צ'ארלס דיקנס

צ'ארלס דיקנס
Charles Dickens

דיקנס בניו יורק, לערך 1867–1868

קריקטורה של צ'ארלס דיקנס חוצה עם ספריו את תעלת למאנש

צ'ארלס דיקנס על כריכת ספרו "דייוויד קופרפילד"

צ'ארלס ג'ון הפם דיקנס (באנגלית: Charles John Huffam Dickens; ‏7 בפברואר 1812 – 9 ביוני 1870) היה סופר, עיתונאי ושחקן תיאטרון אנגלי בתקופה הוויקטוריאנית.

ביוגרפיה

צ'ארלס דיקנס נולד בעיר הנמל פורטסמות' שבדרום אנגליה. אביו היה פקיד ימי בעל הכנסה נאה, שאפשרה לדיקנס הצעיר להתחנך משך זמן בבית ספר פרטי. כשהיה ילד, עברה משפחתו להתגורר בצ'טהאם שבמחוז קנט, וב-1823 לקמדן טאון שבלונדון.

מצבה של המשפחה השתנה כאשר אביו נכלא עקב הסתבכות בחובות, לאחר שבזבז כסף רב מדי על אירוח ושימור מעמדו החברתי. דיקנס בן ה-12 נשלח לעבוד במשך עשר שעות ביום במפעל לייצור משחת נעליים, בבעלותו של אחד מקרוביה של אמו. הוא בילה את זמנו בהדבקת תוויות על צנצנות המשחה והרוויח שישה שילינג לשבוע, מהם היה צריך לממן את דמי מחייתו ומגוריו, ולתמוך במשפחתו שהייתה כלואה במרשלסי, בית הסוהר לבעלי חוב.

כעבור כשנתיים נחלצה משפחתו מקשייה, בין השאר הודות לסכום שהגיע בירושה ממשפחת אביו. המשפחה נחלצה מן הכלא, אך אמו לא מיהרה ליטול אותו ממפעל ייצור משחת הנעליים, עלבון שדיקנס לא מחל לה עליו מעולם. כששמע אביו, שהחשיב עצמו כג'נטלמן, שבנו עדיין משמש כפועל פשוט, זעם ואסר עליו להמשיך לעבוד שם.

בשנת 1827, כשהוא בן 15, החל דיקנס לעבוד כלבלר משפטי, משרה זוטרה שהיוותה הכשרה מקדימה לאפשרות להפוך לעורך דין. דיקנס לא חיבב את המשרה ולאחר תקופה קצרה כקלדן בבית המשפט, הפך לעיתונאי המדווח על העימותים בפרלמנט ועל מערכות הבחירות הסוערות באותה תקופה באנגליה, והמשיך לכתוב, לתרום ולערוך במגזינים לאורך רוב שנותיו. מסעותיו ברחבי אנגליה משתקפים במידת מה גם בספרו הראשון "מועדון הפיקוויקים", שיצא בשנת 1836.

ב-2 באפריל 1836, נישא דיקנס לקת'רין הוגארת', בתו של עורך ה-Evening Chronicle. לזוג נולדו עשרה ילדים. שנות נישואיו לקת'רין הוגארת' היו הפוריות והמוצלחות ביותר לדעת רבים, כאשר דיקנס מפרסם כמעט בזה אחר זה את ספריו: "אוליבר טוויסט", "ניקולס ניקלבי" ו"בית ממכר עתיקות". ב-1850 פרסם דיקנס את הרומן "דייוויד קופרפילד" - רומן חניכה ריאליסטי. את הספר "זמנים קשים" על תחלואי החברה המתועשת, פרסם ב-1854. דיקנס רכש לו שם ופופולריות, והכנסותיו אפשרו לו אף לרכוש (בשנת 1856) בית מידות ברוצ'סטר שבמחוז קנט, שבילדותו חלף על פניו וחלם לחיות בו. ב-1857 פרסם את "דוריט הקטנה", ספר שעוסק בכוחו המשחית של הכסף.

