דבר הפועלת
דְּבַר הפועלת היה ירחון הנשים הראשון בישראל. הירחון נוסד בשנת 1934 על ידי רחל כצנלסון-שזר, אשר שימשה כעורכת הראשית במשך עשרים וחמש שנותיו הראשונות. בתחילה נקרא גם "ירחון האישה בעבודתה ומשפחתה". בשנת 1977 שינה את שמו ל"ירחון נעמת".
רקע
העיתונות בארץ-ישראל המתחדשת ידעה פריחה ושגשוג שהחלו עם סוף מלחמת העולם הראשונה. בעקבות העלייה במספרם של הקוראים העבריים שהגיעו ארצה וסיוע שניתן מן השלטונות הבריטיים, החלה ב-1925 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל לפרסם עיתון בשם "דבר", שהיה ביטאון ההסתדרות ואחד משופריה של מפא"י.
בזרם העיתונות הפוליטית פגשה בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-20 מגמה חדשה, שביסודה מאבק לשוויון זכויות הנשים בקרב החברה המתגבשת ביישוב. במרץ 1921 נערכה במושב בלפוריה הוועידה הכללית הראשונה של הפועלות בא"י, בה השתתפו כ-500 פועלות ובראשן עדה מימון, במטרה לגבש דרכי פעולה להשגת שוויון הזדמנויות לנשים, לנוכח האכזבה שנחלו מהאופן בו המהפכה ציונית ראתה נשים. עקב כך דרשו להקים מסגרת עצמאית לפועלות, אשר תפעל במקביל להסתדרות. בסופו של דבר גישה זו לא זכתה לרוב, והוחלט שתנועת הפועלות תהווה מסגרת אוטונומית אשר תפעל בתוך ההסתדרות הכללית. נושאים נוספים שנידונו במסגרת הוועידה: קליטת פועלות בעבודה; הכשרה מקצועית; פיתוח ענפים ייחודיים לפועלות, חינוך וטיפול בילדים ועוד.
התנועה חיפשה לבסס מעמדה והגדרתה כתנועת הפועלות: הוקמו ועידת הפועלות ומועצת הפועלות, אשר פעלו במקביל להסתדרות העובדים הכללית. ייסודו של ביטאון שיהווה במה לפעילות זו היה השלב הבא, וזאת בדומה לביטאונים אחרים, כדוגמת "דבר לילדים".
בשנת 1930, ביוזמתה של כצנלסון-שזר, יצא לאור קובץ ראשון בשם "דבר הפועלת" ובו רשימות של עשרות פועלות שהגיעו לארץ בימי העלייה השנייה והעלייה השלישית שנאספו על ידה. הקובץ יצא עקב פעילותה של כצנלסון-שז"ר לעידוד הביטוי האישי של הפועלות בארץ.
היסטוריה
בשנת 1934 כאשר הועלה הרעיון להוציא ירחון קבוע לנשים, התנגד לכך נציג דבר, משה ביילינסון. אולם לאחר שהרעיון זכה לתמיכת דוד בן-גוריון ודוד רמז, הוא קרם עור וגידים.[1]
בגיליון הראשון כתבה העורכת רחל כצנלסון-שזר:
עתון הפועלות הוא לא רק אמצעי לעורר ולהוסיף בהירות בשאלות חשובות, שאינן באות לידי ביטוי ובירור מספיק בעיתונות תנועתנו הכללית – הוא גם אמצעי נגד האלם של החברה. הסתכלותה של האשה, האינטנסיביות של רגשותיה, הקשי שבחיי העבודה שלה, נפתולי חייה המשפחתיים וההגבה המיוחדת שלה על הופעות חיינו – כל זה מבקש – והלואי וימצא – ניב במלה הכתובה.[2]
בשנים הראשונות, בדומה ל"דבר לילדים", צורף דבר הפועלות כמוסף לעיתון "דבר"[3] לאחר שבע שנים, בתחילת מלחמת העולם השנייה, בגלל מדיניות הקיצוב, נפסק הוצאת הירחון לשלושה חודשים.[4] משנת 1950 הוא יצא באופן עצמאי ולא כנספח לעיתון.[5]
שז"ר ערכה את הירחון במשך שנים רבות. בשנות ה-50 כיהנו לצדה במערכת ליליה בסביץ ורבקה גורפיין. בשנת 1963 עברה שזר להיות יו"ר המערכת, רבקה כצנלסון מונתה לעורכת ושולמית אור הייתה לסגנית העורכת.[6] בשנת 1968 זכו כצנלסון ואור בפרס רבקה אלפר על עבודתן.[7] מתחילת 1971 כיהנה שולמית אור כעורכת העיתון.[8] ביולי 1974 עבר תפקיד העורכת לידי צביה כהן.[9]
בתחילה נקרא העיתון גם 'ירחון האישה בעבודה ובמשפחה'. במהלך השנים היו הצעות שונות לשנות את שם העיתון כדי שיפנה לקהל רחב יותר.[10] בשנת 1976, כשהוחלף שמה של תנועת הפועלות ל"נעמת", הוחלף גם שמו ונקרא "ירחון נעמת".
