דוד קאזס
דוד קאזס (בצרפתית: David Cazès; 1850, תטואן - 1913, פריז) היה איש חינוך והיסטוריון יהודי-מרוקאי.
קורות חיים
דוד קאזס נולד בתטואן, מרוקו בשנת 1850. הוא היה מראשוני התלמידים בבית הספר הראשון של כל ישראל חברים (כי"ח) בתטואן שהוקם בשנת 1862. לאחר מכן היה מראשוני התלמידים שנסעו ללימודי הוראה בקולג' של כי"ח בפריז (Ecole Normale Israélite Orientale). לאחר שהשלים את תעודת ההוראה נסע למספר קהילות יהודיות באגן הים התיכון בשליחות כי"ח. תחילה שימש כמחנך בקהילה היהודית בעיר וולוס שבחבל תסליה ביוון, שם היה אחראי להקמת בית ספר של כי"ח לבנים בשנת 1869 ולניהולו בארבע השנים הבאות. הוא נודע כמחנך מצטיין ובין היתר ייסד בוולוס תוכנית לימודי-ערב של מסחר שהתבססה על תוכנית הלימודים של בית הספר למסחר של פריז (l’Ecole de Travail de Paris). התוכנית זכתה להצלחה רבה ובהמשך יושמה על ידי כי"ח בקרב הקהילות האחרות שפעלה בקרבן. בשנת 1873 עבר לאיזמיר שבטורקיה של ימינו שם הקים וניהל את בית הספר של כי"ח. גם שם נודע כמחנך מצוין, אך עורר מחלוקת בקהילה היהודית עקב אורח חייו החילוני יחסית. לאחר שנצפה מדליק נר לפני סיומו של יום כיפור התעוררה תרעומת על כך בקהילה והוחלט שיועבר מאיזמיר להיות אחראי על תוכנית החינוך של כי"ח בתוניסיה.
קאזס חי בתוניסיה כ-15 שנה (1878-1893) במהלכן בין היתר היה אחראי להקמה וניהול של בית הספר של כי"ח לבנים בתוניס (1878), בית הספר של כי"ח לבנות בתוניס (1882), בית הספר לבנים של כי"ח בסוסה (1885) ובית הספר להכשרה של אחיות רפואיות בתוניס (1891). בזמן היותו בתוניסיה הוא חיבר שני ספרים חשובים אודות הקהילה - הראשון (1889) עוסק בהיסטוריה של יהדות תוניסיה מימי קדם עד תקופת הפרוטקטורט הצרפתי (Essai sur l'Histoire des Israélites de Tunisie) והשני (1893) אודות ספרותם הרבנית של יהודי תוניסיה (Notes Bibliographiques sur la Littérature Juives-Tunisienne). הספר השני תורגם לעברית בשנת 1918 על ידי אברהם אלמליח ופורסם על ידו בהמשכים בכתב-העת מזרח ומערב (גיליון א' שנה א' והלאה). בנוסף לשני ספרים אלו קאזס כתב מסות ומאמרים רבים לכתבי-עת אקדמאים ויהודיים, בהם Revue des Études Juives.
בשנת 1893 הצטרף קאזס ליק"א (החברה היהודית להתיישבות) ובהיותו דובר ספרדית נשלח מטעמה לבואנוס איירס, ארגנטינה ושימש שם בתפקידים בכירים שונים עבור החברה. באביב של 1904 הוא נסע בין ארצות המזרח התיכון כולל ארץ ישראל וסקר אותן עבור החברה להתיישבות. בשנת 1909 הוא שב לצרפת והיה לחבר בהנהלת יק"א שישבה בפריז. הוא נפטר שם בשנת 1913.
לאורך חייו קאזס קיבל מספר אותות כבוד מממשלות צרפת ותוניסיה, בהם אות הכבוד "נישאן אלאפתח'אר" של תוניסיה (1878), "קצין האקדמיה הצרפתית" (1884) ו"אביר לגיון הכבוד" (1888) של צרפת.
מספריו וכתביו
- Essai sur l'Histoire des Israélites de Tunisie, Paris: A. Durlacher, 1889 (גרסה זמינה של הספר בארכיון האינטרנט)
- Notes Bibliographiques sur la Littérature Juives-Tunisienne, Tunis: Imprimerie Internationale, 1893
- D. Cazes, "Antiquites judaiques en Tripolitaine," Revue des etudes juives 20 [1890],pp. 83-87
לקריאה נוספת
- Elizabeth Antébi. “David Cazès (1850–1913) et les filles de Mme. Chimènes (1863–1894): L’Equipe de Tunis,” in Les Missionaires Juifs de la France (1860–1939) (Paris: Calmann-Lévy, 1999), pp. 86–96.
- Colette Zytnicki, David Cazès (1850-1913), historien des Juifs de Tunisie : un « métis culturel » ?, In: Outre-mers, tome 93, n°352-353, 2e semestre 2006. savoirs autochtones XIXe-XXe siècles. pp. 97-106.
- Paul Lambert. “Cazès (David-Albert-Louis),” “Nichan Iftikhar,” Dictionnaire illustré de la Tunisie (Tunis: Librairie du Phénix, 1912): pp. 99, 303.
קישורים חיצוניים
- Isidore Singer and M. Franco. "Cazès, David". Jewish Encyclopedia (1901–1906).
- Joy Land. "Cazès, David." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014.
30720120דוד קאזס