בשנת 1858 נפרד דיקנס מרעייתו. גירושין לא היו מקובלים אז, בפרט לא לאדם ידוע כדיקנס. רעייתו עזבה את ביתם המשותף עם ילד אחד בלבד; כל שאר הילדים נשארו בטיפולה של אחותה, ג'ורג'ינה. דיקנס המשיך לתמוך בפרודתו עד יום מותה. בשנת 1857 כאשר מלאו לו ארבעים וחמש שנה החל בקשר עם אלן טרנן, בת השמונה עשרה. הקשר ביניהם נמשך עד מותו. דיקנס עצמו שרף את כל התכתובות ביניהם ואף היא על פי בקשתו עשתה כן.

בשנת 1859 הוא פרסם את הספר "בין שתי ערים", על המהפכה הצרפתית.

בשנת 1865 היו דיקנס וטרנן מעורבים בתאונת רכבת. הזוג לא נפגע, אך שטף כתיבתו של דיקנס הידלדל מאוד בשנים האחרונות לחייו. הוא נפטר חמש שנים בדיוק לאחר התאונה, ונקבר בפינת המשוררים במנזר וסטמינסטר.

יצירתו

יצירותיו של דיקנס זכו לעיבודים רבים לקולנוע, לטלוויזיה ולבמה. לפי רשומות IMDb היו, נכון לדצמבר 2007, 249 עיבודים שונים לסיפורים של דיקנס. פופולריות זו אינה מפתיעה נוכח אופיים של הרומנים של דיקנס. רוב הרומנים של דיקנס הופיעו במקורם בחלקים בשבועונים וירחונים ועלילתם, כמתבקש, נפתלת, מלודרמטית, ועתירת תהפוכות (כל פרק היה אמור להסתיים בשאלה מותחת שתגרום לקוראים לשוב ולקרוא את החלק הבא), גדושה סיטואציות קומיות ודמויות בעלות אפיונים פשוטים וחזקים. אחדות מדמויותיו הפכו כה פופולריות עד כי קיבלו חיים וביטויים עצמאיים בתוך השפה האנגלית.

אפיון נוסף של כתיבתו של דיקנס היה פתיחותו לדעתם של קוראיו וחבריו לגבי החומר. חברו והעורך הקבוע שלו ג'ון פורסטר קרא את מרבית הטיוטות שלו והשפעתו על דיקנס הייתה משמעותית: הוא הציע לו לרכך את ההגזמות המלודרמטיות, לחתוך פרקים ארוכים מדי, ונתן לו רעיונות לגבי העלילה והדמויות.

טולסטוי וג'ורג' אורוול למשל, היללו את כישרון התיאור הריאלי שלו, את השטף הסיפורי, את ההומור הכובש ואת החשיפה והרגישות של דיקנס לעניים ולילדים כאחד. ס. יזהר, שסגנונו ונושאי סיפוריו שייכים לעולם אחר לחלוטין מאלו של צ'ארלס דיקנס, התוודה מספר פעמים שדיקנס היה המעצב הגדול של כתיבתו. בניית העלילה והמשפט, הריחוק שלו מהדמויות, האירוניה וההומור שלו - השפיעו על יזהר עוד בהיותו ילד שהתפעל מ"כתבים מעזבון בית הוועד הפיקויקי" בהוצאת שטיבל, תרפ"ט.

העלילות הגדושות, ההתרחשויות המלודרמטיות המופרכות בחלקן, סצינות סנטימנטליות להפליא ופרודיות שנונות מסבירות את הפופולריות הרבה של דיקנס בעיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים. עם זאת, נחשב דיקנס לאחד הסופרים החשובים ביותר, ספריו נקראים עד היום, ויצירתו השלמה הלפני-אחרונה, "תקוות גדולות", נחשבת לאחד מעמודי התווך של הספרות האנגלית.

ייצוג יהודים ביצירתו

ישנן דעות סותרות בנוגע לשאלת יחסו של דיקנס ליהודים. הוויכוח נסב בעיקר סביב הצגת דמותו של פייגין ב"אוליבר טוויסט" – נוכל יהודי המתואר באופן קריקטורי כבעל אף מעוקל ועיניים חמדניות. נוכח הביקורת על דמותו של פייגין, הסביר דיקנס את מניעיו ב"ג'ואיש כרוניקל: "פייגין ב'אוליבר טוויסט' הוא יהודי, משום שלרוע המזל נכון הדבר שבתקופה שבה מתרחש הסיפור, סוג זה של פושעים היו כמעט תמיד יהודים... ושנית, הוא נקרא 'היהודי' לא בגלל דתו אלא בגלל גזעו." לעומת זאת, ברומן "ידידנו המשותף" (Our Mutual Friend), הרומן האחרון שכתב דיקנס, מתוארת דמותו של היהודי ריאה בצורה אוהדת ביותר.

