דיר אל-עדס
דיר אל עדס הוא שמה הערבי של כנסיית ניקודמוס ה"קדוש", השייכת לפטריארכיה היוונית אורתודוקסית, ונמצאת באזור הרובע המוסלמי של העיר העתיקה בירושלים.
רקע היסטורי
על-פי אמונה נוצרית, במקום עליו עומדת היום כנסיית דיר אל עדס עמד, בעת צליבת אותו האיש, ביתו של הורדוס אנטיפס, בנו של המלך היהודי הורדוס (הגדול).
על-פי הברית החדשה, היה יוחנן המטביל אחד מהמטיפים שיצאו כנגד אנטיפס. על פי יוסף בן מתתיהו, חשש אנטיפס מהשפעתו של יוחנן על העם, ולכן אסר את יוחנן וכלא אותו במכוור, ולאחר מכן הוציא אותו להורג. אירוע זה הציב את אנטיפס מול תלמידו של יוחנן המטביל - אותו האיש. מאחר שאנטיפס ראה באותו האיש יריב פוליטי ומסית, הוא פעל להרוג את אותו האיש שהוזהר על ידי קבוצה של פרושים על המזימה וברח לירושלים, לא לפני שהוא הוקיע את אנטיפס כ"שועל".
מושל יהודה פונטיוס פילאטוס, שלח את אותו האיש לאחר מעצרו להישפט לפני אנטיפס ששהה באותו זמן בביתו בירושלים, אנטיפס החליט לשלחו בחזרה להישפט על ידי הנציב.
בימי ממלכת ירושלים, לאחר כיבוש העיר, זוהה מקום ביתו של הורדוס אנטיפס בסמוך לויה דולורוזה – מקור הזיהוי איננו ידוע אך במקום הוקם מנזר קטן שלאחר כיבוש ירושלים על ידי צלאח א-דין נודע בשם דיר אל עדס (בעברית: מנזר העדשים).
קישור המבנה הצלבני להורדוס אנטיפס הוא שנתן לשער הפרחים את שמו השני: שער הורדוס.
סנט ניקודמוס
על פי הבשורה על-פי יוחנן, הבשורה הרביעית בקנון של הברית החדשה, ניקודמוס (המזוהה על ידי הנוצרים כנקדימון בן גוריון) היה חבר בסנהדרין פגש באותו האיש והתרשם מדבריו. לאחר הצליבה חבר ניקודמוס ליוסף הרמתי וקבר את אותו האיש. דמות עץ של אותו האיש, שעל פי האמונה גולף על ידי ניקודמוס, הובא אל לוקה (עיר) בשנת 782.
הבשורה על פי ניקודמוס
בספר מימי הביניים - "הבשורה על פי ניקודמוס" מתוארים פרטים רבים שאינם מוזכרים בברית החדשה. בין פרטים אלה מופיע תיאור של המפגש בין יוסף לפילטוס בבואו לבקש את גופת אותו האיש, וכן מסופר על הקבר שבנה יוסף לעצמו (נודע לאחר מכן ככנסיית הקבר).
כנסיית ניקודמוס ה"קדוש"
שמה הערבי של הכנסייה, דיר אל עדס - כנסיית העדשים נובע ככל הנראה מתיאור הדיאטה, הרכב המזון הפשוט של הנזירים. קטניות בכלל ועדשים בפרט נחשבו למאכל של פשוטי העם. עד למאה ה-7 הייתה הכנסייה חלק ממנזר של כנסייה סורית מונופיזיטית, ענף קטן של נצרות אוריינטלית שהוכרזו כעוסקות במינות, בספרו העוסק בכנסיות אורינטליות מציין האב חנא קילדני כי במהלך המאה ה-17 איבדו כנסיות קטנות השייכות לזרם המונופיזיטיזם את חזקותיהן בכנסיות שונות בעיר. ומוסיף ומציין את דיר אל עדס כאחד המוסדות שעברו לחזקת הכנסייה היוונית אורתודוקסית.
הכנסייה שוכנת בין בתי מגורים של הרובע המוסלמי בקצה סמטה צרה ומתעקלת הנמתחת מרחוב שער הפרחים בסמוך לתחילת הויה דולורוזה ומנזר האחיות ציון (העיר העתיקה).
הכנסייה איננה פעילה בדרך כלל ורק לעיתים רחוקות נערכות בה תפילות. המבנה הוא בעל קומה אחת ובה חדר אחד שגודלו כ-8 על 6 מטר. החדר עצמו סימטרי ומחולק ל 3, חלל מרכזי ובו אפסיס הפונה לכוון מזרח ומעליו כיפה הממוקמת במרכז המבנה. מעל הכיפה מוצב צלב מתכת שחור של הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית. משני צדדיו של החלל המרכזי נמצאים חללים קטנים יותר שצורתם מלבנית ובקירותיהם קרועים חלונות שצורתם קונית צידם הרחב פונה לתוך המבנה. חלון אחד פונה לצפון ושני לדרום.
לקריאה נוספת
- Protecting Jerusalem's Holy Sites: A Strategy for Negotiating a Sacred Peace Cambridge University Press, 2006
קישורים חיצוניים
- אתר 'מפה'
- איל פלד, סיפורים ושערים, אתר 'מסע אחר', ראו פסקה הדנה בשער הפרחים
- 'מי הוא מי' בנצרות מאת A. Mertens
