דקר הסלעים
 דקר הסלעים
| |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | מקריני סנפיר |
| סדרה: | דקראים |
| משפחה: | דקריים |
| סוג: | דקר |
| מין: | דקר הסלעים |
| שם מדעי | |
 Epinephelus marginatus
| |
דקר הסלעים (שם מדעי: Epinephelus marginatus; שם עממי: לוקוס סלעים, לוקוס אדום או דאור) הוא הדקר הידוע ביותר בים התיכון ובחופי צפון אפריקה. נחשב לדג מאכל מבוקש ביותר ומהמשובחים בים התיכון, בשל כך סובל מדיג יתר ונמצא בסכנת הכחדה.
תיאור
לדקר הסלעים יש גוף ופה גדולים, סנפיר ארוך וזנב מעוגל. צבעו נע בין חום לירוק, בהתאם לעונה ולגיל - בצעירותו צבעו ירוק ובבגרותו נהפך חום עם נקודות צהובות וגחון צהבהב. לדקר שלושה קוצים חדים בסנפיר הגב. הגודל השכיח הוא בין 50 ל-100 ס"מ, ומשקלו בין 3 ל-10 ק"ג, אך ישנם דגים השוקלים יותר מ-40 ק"ג, ובאורך העולה על 150 ס"מ.
התנהגות ותזונה
דקר הסלעים נמצא בים התיכון, בחוף המערבי של אפריקה ובחופי ברזיל. דקר הסלעים הוא דג מתבודד הנוטה לחיות בסלעים, בעומק של בין 8 עד 300 מטרים, אולם לא נפוץ מעבר לעומק 60 מטר. לרוב מצויים הצעירים במים רדודים יותר, והבוגרים בעומק. הדקר יאכלס מערה או כוך בעל שתי יציאות או יותר שאותם יהפוך למשכנו, ויאמץ כוכים נוספים בסביבתו כמפלט זמני והגנה. פתח הכוך יהיה גדול במעט מגופו כדי למנוע כניסת דגים גדולים יותר. במקרה של התקפות נשיכה מטורפים או כוח אחר שיופעל עליו כדי להוציא אותו מהכוך כדוגמת דייגים, דקר הסלעים יפער את פיו ויפרוש את שלושת הקוצים בסנפיר הגבי כדי לנעול עצמו אל תוך סלע הכוך.
דקר הסלעים הוא דג טורף הידוע כרעבתן האורב לטרפו, ומהטורפים העיקריים בים התיכון. ניזון בעיקר מדגים אחרים, סרטנים, חסילונים דיונונים ותמנונים. שמו העממי, לוקוס דאור, ניתן לו על ידי דייגים מאחר שהם מאמינים כי מין זה נוטה לשוטט. דַאוּרְ בערבית משמעו סיבוב או מסתובב.
רבייה
כל דגי דקר הסלעים בוקעים מהביצה ומתבגרים כנקבות ובשלב מאוחר יותר של חייהם חלקם ישנו את מינם לזכרים בתהליך הנקרא דיכוגמיה. במימי תוניס מגיעות הנקבות לבגרות בגיל 5 שנים כשחלקם ישנו את מינם לזכרים בגיל 9 עד 16 שנה. בברזיל יגיעו 50% מהנקבות לבגרות באורך של כ-47 ס"מ, כשהנקבות הגדולות ביותר מגיעות לאורך 79 ס"מ ואורכם של הזכרים הקטנים ביותר עומד על כ-80 ס"מ. היחס בן הזכרים הפעילים לנקבות בוגרות עומד על 1:7. תקופת השרצה היא בתחילת הקיץ. זכרים דומיננטיים יפגינו התנהגות טריטוריאלית אגרסיבית כלפי זכרים שכנים ונקבות קטנות יותר.
דיג יתר
דקר הסלעים נחשב מבין דגי המאכל הטעימים והמשובחים ביותר בים. בספרדית קיימת האמרה: "מהים דקר הסלע ומהאדמה האַיִל" ("De la mar el mero y de la tierra el carnero"). אוכלוסיית דקר הסלעים סובלת מדיג יתר כשדיג מסחרי מהווה את האיום המרכזי. קצב הגדילה האיטי של הדג וסגנון הריבוי המורכב שלו לא מאפשרים לו להתמודד עם לחצי הדייג המסיביים. דיג באמצעות רובה תת-מימי וחניתות הייתה השיטה העיקרית לתפיסת הדג בצרפת ובמקומות אחרים, בשיטת דיג זו לדג כמעט ואין סיכוי להימלט בשל אופיו והתנהגותו הטריטוריאלית. שיטה זו מהווה כיום סיכון משמעותי נוסף על אוכלוסיית המתבגרים. שיטת דיג זו נאסרה בחוק בצרפת למשך עשר שנים וכתוצאה במספר שמורות ימיות האוכלוסייה התבססה מחדש. כיום נמצא דקר הסלעים בסכנת הכחדה.
באוקטובר 2018 נכנס דקר הסלעים לרשימת המינים המוגנים בישראל.[1] לאחר כשנה, החליט זאב אלקין, השר להגנת הסביבה, לא לכלול בסופו של דבר ברשימת המינים המוגנים את דקר הסלעים ואת הטונה כחולת-הסנפיר, זאת בשל לחץ שהפעילו הדייגים[2]. בדצמבר 2020 קיימה השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל שימוע ציבורי בנושא,[3] והחליטה להכריז על דקר הסלעים ודקר אלכסנדרוני כמינים מוגנים.[4]
ראו גם
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- דקר הסלעים בסכנת הכחדה - נותנים חיים לדקרים - גם בישראל[5]
- דקר הסלעים באתר הרשימה האדומה של IUCN
גיל ססובר, תור הזהב של לוקוס הסלעים, באתר הארץ, 4 ביוני 2015
הערות שוליים
- ^ מור הופרט, לא ערפדים: עטלפי הפירות נכנסו לרשימת המינים המוגנים בישראל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 באוקטובר 2018
- ^ שני אשכנזי, בגלל הדייגים: מינים בסכנת הכחדה לא נכנסו לרשימת המינים המוגנים, באתר גלובס, 12 בדצמבר 2019
- ^ היום יוכרע האם הלוקוס ירד מהצלחת באתר ישראל היום
- ^ נעה פישר, הדקר האלכסנדרוני ודקר הסלעים ייכנסו לרשימת המינים המוגנים, באתר ynet, 11 בפברואר 2021.
- ^ החצי הכחול (2017-10-08), נותנים חיים לדקרים - גם בישראל, נבדק ב-2020-02-27
30644214דקר הסלעים