ספריו

• דפי עזבון של מועדון פיקוויק (1837; תרגום: ישראל חיים טביוב וברוך קרוא בשם כתבים מעזבון בית-הוועד הפיקוויקי, 1922; אריה סיון בשם מועדון הפיקוויקים, 1956; אהרן אמיר בשם רשומות מועדון הפיקוויקים, 1990; תרגום: דפנה רוזנבליט בשם כתבים מן העיזבון של מועדון הפיקוויקים, 2017, הוצאת כרמל) — חברי מועדון לונדוני יוצאים לתהות מקרוב על אורח-החיים האנגלי ונקלעים לאי-הבנות משעשעות
• אוליבר טוויסט (1838; תרגום: הלל בבלי, 1924; יצחק שנהר, 1935; אליעזר כרמי, 1949; חיים אמיר, 1950; אריה סיון, 1956; יעל רון-לרר, 1995; טל לאופר, 2009; שהם סמיט ואמנון כץ 2011) — תלאותיו של יתום אומלל, שנקלע לכנופיית-גנבים ונתפס, עד שהוא מוצא בית אוהב
• חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי (1839; תרגום: יונתן רטוש, 1948; יצחק לבנון, 1972; עירית לינור, 2005) — קורותיו של צעיר ישר, הדואג לרווחת אמו ואחותו
• בית ממכר עתיקות (1840; תרגום: הלל בבלי, 1924; משה בן-אליעזר, 1930; א"ד שפיר, 1970) — פרשת נדודיה של נל הקטנה וסבה מוכר-העתיקות בדרכי אנגליה, עד סופה העגום
• בארנבי רודג' (1841; תרגום: כרמלה דואק בשם [סודו הנורא של] ברנבי רדג', 1987) — צעיר תמים מעורב בתעלומת רצח בתקופת מהומות גורדון
• מרטין צ'זלוויט (1843; תרגום: יעקב אורלנד בתוך אשמורת, 1950) — סב ונכדו בעלי שם זהה המסוכסכים ביניהם והנכד נאלץ להפליג לאמריקה
• מזמור-שיר לחג המולד (1843; תרגום: דוד שחר בתוך מבחר הסיפור האנגלי, 1956) — סיפור אגדי על הקמצן אבנעזר סקרוג' החוזר בתשובה
• הצרצור מאחורי התנור (1845; תרגום: יעקב סרייסקי, 1925) — מעשייה משעשעת על צרצר גומל חסדים
• סיפורים לחג המולד (1846. מתוכם תרגם י. ישינבסקי את הילד וכוכבו, קרקוב 1907)
• דומבי ובנו (1848) — עימות בין איש-עסקים קשה לב ובנו הנדיב
• דייוויד קופרפילד (1850; תרגום: משה בן-אליעזר, 1921; ברוך קרוא, 1952; ישעיהו לויט, 1955; משה הרפז, 1956; עליזה נצר, 1967; אליעזר כרמי, 1980; מאיר ויזלטיר, 1987) — רומן בגוף ראשון, בעל רקע אוטוביוגרפי, על מאבקיו ונדודיו של יתום צמא לאהבה ולחום, עד בוא אשרו
• בית קדרות (1853), תרגום אמציה פורת. על מוראות מערכת המשפט האנגלית, ועל האנשים הלכודים בתוכה
• דברי ימי אנגליה לילד (1854)
• זמנים קשים (1854; תרגום: אסתר כספי בשם ימים קשים, 1970) — נערת-קרקס נחלצת לעזרת עלמה שאולצה להינשא לגבר אלים בעיר-תעשייה קטנה
• דוריט הקטנה (1857; תרגום: צ. רון, 1950; תרגום: אופירה רהט, 2002) — תלאות בת-זקוניו של אסיר, שנכלא בגלל חובותיו
• שתי ערים (לעיתים בשם "בין שתי ערים") (1859; תרגום: יהודה גור, 1905, משה בן-אליעזר, 1929, מ. הרפז, 1961; פ. דצינגר, 1970, א. בירמן, 1974; מרים יחיל-וקס - תרגום חלקי 1990; תרגום מלא פרי עטה: 2011) — סבל, מעצר, הקרבה עצמית והצלה של בני לונדון ופאריס בימי המהפכה הצרפתית
• ציפיות גדולות (1860; תרגום: צ. רון בשם פיפ פעוט, 1950; ק. כצנלסון בשם תקוות גדולות, 1955; יצחק לבנון בשם תוחלת גדולה, 1956; אסתר כספי, 1983) — מגילת-חייו רבת-התהפוכות של יתום, שמיטיב אלמוני מכוון את דרכיו
• ידידנו המשותף (1865; תרגום: מ. הרפז בשם הידיד הנאמן, 1960) — תופרת שמלות-בובות צעירה נוטלת חלק בפתרון תעלומה כספית
• דוקטור מריגולד (1865; תרגום: יותם בנשלום, 2019) — מונולוג של "סוחר בחפצים משומשים" שמאמץ נערה חירשת אילמת אחרי שהתאלמן ושכל את ילדתו
• צומת מאגבי (1866) אוסף סיפורים קצרים
• רומנסה חגיגית (1868. נדפס בהמשכים בעיתון-ילדים אמריקני; תרגום: אוריאל אופק בשם שניים נגד שתיים, 1981) — ארבעה סיפורים הכתובים, כביכול, בידי ילדים המפנים ביקורת עוקצנית כלפי המבוגרים
• תעלומת אדווין דרובד (1870). ספר שלא סיים בחייו
• סיפורי דיקנס לילדים (1948). תרגום: זלמן שלמה ליבוביץ. הוצאת ש. שרברק
• כתבים מעזבון בית הוועד הפיקויקי, חלק א

