דוכסוסטוס
דוכסוסטוס הוא אחד משלושה סוגי קלפים, המשמשים לצורך כתיבת סת"ם. לכתחילה יש לכתוב מזוזה על הדוכסוסטוס.
הדוכסוסטוס הוא חלק מהעור לאחר שמקלפים ממנו את ה'קלף'.
אטימולוגיה
ישנם הסברים שונים לשם המילה 'דוכסוסטוס', רבנו תם[1] פירש שהכוונה היא ל"מקום הבשר" - הלחם של "דוכ" = מקום, מארמית עם "סוסטוס" = בשר, מיוונית. על פירוש זה העיר רבי בנימין מוספיא[2]: "האומר לרבינו תם שבלשון יוני קוראים לבשר סוסטוס כחש לו". לכן פירש אחרת, שהוא "עור בהמה מעובד ומתוקן משני עבריו".
פירוש נוסף הוא ביוונית בלבד (δυσχιστός, דיסכיסטוֹס): dyo – שנַיים, xestos – נקלף/נחלק. ופירוש המילה "חלוקה לשנים".
עיבודו ומהותו
על פי התלמוד יש לעבד את עור הבהמה לאחר ההפשטה בקמח שעורים, מלח ועפצים[3], ולאחר העיבוד מתקבל עור עבה המכונה "גוויל", לאחר מכן ניתן להפיק ממנו את 'קלף' וה-'דוכסוסטוס' על ידי קילוף השכבה העליונה של העור (אפידרמיס) מן השכבה הבשרנית.
לדעת הרמב"ם חלק העור הקרוב לשער הבהמה הוא הדוכסוסטוס, והוא החלק היותר דק, וכפי שתיאר בספרו היד החזקה:
אם לקחו העור אחר שהעבירו שיערו, וחילקו אותו בעובייו לשניים, כמו שהעבדנין עושין, עד שייעשה שני עורות, אחד דק, והוא שממול השיער, ואחד עבה, והוא שממול הבשר, ועיבדו אותו במלח, ואחר כך בקמח, ואחר כך בעפצא וכיוצא בו זה החלק שממול השיער, נקרא דוכסוסטוס, וזה שממול הבשר, נקרא קלף
לדעת רבנו תם בספר הישר (סימן קפז) ההפך הוא הנכון, וכך פסק רבי יוסף קארו (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ל"ב, סעיף ז'): ”חולקין אותו לשנים וחלק החיצון שהוא לצד השער נקרא קלף והפנימי הדבוק לבשר נקרא דוכסוסטוס ולפי זה כי אמרינן כותבין על הקלף במקום בשר היינו במקום היותר קרוב לבשר דהיינו במקום חבורו כשהוא דבוק לדוכסוסטוס”
במהלך הדורות נשכחה צורת ההפרדה בין הקלף לדוכסוסטוס, וכיום משתמשים בגוויל שעובר גירוד ושיוף משני צידיו, כדי להשאיר את הקלף בלבד[4]. אולם, בקרב התימנים השתמר המנהג להפריד בין הקלף לדוכסוסטוס, וכמה מהפוסקים קראו להחזיר את המנהג לקדמותו.[5]
תשמישו
לדעת הרמב"ם והשולחן ערוך, מהלכה למשה מסיני יש לכתוב את המזוזות על דוכסוסטוס:
הלכה למשה מסיני, שיהיו כותבין ספר תורה על הגוויל, וכותבין במקום השיער; ושיהיו כותבין התפילין על הקלף, וכותבין במקום הבשר; ושיהיו כותבין המזוזה על דוכסוסטוס, וכותבין במקום השיער. וכל הכותב בקלף במקום שיער, או שכתב בגוויל ובדוכסוסטוס במקום בשר, פסל.
עם זאת כתב הרמב"ם שדין זה הוא רק להידור מצווה אך בדיעבד אם כתב מזוזה על גוויל או על קלף - המזוזה כשרה:
אם כתב המזוזה על הקלף או על הגוויל, כשרה; לא נאמרה על הדוכסוסטוס, אלא למצוה
— שם
סוגי קלף נוספים
כאמור מלבד ה'דכסוסטוס' ישנם עוד שני סוגי 'קלפים':
- גוויל: הוא העור בשלמותו כאשר אינו נחתך. המונח "גוויל" אפשר שהוא ביטוי מושאל מ"אבני גוויל" המובא בתלמוד[6] לאבנים גסות שאינן מסותתות[7], כך גם הקלף אינו מחולק. הסבר אטימולוגי נוסף: גוויל מלשון "ג'בל" (جبل) שפירושו בערבית הר, כלומר אבן גסה שנלקחה מההר ללא סיתות, כך גם עור הבהמה שלא חֻלַּק נקרא גוויל[8].
- קלף: הוא חלקו השני של הגוויל לאחר שחולקים אותו, חציו הפנימי הוא ה'דכסוסטוס', והחצי החיצוני נקרא 'קלף'. ככל הנראה מקור המילה קלף בא מ"קֶלֶף", כלומר החלק המקולף, שכן הקלף הוא החלק המקולף מהדוכסוסטוס.
קישורים חיצוניים
- קונטרס "הקלף מסיני", מאת הרב בן ציון אוריאל, באתר ספריית אסיף.
הערות שוליים
- ^ ספר הישר (חלק החידושים) סימן רפז, תוספות, מסכת שבת, דף ע"ט עמוד ב', ד"ה קלף ודוכסוסטוס
- ^ הרב בנימין מוספיא, כרך שבת, הערוך מסודר לפי סדר התלמוד, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ט, עמ' צו
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ט עמוד א'.
- ^ ראו שיטת קילוף באתר "תפילין כהלכה".
- ^ הרב שמואל טל, טל חיים ציצית ותפילין עמ' תד-תנו, זמין לקריאה באתר אסיף; בעל אורחותיך למדני חלק ח' סימן יא.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ג' עמוד א'
- ^ תוספות בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד עמוד א'; שו"ת הרמב"ם סימן קנ"ג (מהדורת בלאו)
- ^ ראו רבנו גרשום בבא בתרא דף ג עמוד א'
דוכסוסטוס36404449Q4171366