קהל היעד
נר לרגלינו היתה הסיסמה: לא למען הפועלת, אלא של הפועלת. חברות כתבו על נושאים רבים ושונים, אולם מה שכתבו היה שלהן עצמן. [...] ולא רק הכותבות חשו כך; גם הקוראות חיפשו בעתון זה ביטוי לעצמן.
העיתון נפתח ב"דבר המערכת" לצד תוכן העניינים. בדפים הבאים פורסמו מאמרים נוקבים העוסקים בנושאים הרלוונטיים לאותה עת ולענייני השעה, לצמד כתבות על ארגוני נשים ופועלן של נשים בעולם. בנוסף הופיעו בעיתון גם קטעי שירה וסיפורת. סיסמת העיתון הייתה "לא למען הפועלת, אלא של הפועלת". וכך היווה הירחון מקום לשיח פנימי של הפועלות וציבור הנשים הוותיקות בארץ בכלל, מקום בו חושפות הכותבות לבטים שהתלבטו, ייסורים שעברו ושירים וסיפורים שכתבו באותה תקופה. הכותבות כתבו בכנות ובפשטות ותוכן הגיליון היה מורכב על פי רוב מדבריהן של פועלות מרחבי ארץ ישראל העובדת.
תכנים עיקריים
רוב התכנים בהם עסקה מערכת העיתון הוקדשו לנושא מעמד האישה כאם בישראל, פועלת וכאשת משפחה. בין היתר עסקה במערכת בסוגיית הפער בשכר בין נשים לגברים, מקומה של החבֶרה בקיבוץ, תפקידיה של האם העובדת, וסיקרה בהרחבה את פעילותה של מועצת הפועלות ואת פעילותן של חברות כנסת שהשתייכו לתנועת העבודה. ביטחון התנועה היה במה לפועלות, אם כי לא אחת שימש ביטאון לתנועת הפועלים בכללה. בשנות הופעתו הראשונות גובש אופיו של העיתון, ובאותם ימים לעיתים לא היה ברור, האם זהו דבר הפועלת או: דבר לפועלת.[12] פעם בשנה, בחודש מרץ, הוקדש הגיליון ל"יום הפועלת הבינלאומי", הידוע כיום כיום האישה הבינלאומי. העיתון נתן במה ליצירה של פועלות בין אם סיפורים או שירה. בין היוצרות היו: המשוררת זלדה, רבקה גורפיין, רחל המשוררת (בלובשטיין), מרים ילן-שטקליס ולאה גולדברג. בנוסף, בשנים הראשונות הנציחה מערכת דבר הפועלת את שמותיהן ופועלן של נשים בתנועה, במטרה לבסס את מקומן בחברת הלאום הנבנית בארץ-ישראל.[13]
לקריאה נוספת
- רחל כצנלסון-שזר (עורכת), עם פעמי הדור: ילקוט מחצית היובל של דבר הפועלת, 2 כרכים, ירושלים: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – מועצת הפועלות, תשכ"ד.