קישורים חיצוניים

• שעה היסטורית: הפרופסור מיכאל הרסגור וליעד מודריק מביאים את סיפורו של צ'ארלס דיקנס, להאזנה באתר גלי צה"ל

• כתבי צ'ארלס דיקנס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• כתבי צ'ארלס דיקנס בפרויקט בן-יהודה
• סרטים שנעשו לפי ספרי דיקנס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• טוביה כרמל, "בית דיקנס" בלונדון, דבר, 25 בינואר 1952
• צ'ארלס דיקנס, באתר "דףדף"
• אריאנה מלמד, כוכב נולד, באתר ynet, 8 באוגוסט 2003
• ynet, למה לי דיקנס עכשיו?, באתר ynet, 6 ביוני 2005
• אלי שאלתיאל, חיי דיקנס: המלך צ'ארלס, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2012
• יעל (פרוינד) אברהם, גיבור המהפכה הספרותית, מקור ראשון, מוסף "שבת", 5 ביוני 2011, גיליון 721
• לילך וולך‏, 200 להולדת צ'ארלס דיקנס: עדיין רלוונטי, אבל לקריאה בלבד, באתר וואלה!‏, 7 בפברואר 2012
• מארק פיליפס, Fans celebrate 200 years of Charles Dickens‏, באתר CBS News‏, 7 בפברואר 2012 - על האירועים בעולם לציון 200 שנה להולדתו של דיקנס (באנגלית)
• צ'ארלס דיקנס - חייו ויצירתו, באתר "The Victorian Web" (באנגלית)
• Charles Dickens Museum - אתר האינטרנט של מוזיאון צ`רלס דיקנס בלונדון (באנגלית)
• נועה מנהיים, צ’רלס דיקנס, הסופר שהקשיב להמון, באתר הארץ, 12 ביוני 2013
• אריק גלסנר, על "בית קדרוּת", של צ'ארלס דיקנס, באתר "מבקר חופשי", 28 במרץ 2014, פורסם במקור במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"
• עופרה עופר אורן, על הסיפור "דוקטור מריגולד": מדוע פרצו האוהדים את שערי הנמל, בבלוג "סופרת ספרים", 13 במרץ 2019
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-200 של דיקנס, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית), 7 בפברואר 2012
• צ'ארלס דיקנס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• צ'ארלס דיקנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

צ'ארלס דיקנס32079760