דוד פלינקר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד פלינקר
לידה 15 באוגוסט 1897
גור, פולין הרוסית
פטירה 12 בדצמבר 1978 (בגיל 81)
תל אביב
עיסוק עיתונאי, עורך, סופר

דוד פְלינקֶריידיש: פֿלינקער; בפולנית: Dawid Flinkier, לעיתים נכתב David Flinker; תרנ"ז, 15 באוגוסט 1897י"ב בכסלו תשל"ט, 12 בדצמבר 1978) היה עיתונאי, עורך וסופר יידי, פולני ועברי יהודי-פולני וישראלי.

ביוגרפיה

דוד פלינקר נולד בשנת 1897 בעיירה גור שליד ורשה, בפולין הרוסית, בנם של מרים חיה (לבית בלאס) ואהרן דב פלינקר. קיבל חינוך יהודי מסורתי וכללי.

בשנת 1929 הוביל ביחד עם משולם קאמינר את ייסודו של היומון רב-התפוצה של אגודת ישראל בפולין, "דאָס יודישע טאָגבלאַט",[1] שהופיע בשנים 1929–1939, ושימש כעורכו.[2]

עם מלחמת העולם השנייה נמלט עם משפחתו משטחי הכיבוש הגרמני, הגיע תחילה כפליט לווילנה,[3] שם שהה זמן מה,[4] ובראשית שנת 1941 הגיע לארץ ישראל[5] (שבה ביקר פעמיים קודם לכן בשליחות עיתונו,[6], מהן פעם ב-1938[7]). בארץ המשיך את עבודתו העיתונאית: מן המחצית השנייה של שנות ה-40 ועד 1955 כתב בעיתון "הבוקר" (בראשית 1948 נשלח לניו יורק ככתב העיתון ועשה שם כשנה וחצי). כמו כן, שימש סופרו הקבוע בישראל של העיתון הניו-יורקי הגדול "טאָג – מאָרגען זשורנאַל"[8] ובשנותיו האחרונות של העיתון "אַלגעמיינער זשורנאַל". היה חבר בולט באגודת העיתונאים בתל אביב וחבר פעיל בנשיאות הפדרציה העולמית של עיתונאים יהודים.[9]

לאחר המלחמה פרסם פלינקר שלושה רומנים שראו אור בסדרת "דאָס פּוילישע יִידנטום" (יהדות פולין) של האיגוד המרכזי של יהודי פולין בארגנטינה: "אַ הויז אויף גזשיבאָוו" (בית ברחוב גְז'יבּוֹב), "אין שטורעם" (בסערה) ו"ניַיע ציַיטן": ראָמאַן פֿון אַמאָליקן יִידישן לעבן אין פּוילן (זמנים חדשים: רומן מהחיים היהודיים בפולין של פעם). הראשון, שפורסם במקור מעל דפי "דאָס יודישע טאָגבלאַט" תחת שם העט "דער אומבאַקאַנטער" (האלמוני),[10] היה מעין רומן בלשי, ששילב אירועים היסטוריים חשובים בהיסטוריה היהודית כגון משפט בייליס. ספרו האחרון זיכה אותו בפרס מרדכי סטולייר בבואנוס איירס (1958).[8] בכל שלושת הספרים מתואר ההווי של יהדות פולין שלפני המלחמה.[8] בנוסף, חיבר את הכרך המוקדש ליהדות ורשה בסדרת "ערים ואמהות בישראל" (מוסד הרב קוק, תש"ח) והיה שותף לעריכת הקובץ האנציקלופדי על תולדות העיתונות היהודית (האיגוד העולמי של העיתונאים היהודים, תשל"ג).

היה נשוי לצרקה לבית מיירנץ, ילידת קאליש. השניים היו הורים לשתי בנות, דבורה וריסיה, וסבים לנכדים.

בשנת 1975 התאלמן מאשתו.[11] פלינקר נפטר בדצמבר 1978, בגיל 81. נטמן לצד אשתו בבית העלמין קריית שאול.[12]

אחיינו,[13] משה זאב פלינקר (1926–1944), שנספה בשואה, כתב יומן אישי בעברית, שבו ביטא את התמודדותו של נער דתי עם שאלות אמוניות בתקופת השואה.

