דוד הרדן
דוד הרדן (הלפרין) (1926 – 9 במרץ 2014) היה מורה, פעיל תרבות, סופר, מתרגם וצייר ישראלי.
ביוגרפיה
דוד הרדן (הלפרין) נולד ב-1926 בגליציה שבפולין, ובגיל ארבע היגר עם הוריו לאורוגוואי. בשנת 1948 עלה לישראל והצטרף לקיבוץ מפלסים. בשנת 1951 עלו גם הוריו ואחיו והצטרפו לקיבוץ. הרדן נשלח ללמד עברית בטנג'יר שבמרוקו, ולהדריך מדריכי-נוער יהודים בצרפת. למד הוראה במדרשה לחינוך בבית ברל. בשנת 1962 עזב עם משפחתו את הקיבוץ ועבר ללמד בכפר הנוער בן שמן. התגורר בירושלים משנת 1966 ועד מותו ב-9 במרץ 2014.
הרדן לחם במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים. בעקבות מעשי התעללות וביזה שהיה עד להם במלחמת סיני, פרסם ברבעון קשת מסה ביקורתית בשם "כובשי כנען בסופה", שזכתה לשבחיו של נתן אלתרמן, אך נדחתה על ידי העיתונים היומיים בנימוק שהתיאורים בה מוגזמים.
לימד עברית באולפן לאקדמאים בקיבוצו, והשתמש לשם כך בשיטתו של עוזי אורנן. עבד כמורה בבית ספר יסודי בבאר שבע, שם ניסה לקדם את דרכו הפדגוגית, שהדגישה חשיבה עצמאית ומופשטת, על חשבון משמעת נוקשה, ונאלץ להתמודד עם ביקורת קשה ופיקוח הדוק מצד מנהל בית הספר. שימש מדריך לעולים מבוגרים בעיירה שדרות הסמוכה לקיבוצו. עבד בבית הספר התיכון האזורי שער הנגב, שם לימד כיתות נפרדות של ילדי הקיבוצים ושל ילדי שדרות, וארגן מפגשי אירוח ראשונים בין שתי הקבוצות.
קריירה ספרותית
פרסם רשימות וסיפורים ב"ניב הקבוצה", ב"קשת", "אמות", "שדמות", "מולד", "פתחים" וב"האומה". רשימותיו הראשונות עסקו בחיי הקיבוץ, וכללו גם רשימות ביקורתיות על מנהגי הקיבוץ[1].
על פי בקשתו של אהרן אמיר, עורך הרבעון "קשת" והוצאת "עם הספר", הרדן ערך ותרגם לעברית אנתולוגיה בשם "סיפורים לאטינו אמריקאים בני זמננו", שיצאה ב-1964. עיבד חלק מהיצירות לשידור בתחנת קול ישראל.
בעקבות שיחות רבות עם אליעזר שביד, פרסם את הספר "מקורות המחשבה הלאומית היהודית בת זמננו".
בשנת 1974 פרסם את ספרו האוטוביוגרפי הראשון, "משיחים במונטבידאו", שזכה לשבחי הביקורת, בין היתר מהסופרים אהרן אפלפלד ודוד שחר[2]. בעקבות ההתעוררות של המחאה המזרחית, כתב את ספרו "אשכנזי בעולמה של ספרד", המתאר את ניסיונו כשליח במרוקו וכמורה לילדי עדות צפון-אפריקה בבאר שבע, ואת דעותיו על הבדלי התרבויות בין מזרח ומערב, ועל הניכור בין התרבויות. הספר כולל ביקורת אוהדת ויחד עם זה נוקבת על האחריות של בני עדות המזרח עצמם לאפלייתם. למרות הביקורת, הספר זכה לשבחים מפי סופרים בני עדות המזרח, דוגמת סמי מיכאל וארז ביטון[2].
הציג מבחר מציוריו בגלריה "אלון" בירושלים ובמוזיאון ישראל, וזכה לשבחים מפי מבקר האמנות יונה פישר.
ניהול תוכניות תרבות
הרדן עבד כ-11 שנים בההסתדרות הציונית העולמית, שם שימש מנהל המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה. הוא עסק בפרסום סיפורים וכתבים מתורגמים לספרדית על ההיסטוריה של מדינת ישראל: "עומר" - סדרת תרגומים לספרדית של הסיפורת העברית החדשה (בעזרת גרשון שקד). המבחר אומץ על ידי המכון לתרגום ספרות עברית. פרסם גם את האנתולוגיה "לקט מאוצר החסידות", ועוד. במטרה לספק לציבור היהודי בחו"ל מידע על האירועים בישראל, הפיק את סדרת הספרונים "חוליות בדברי ימי ישראל", שכתבו יהואש ביבר, אפרים תלמי (על מלחמת ששת הימים), שתורגמו לספרדית.
הרדן פרש מניהול המחלקה בעקבות חילופי השלטון ב-1977, ומינויו של נציג הליכוד למנהל המחלקה לחינוך של ההסתדרות הציונית.
כתביו
- סיפורים לאטינו אמריקאים בני זמננו, אנתולוגיה בעריכתו, הוצאת עם הספר, 1964
- מקורות המחשבה הלאומית היהודית בת-זמננו (עורך), הוצאת ההסתדרות הציונית, 1970; עם מבואות מאת אליעזר שביד
- משיחים במונטבידאו, הוצאת שי, 1974
- מדוע לא הרגתי את אבי בפעם השלישית : שירים, הוצאת עקד, 1980
- אשכנזי בעולמה של ספרד, הוצאה עצמית, 1984
- ממונטבידאו לירושלים, הוצאת כרמל, 1996
מאמרים עיקריים
- "כובשי כנען בסופה", על חיילי צה"ל במלחמת סיני
- "עדוּת על עדוֹת", מבט ביקורתי על מפגשו עם קהילת יהודי טנג'יר
- "שתי תרבויות בכפיפה אחת", על מפגשים בין ילדי הקיבוץ לבין ילדי שדרות, בני עדות המזרח
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
30923161דוד הרדן