מהומות גורדון

מהומות גורדון (Gordon Riots) היו מהומות אלימות בלונדון, בירת בריטניה במהלך השבוע הראשון של חודש יוני 1780.

לורד ג'ורג' גורדון, על שמו קרויים המאורעות, היה לורד (חבר בפרלמנט הבריטי), בנו של דוכס סקוטי ועל פי הנטען גם מעורער בנפשו (מאוחר יותר בחייו הוא התגייר והפך ליהודי שומר מצוות, מעשה שהוביל להחרמתו בידי הכנסייה). בעת המהומות, גורדון ראה לעצמו משימה להנהיג תנועת התנגדות כנגד הנצרות הקתולית והאפיפיור מחד, וממשלתו של הלורד נורת' בבריטניה מאידך.

גורדון זעם כשנודע לו שלקתולים בבריטניה ניתנה הקלה בחוק בדמות סילוק הסעיפים הדתיים משבועת הנאמנות שנדרשה ממגויסים לצבא. בעקבות כך החל גורדון לאגד ולשלהב את פועלי הדחק בשכונות העוני של לונדון כנגד הקתולים.

ב-2 ביוני 1780 נשא נאום בעניין בפרלמנט, נאומו כלל קריאה לחוסר סובלנות דתית בכלל ולביטול החוק בפרט. במהלך הנאום התגודד בחוץ המון תומכיו שזכה למספר שילהובים שהגיעו מצדו של גורדון. ההמון החל להשתולל ולחולל מהומות בכל רחבי לונדון. המהומות כללו ביזה והצתות של מבנים. ההתקפה כוונה נגד הקתולים וכמה אנשי שלטון לא אהודים. כמו כן היה שחרור כללי של אסירים מכמה בתי כלא. ההמון הוכנע לבסוף על ידי גדודי אזרחים-מתנדבים שהחזירו את המצב לקדמותו במחיר של 285 הרוגים, כ-200 פצועים ו-450 עצורים.

ההיסטוריון פרנקלין פורד טוען שהמהומות הביאו בסופו של דבר, בשילוב גורמים אחרים, לנטישת הניסיון להנהגת רפורמות ליברליות על ידי חברי הפרלמנט. פורד טוען שלמרות שהמהומות לא היו קשורות ישירות לניסיונות הרפורמה של חברי הפרלמנט, הם הביאו לחשש שכל דיון בנושא רפורמיסטי עלול להיות מסוכן, שכן האלימות המהפכנית, שממנה ביקשו חברי הפרלמנט להימנע, מבעבעת מתחת לפני השטח.

חסידי תזת עידן המהפכות (בתוכם ההיסטוריון ז'אק גודשו) רואים במהומות גורדון חלק ממכלול המהפכות שפקדו את אירופה בסוף המאה השמונה עשרה ורואים באירוע מרד עממי שלא רק על בסיס דתי.

מהומות גורדון מתוארות ברומן ההיסטורי של צ'ארלס דיקנס "בארנבי רודג'" (Barnaby Rudge).

לקריאה נוספת

De Castro, John Paul: The Gordon riots. London: H. Milford, Oxford University Press, 1926
Hibbert, Christopher: King mob: the story of Lord George Gordon and the riots of 1780. London: Longmans, Green & Co., 1958)