ספריו

סיפורת

  • דוד פלינקער, אַ הויז אויף גזשיבאָוו: ראָמאַן, איַינלייטונג פֿון ז. סעגאלאוויטש, בואנוס איירס: צענטראַל-פֿאַרבאַנד פֿון פּוילישע יִידן אין אַרגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום', 14), 1947. (הספר, בארכיון האינטרנט)
  • דוד פלינקער, אין שטורעם: ראָמאַן, 2 כרכים, בואנוס איירס: צענטראַל-פֿאַרבאַנד פֿון פּוילישע יִידן אין אַרגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום', 61–62), 1950. (כרך א, בארכיון האינטרנט, כרך ב, בארכיון האינטרנט)
  • דוד פלינקער, ניַיע ציַיטן: ראָמאַן פֿון אַמאָליקן יִידישן לעבן אין פּוילן, 2 כרכים, בואנוס איירס: צענטראַל-פֿאַרבאַנד פֿון פּוילישע יִידן אין אַרגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום', 129–130), תשי"ז 1957. (כרך א, בארכיון האינטרנט, כרך ב, בארכיון האינטרנט)

עיון

  • דוד פלינקר, ווארשה: כרך ג בסדרת ערים ואמהות בישראל: מצבת קודש לקהילות ישראל שנחרבו בידי עריצים וטמאים במלחמת העולם האחרונה, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ח.
  • יהודה גוטהלף (עורך), דוד פלינקר, מרדכי צאנין, שלום רוזנפלד (עורכים), משה רון (רכז מערכת), עיתונות יהודית שהיתה, תל אביב: האיגוד העולמי של העיתונאים היהודים, תשל"ג.
  • דוד פלינקער, מרדכי צאַנין, שלום ראָזענפֿעלד (עורכים), די יִידישע פּרעסע וואָס איז געווען, תל אביב: וועלטפֿאַרבאַנד פֿון די יִידישע זשורנאַליסטן, תשל"ה 1975.

לקריאה נוספת

  • "דוד פלינקער ז"ל", צוקונפט, 85,‏1 (יאַנואַר 1979), עמ' 4–5.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ אברהם גרינבאום, דאָס יודישע טאָגבלאַט, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית).
  2. ^ מרדכי צאַנין, ‏דער אויפֿגאַנג און אונטערגאַנג פֿון דער יִידישער פּרעסע אין פּוילן, קשר 6, (1989), עמ' 115; Echo Żydowskie באתר עיתונות יהודית היסטורית.
  3. ^ 22 אלף פליטים יהודים בוילנה, דבר, 7 בנובמבר 1939.
  4. ^ מושב המרכז הליטאי של אגודת ישראל בווילנה, הצופה, 2 בפברואר 1940.
  5. ^ 151 עולים הגיעו מליטה, הצופה, טור 2, 8 בינואר 1941; בין הבאים, דבר, 13 בינואר 1941.
  6. ^ דוד תדהר (עורך), "דוד פלינקר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2869.
  7. ^ על סיפון האונייה "פולוניה", יחד עם עוד מראשי העיתונות היהודית בפולין, לרגע נסיעתה המאה; ראו תל אביב: בין הבאים, הצופה, 3 באפריל 1938.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 פרס ספרותי לעתונאי דוד פלינקר, הבקר, 13 ביוני 1958.
  9. ^ David Flinker Dead at 81, JTA, December 15, 1978.
  10. ^ מרדכי צאַנין, ‏דער אויפֿגאַנג און אונטערגאַנג פֿון דער יִידישער פּרעסע אין פּוילן, קשר 6, (1989), עמ' 116.
  11. ^ הקבר של צרקה פלינקר בבית הקברות בקריית שאול, באתר BillionGraves; מתה צדקה פלינקר, דבר, 26 במאי 1975.
  12. ^ הקבר של דוד פלינקר בבית הקברות בקריית שאול, באתר BillionGraves. ראו גם דוד פלינקר למנוחות, דבר, 15 בדצמבר 1978; דוד פלינקר הובא למנוחות, מעריב, 14 בדצמבר 1978.
  13. ^ יהושע אייבשיץ, כערער בערבה: קורות חיים של שריד הכבשנים, חיפה: מכון ללימוד השואה ע"ש חדוה אייבשיץ, תשנ"ט, עמ' 204.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23341335דוד פלינקר