמ' 15–22.
• מרים בן זאב, "ישראל פרידמן בן־שלום: עמית וחבר", שם, עמ' 23–26.

קישורים חיצוניים

• מאמרים של הרב ישראל פרידמן בן־שלום באתר אסיף – שנתון איגוד ישיבות ההסדר
• רשימת המאמרים של הרב ישראל פרידמן בן-שלום באתר רמב"י
• 593, באתר "החכם היומי"
• פרס יצחק בן־צבי לשנת תשנ"ד לד"ר ישראל בן־שלום
• מה אנו יודעים על ההיסטוריה היהודית בעת העתיקה? מאת ירון־צבי אליאב מתוך זמנים חוברת 95
• על הרב ד"ר ישראל בן־שלום, ו עמוד לזכרו, באתר ישיבת ההסדר "אהבת ישראל" בנתיבות
• משה ויסברג, האדמו"ר הסרוג ערך טיש לסבא קדישא מרוז'ין • גלריה, באתר בחדרי חרדים, 27/10/2014
• אריה ארליך, הרבי מקיבוץ סעד, ריאיון עם הרב פרידמן בעיתון משפחה, י"ג בתשרי ה'תשע"ה, 9 באוקטובר 2015
• אהרן אופנהיימר, זיכרונו לברכה: הדוקטור והאדמו"ר ישראל בן־שלום, בבלוג "עונג שבת", 15 במאי 2017
• שלמה טיקוצ'ינסקי, ‏"שנזכה לכוון את מעשינו", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 3 במאי 2017
• עופר אדרת, אדמו"ר, קיבוצניק וד"ר: סיפורו של ישראל בן שלום, באתר הארץ, 1 ביוני 2017
• משה ויסברג, במלבושי רוז'ין: מראות חייו של הרבי הציוני, באתר בחדרי חרדים. ה' אייר ה'תשע"ז 01/05/2017
• האדמו"ר מהקיבוץ | אלחנן ניר, מוסף 'שבת', מקור ראשון, ט' אייר ה'תשע"ז, 5.5.2017
• מוקי צור, אדמו"ר, סוציאליסט ואיש המחתרת הציונית, מיינט, 10.5.2017

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33809761ישראל פרידמן בן-שלום