דבשתן ים-תיכוני
 דַּבַּשְׁתָּן יָם-תִּיכוֹנִי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| קבוצה: | דגי גרם |
| מחלקה: | מקריני סנפיר |
| סדרה: | דקראים |
| תת־סדרה: | Percoidei |
| על־משפחה: | Percoidea |
| משפחה: | צניניתיים |
| סוג: | דבשתן |
| מין: | דבשתן ים-תיכוני |
| שם מדעי | |
 Alectis alexandrinusז'ופרואה סנט-אילר, 1817 | |
| תחום תפוצה | |
 תפוצת הדבשתן ים-תיכוני (בכחול). | |
דַּבַּשְׁתָּן יָם-תִּיכוֹנִי (שם מדעי: Alectis alexandrinus) הוא דג-ים ממשפחת הצניניתיים, תפוצתו משתרעת בים התיכון מדרומה של ישראל ומשם לאורך יבשת אפריקה עד אנגולה באוקיינוס האטלנטי. הדג ידוע בשמו העממי דג בן-גוריון על שום מצחו הגבוה, שאפיין את דוד בן-גוריון[1]. המידע אודות הביולוגיה של המין מצומצם, אולם ידוע כי הוא ניזון מדיונונים ודגים אחרים.
אטימולוגיה
דַּבַּשְׁתָּן יָם-תִּיכוֹנִי[2], נקרא כך על שום מראהו המזכיר דבשת, ותפוצתו של הדג בארצנו המוגבלת לים התיכון. דייגים מכנים את הדג בשם קאמל או גמל מאותה הסיבה. בעבר דייגים מצריים הדביקו לדבשתן ים-תיכוני את הכינוי בן-גוריון על שום מצחו הגבוה של הדג שאפיין את האיש, וכיום שם עממי זה הוא הנפוץ ביותר בקרב דייגים בישראל ובחנויות הדגים.
השם הנפוץ לדג באנגלית הוא African threadfish המתייחס לתפוצתו של המין בעיקר סביב אפריקה, ומראה סנפירי הגב והשת הנראים כמעין חוט או פתיל בפרטים הצעירים[3].
הזואולוג ישראל אהרוני כינה דג זה בשם סִכְתָּה על שם העצם הארוכה לאורך הבטן המדמה אותה כסיכתה של מחרשה החורשת את קרקעית הים.
טקסונומיה
בסוג דבשתן ממשפחת הצניניתיים ישנם 3 מינים. למין דבשתן ים-תיכוני יש היסטוריה טקסונומית מורכבת, המבוססת על שני תיאורים מדעיים בלבד. התיאור הראשון נעשה על ידי חוקר הטבע הצרפתי ז'ופרואה סנט-אילר ב-1817, ובמהלכו נתן לו את השם Gallus alexandrinus, כשהוא משתמש בשם הג'נרי Gallus שנוצר על ידי לאספד לאחר שעשה את ההבחנה המדעית בינו לבין סוג הדג זאוס. אולם השם Gallus תיאר כבר באותה תקופה סוג של ציפורים[4], מה שהוביל להצבה מחדש של המינים לשישה סוגים חדשים, לפני שהמין הוצב באופן סופי בסוג Alectis. התיאור השני נעשה על ידי ז'ורז' קיווייה ב-1833 תחת השם Gallichthys aegyptiacus. שם זה גם נבחן מחדש פעמיים, לפני שהוחלט לבטלו כשם נרדף ל-A.alexandrinus. המין יוחס גם באופן שגוי ל-Alectis alexandrina כשגיאת כתיב לשם המדעי הנכון.
תיאור
אורכו של הדג מגיע עד מטר אולם נפוץ באורך 60 ס"מ[3], גופו כסוף ולעיתים תכופות עם גוון ירקרק וכחלחל, וגופו מבריק במיוחד כשהוא טרי. הסנפירים כולם בצבע כסוף-ירקרק ועד כחלחל. אצל הצעירים עשויים להופיע שני פסים כהים בחלק התחתון של גופם.
