דוכסות מנטובה
| דגל | |
| קובץ:Grandi Casate Italiane nel 1499.png | |
| שטחי בית גונזגה בסגול (1499) | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | דוכסות |
| עיר בירה | מנטובה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך | 1530 |
| פירוק | |
| תאריך | 5 ביולי 1708 |
| ישות יורשת | דוכסות סבויה, ממלכת הבסבורג |
| שליטים בולטים | בית גונזגה |
.svg){kind=link}
דוכסות מנטובה (באיטלקית: Ducato di Mantova) הייתה דוכסות בצפון איטליה, שהתקיימה בין השנים 1530–1708 ונשלטה על ידי בית גונזגה. בתקופת השיא שלה הייתה הדוכסות מרכז של פטרונות אמנות, מרכז תרבותי ומוזיקלי לכל לומברדיה. לאחר מות הדוכס האחרון, פרדיננדו קרלו ללא יורשים, פוצלה הדוכסות בין בית סבויה לבית הבסבורג.
היסטוריה
בהמאה ה-11 השתייכו העיר מנטובה וסביבתה למרקיזות טוסקנה. לאחר מות השליטה האחרונה של טוסקנה, מטילדה, הפכה מנטובה לעיר חופשית במסגרת האימפריה הרומית ה"קדושה". היא נותרה במעמד זה במהלך המאה ה-12 והמאה ה-13. במהלך מאבק האינווסטיטורה השתלט בשנת 1273 על האזור פיידמונטה בונקלוסי (Pinamonte Bonacolsi) בתפקיד האדמיניסטרטיבי הבכיר של "מפקד העם" (capitano del popolo) שמונה על ידי הקיסר. משפחתו שלטה במקום במהלך המאה הבאה, תוך שהיא הופכת את מנטובה למרכז אמנותי מפואר. ב-16 באוגוסט 1328 הודח רינלדו בונקלוסי משלטונו במרד שהונהג על ידי הפודסטה לודביקו הראשון גונזגה במסגרת המאבק בין הגואלפים לגיבלינים כנציג המפלגה הגיבלינית מטעם לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". ב-1433 העניק זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" את התואר מרקיז מנטובה לג'אנפרנצ'סקו הראשון (Gianfrancesco I). בנו, לודביקו השלישי ונינו, פרנצ'סקו השני, היו משליטיה הבולטים של התקופה ועסקו בבניה ופיאור ארמון הדוכסות בעוד נכדו פדריקו הראשון הצטיין כקונדוטיירי (מצביא) צבאו של לודוביקו ספורצה. יחד עם רעייתו הראשונה, איזבלה ד'אסטה, כונן פרנצ'סקו השני במנטובה חצר תרבותית ותמך באמנים ומוזיקאים, בהם אנדראה מנטניה (אצלו הזמין את הסדרה המונומנטלית "הטריומפים של קיסר").
בנו הבכור של פרנצ'סקו השני, פדריקו השני הועלה על ידי קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" לתואר דוכס ב-1530, לאחר שהתארח אצלו בארמון טה. שנה לאחר מכן נשא לאשה את מרגרטה פלאולוגה וזכה בירושת מרקיזות מונטפראט. יורשו, גוליאלמו (Guglielmo), המשיך את החצר האמנותית במטובה כפטרון למוזיקאים, בהם ג'ובאני פלסטרינה וז'אק דה ורט. יורש דוכסות מנטובה, ויצ'נצו, היה אף הוא פטרון אמנות ומדעים. בין היתר העסיק ויצ'נצו את המלחין קלאודיו מונטוורדי, את הצייר פטר פאול רובנס, את המשורר טורקוואטו טאסו ואת האסטרונום גלילאו גליליי. החצר של מנטובה טיפחה גם את הקומדיה דל'ארטה והייתה פטרונית להקת התיאטרון החשובה ביותר של הסוגה, ג'לוזי, בראשות איזבלה ופרנצ'סקו אנדריני.
ב-1624 העביר פרדיננדו את החצר מהעיר מנטובה לוילה לה פבוריטה (Villa La Favorita) בפורטו מנטובאנו שמצפון לעיר.
עם מות אחרון ניניו של פדריקו השני, מקו השושלת ששלט במנטובה, ב-1627 ללא יורשים, טען נינו (בנו של לואיג'י מנוור), קרלו, לירושת כתר דוכסות מנטובה. טוען נוסף היה פרנטנה השני, דוכס גואסטלה (שהיה אף הוא נינו של פדריקו השני). הסכסוך בין היורשים הפך למערכה בתוך מלחמת שלושים השנים, כאשר הצדדים הלוחמים צידדו כל אחד ביורש אחר ועילת המלחמה נסובה סביב זהותו של הכוח שישלוט בצפון איטליה, בית הבסבורג או צרפת. בתביעתו של קרלו מנוור תמכו צרפת והרפובליקה של ונציה בעוד שבתביעתו של פרנטה מגואסטלה תמכו האימפריה הרומית ה"קדושה", ספרד ודוכסות סבויה. המלחמה נמשכה למעלה משלוש שנים והסתיימה בחוזה פיימונטה שנחתם ב-19 ביוני 1631, בהסכמה שקרלו מנוור יהיה דוכס מנטובה בעוד גואסטלה תועלה לדרגת דוכסות.
נינו של קרלו, פרדיננדו קרלו, היה הדוכס האחרון של מנטובה וחובב מושבע של מוזיקה (המלחין תומאזו אלבינוני, שעבד בחצר במנטובה ככנר, הקדיש לו מספר יצירות פרי עטו). הוא כרת ברית עם לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, מכר לו את העיר קזאלה מונפראטו ונלחם לצד צרפת במלחמת הירושה הספרדית. המחיר ששילם על התמיכה בצרפת היה כבד. ב-1701 הוא הוכרז כמורד על ידי יוזף הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". ב-1708 מת פרדיננדו קרלו ללא יורשים. חלק מדוכסות מנטובה, במרכזה העיר עצמה, סופחה לממלכת הבסבורג, החלקים שהשתייכו למרקיזות מונטפראט הועברו לשליטת בית סבויה.
דוכסי מנטובה
ערך מורחב – בית גונזגה
.svg){kind=link}
_-_Francesco_IV_Gonzaga_-_Frans_Pourbus_il_Giovane_-_A63_96,6x77,2.jpg){kind=link}
.svg){kind=link}
_by_Hyacinthe_Rigaud.jpg){kind=link}
קישורים חיצוניים
- בית גונזגה ממנטובה (באיטלקית)
- עץ משפחת גונזגה
לקריאה נוספת
- Cesare Mozzarelli, Mantova e i Gonzaga dal 1382 al 1707, Turin, 1987
