דוכסות אולדנבורג

דוכסות אולגנבורג (מגרמנית: Grafschaft Oldenburg) הייתה דוכסות היסטורית בצפון גרמניה, כיום חלק ממדינת סקסוניה התחתית, ובירתה של הדוכסות הייתה העיר אולדנבורג.

היסטוריה

בשנת 1101 הקים אלימאר הראשון, רוזן אולדנבורג שהיה צאצא של וידוקינד (אנ'), דוכס סקסוניה, את רוזנות אולדנבורג, שהייתה וסאלית של דוכסות סקסוניה. בשנת 1189 קיבלה הרוזנות מעמד עצמאי באימפריה הרומית ה"קדושה", לאחר שפרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" הדיח את היינריך הארי והקטין את נחלותיו. האזורים מצפון-מערב לאולדנבורג היו בשליטת הפריזיים, שהיו עובדי אלילים, ובמהלך חלקה הראשון של המאה ה-13 כבשו רוזני אולדנבורג את השטחים הללו. בנוסף לחמו רוזני אולדנבורג בבישופות מינסטר ובעיר החופשית ברמן.

בשנת 1440 מת דיטריך, רוזן אולדנבורג, ובנו כריסטיאן השביעי, רוזן אולדנבורג עלה לשלטון במקומו. בשנת 1448 מת כריסטופר השלישי, מלך דנמרק, וכריסטיאן מונה במקומו למלך דנמרק, ומסר את השלטון ברוזנות לאחיו גרהרד השישי, רוזן אולדנבורג. בשנת 1483 אולץ גרהרד השישי להתפטר, ובנו אדולף, רוזן אולדנבורג עלה לשלטון במקומו.

בתחילת המאה ה-16 המיר אנטון הראשון, רוזן אולדנבורג את דתו לפרוטסטנטית, תוך שהוא מדכא את המנזרים, אולם אף על פי כן נשאר נאמן לקרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ואף לחם עמו במהלך המלחמה השמלקלדית, ועל כך קיבל לאחר מכן את רוזנות דלמנהורסט. בשנת 1603 עלה לשלטון נכדו של אנטון - אנטון גינתר, רוזן אולדנבורג, שהיה שליט חזק ואיחד תחתיו את כל נחלות המשפחה. אנטון גינטר שמר על נייטרליות במהלך מלחמת שלושים השנים, והצליח לשמור על הרוזנות שלא תיפגע מתלאות המלחמה. כתוצאה מכך התחזקה הרוזנות והתעשרה, ואוכלוסייתה וכוחה התעצמו.

בשנת 1762 נרצח פיוטר השלישי, קיסר רוסיה, ובנו פאבל ירש את דוכסות הולשטיין-גוטורפ. בשנת 1773 נחתמה אמנת צארסקויה סלו, ולפיה אוחדו כל נחלות שלזוויג-הולשטיין תחת כריסטיאן השביעי, מלך דנמרק, ואילו פאבל מונה לרוזן אולדנבורג. בדצמבר אותה שנה מסר פאבל על פי בקשת אמו יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה את רוזנות אולדנבורג לפרידריך אוגוסט, בישוף ליבק, שהיה אף הוא נצר לבית הולשטיין-גוטורפ. פרידריך אוגוסט איחד תחתיו את כל נחלות בית אולדנבורג, ובשנת 1774 קיבל את התואר דוכס.

בשנת 1785 מת פרידריך אוגוסט הראשון, דוכס אולדנבורג, ובנו וילהלם, דוכס אולדנבורג עלה לשלטון במקומו. מכיוון שוילהלם היה נכה ורפה שכל, משל בן דודו פטר, בישוף ליבק כעוצר בשמו.

במהלך המלחמות הנפוליאוניות הצטרף העוצר פטר, ששלט בדוכסות במקום דודו הנכה וילהלם, דוכס אולדנבורג, לצד הקואליציה האנטי-צרפתית השלישית. בשנת 1806 נכבשה דוכסות אולדנבורג על ידי הצרפתים וההולנדים, אך בשנת 1807 שוקמה הדוכסות, ובשנת 1808 הצטרפה הדוכסות לקונפדרציה של הריין. עם זאת, בשנת 1810 נכבשה הדוכסות על ידי נפוליאון, ופטר עוצר הדוכסות הצטרף לבעלות הברית. במהלך קונגרס וינה קיבלה הדוכסות שטחים נוספים, ובשנת 1829 קיבל פטר הראשון, דוכס אולדנבורג תואר של דוכס גדול.

הדוכסות הגדולה של אולדנבורג התקיימה עד לאחר המהפכה הגרמנית בשנת 1918. כאשר הדוכסות בוטלה, הפכה המדינה למדינה חופשית, שהתקיימה עד לאחר מלחמת העולם השנייה, ואז מוזגה במדינת סקסוניה התחתית.

מדיה וקבצים בנושא דוכסות אולדנבורג בוויקישיתוף

23639936דוכסות אולדנבורג