גופו של הדבשתן ים-תיכוני הוא בעל מראה טיפוסי למשפחת הצניניתיים הגדולים, עם גוף זוויתי ודחוס למראה. המאפיינים המזהים העיקריים של המין הם פרופיל הראש, שלו יש צורה מעט קַעֲרוּרִית בסמוך לעין המבדיל אותו מהדבשתן ריסני (Alectis ciliaris). גב הדג יותר מעוקם ממבנה הבטן, והגוף רחב ביותר בין בסיס סנפירי הגב והבטן. החלק הראשון של סנפיר הגב מכיל בין 5–7 קוצים ויזואלים, וחלק שני המכיל קוץ נוסף ו-20 עד 22 קוצים רכים בסנפיר הנמשך מסנפיר הגב ועד הזנב. לסנפיר השת יש 2 קוצים ואחריהם קוץ בודד ו-18–19 קוצים רכים בסנפיר הנמשך עד הזנב. סנפירי החזה ארוכים ומעוקלים, ונמשכים מעבר לצומת בין העיקול והישורת של מערכת קו הצד בגופו של הדג. במבט ראשוני גופו של הדג נראה חסר קשקשים, אולם במבט מקרוב ניתן להבחין בקשקשים זעירים ושקועים עמוק בגופו של הדג. מערכת קו הצד מעוקלת בגופו של הדג, עם קטע של 6 עד 11 קשקשי-מגן הנמשכים עד הזנב.
תפוצה ואזורי מחיה
אזור תפוצתו העיקרי של הדבשתן ים-תיכוני הוא בחלק המזרחי והטרופי של האוקיינוס האטלנטי, ומאכלס את חופיה המערביים של יבשת אפריקה ממרוקו מסביב היבשת עד אנגולה[3]. הדג נמצא גם בחלקיו הדרומיים של הים התיכון, מדרום ישראל, אשדוד ואשקלון ודרומה לאורך חופי אפריקה בים התיכון. ישנם דיווחים קבועים, אם כי לא מרובים, על לכידת הדג בדרום הארץ בחודשי הקיץ המאוחרים[5], ולעיתים ניתן למצוא אותו בשווקים בעונה זו. ישנם דיווחים נדירים על לכידות במרכז וצפון הארץ. כמו כן ישנו דיווח על לכידה של פרט בודד בים האדריאטי.
בוגרים נעים בדרך כלל בגפם באזורים חופיים, כשהם נמצאים בחלקים התחתונים של עמודת המים. ההשערה היא שהדג חי עד עומקים של 70 מטר. הפרטים הצעירים של המין בדרך כלל פלגיים ונסחפים עם זרמי הים, ולעיתים נסחפים עד שפכי נהרות[6].
ביולוגיה
ישנו מידע זמין מצומצם על ביולוגית המין, כשרק תזונתו מאומתת. הדבשתן ים-תיכוני ניזון מדיונונים ומדגים אחרים[3]. נושא הרבייה של המין אינו ידוע ברובו, אולם התבוננות במין דומה בשם Alectis ciliaris העלתה כי דגים יחידים יוצרים זוגות לצורך הרבייה[7] (להבדיל ממינים אחרים של דגים היוצרים להקות רבייה, כגון דגי הדקר).
דיג וחשיבות מסחרית
המין בעל חשיבות משנית לדיג המסחרי המקומי בכל אזורי תפוצתו, אולם נחשב לשלל דיג חובבני מוערך במיוחד בפרטים גדולים. לעיתים נדירות דייגים דגים אותו במכוון בשל העובדה כי הדג אינו נפוץ באופן יחסי. הדג מניב מחיר גבוה בשווקים, שלא בדומה לדגים אחרים ממשפחת הצניניתיים[3]. בעונת הקיץ דייגים חובבים בישראל מנסים את מזלם בלכידתו באזור אשקלון-אשדוד בשיטות שונות מכלי שיט, ובעומקים שבין 8–40 מטר[5].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דבשתן ים-תיכוני |
גיל ססובר, הכירו את הדג הקרוי ע"ש בן גוריון, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2015
הערות שוליים
- ^ ריטה גולדשטיין, יוצאים מהקופסה: הדג שנראה כמו בן גוריון, באתר וואלה!, 08 באוקטובר 2013
- ^ מילון בעלי חיים: דגי הגרם (תשע"ב), 2012. האקדמיה ללשון העברית
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 דבשתן ים-תיכוני באתר FishBase
- ^ Hosese, D.F.; Bray, D.J., Paxton, J.R. and Alen, G.R. (2007). Zoological Catalogue of Australia Vol. 35 (2) Fishes. Sydney: CSIRO. pp. 1150.
- ^ 5.0 5.1 דיווחי לכידות מישראל של הדבשתן ים-תיכוני מאתר "פורום הדיג הישראלי".
- ^ Bellemans, M; A. Sagna, W. Fischer & N. Scialabba (1988). Guide des Ressources Halieutiques Du Senegal et de la Gambie. Rome: FAO. pp. 45.
- ^ Westernhagen, H. Von (1974). "Observations on the natural spawning of Alectis indicus (Rüppell) and Caranx ignobilis (Forsk.) (Carangidae)". Journal of Fish Biology (Blackwell Synergy) 6 (4): 513–516.
23470968דבשתן ים-תיכוני