- בת-שבע מרגלית-שטרן, גאולה בכבלים: תנועת הפועלות הארץ-ישראלית 1939-1920, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2006.
- דפנה יזרעאלי, תנועת הפועלות בא"י מראשיתה עד 1927, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, מתוך נגה: כתב עת פמיניסטי 11 (1985).
- תמר שכטר, לכבוש את הלב: סיפורה של רחל כצנלסון שזר, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשע"ב 2011. (ביוגרפיה).
- ערן אלדר, "דבר הפועלת": קווים לדמותו של עיתון פועלות, קשר, אוניברסיטת תל אביב, גיליון 54, אביב 2020
קישורים חיצוניים
- תמר שכטר, דבר הפועלת, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- דבר הפועלת, באתר תנועת העבודה הישראלית
- ליליה בסביץ, ביטוי ואשנב לאשה העובדת: עם החתמת קוראות "על המשמר" על "דבר הפועלת", על המשמר, 7 במאי 1950
- מ. ד., דבר היום: עשרים שנה ל"דבר הפועלת", דבר, טור 2, 20 במרץ 1955
- ד. זכאי, עם עשרים כרכי "דבר הפועלת": (דברים שנאמרו במסיבת חברים), דבר, 13 במאי 1955, המשך
- ערב "דבר הפועלת":
- יהודית שמחוני, מבחן היצירה – בעתודה הממשיכה, דבר, 15 בינואר 1960
- רחל כצנלסון-שזר, "דבר הפועלת" – אוטוביוגרפיה של התנועה, דבר, 15 בינואר 1960, המשך
- רבקה גורפיין, ובכל זאת יש כוח באות המודפסת!, דבר, 15 בינואר 1960, המשך
- ליליה בסביץ, עתון לא למען האשה אלא של האשה, דבר, 15 בינואר 1960
- זלמן שזר, לשלשלת היוחסין, דבר, 15 בינואר 1960
- מנחת האשה, דבר, 15 בינואר 1960
- שלמה גרודזנסקי, ד' אמות | אבטוביוגרפיה של דור: (כ"ה שנים ל"דבר הפועלת"), דבר, 10 בינואר 1960
- הוועידה מציינת מחצית יובל "דבר הפועלת", דבר, 11 בינואר 1960
- עדה כהן, עם פעמי הדור, מעריב, 5 ביוני 1964
הערות שוליים
- ^ מסיבה לרחל כצנלסון בבית דבר, דבר, 5 במאי 1958.
- ^ דבר הפועלת, דבר, 11 במרץ 1934.
- ^ דבר הפועלת, דבר, 9 במרץ 1934
דבר הפועלת 25 באוקטובר 1938
דבר הפועלת, דבר, 31 במרץ 1940. - ^ דבר הפועלת חודש, דבר, 7 בנובמבר 1940.
- ^ "דבר הפועלת" – להפצה כללית, דבר, 20 בפברואר 1950.
- ^ שינויים במערכת דבר הפועלת, דבר, 22 בינואר 1963.
- ^ עורכות דבר הפועלת קיבלו את פרס רבקה אלפר, דבר, 11 ביולי 1968.
- ^ ש. אור עורכת דבר הפועלת, דבר, 20 בדצמבר 1970.
- ^ חילופי עורכות בדבר הפועלת, דבר, 3 ביולי 1974.
- ^ נילי פרידלנדר, שתי כלות במסיבה משפחתית אחת, מעריב, 15 ביולי 1968; י. בן עטר, אין לשנות את השם דבר הפועלת, דבר, 14 ביולי 1974.
- ^ עם פעמי הדור: ילקוט מחצית היובל של דבר-הפועלת (תשכ"ד), עמ' 51.
- ^ בת-שבע מרגלית-שטרן, גאולה בכבלים: תנועת הפועלות הארץ-ישראלית 1939-1920, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2006, עמ' 169-168.
- ^ שם, עמ' 157.
