דברי הימים - חדשות העבר
 | |
| גיליון דברי הימים המבשר על יציאת מצרים | |
| תדירות | ירחון |
|---|---|
| סוגה | היסטוריה, תולדות עם ישראל |
| מו"ל | מוסד הראובני |
| מייסד | פאולה פנינה ואן ליר |
| עורך ראשי | ישראל אלדד |
| תאריכי הופעה | מאי 1951 – 1954 (כשנתיים) |
| שפה | עברית, אנגלית |
| מערכת | אבן גבירול, ירושלים |
| מדינה | ישראל |
דברי הימים - חדשות העבר היה כתב עת, שתיאר את אירועי ההיסטוריה היהודית בתצורת עיתון מודרני. כתב העת הוצא לאור בשנות החמישים, וסיקר את האירועים מתקופת אברהם אבינו ועד לתקופת רבי יהודה הלוי. העיתון יצא לאור בהוצאת "מוסד הראובני", ביסודה ומימונה של פאולה ואן-ליר.
תולדות העיתון
הקמת העיתון
את הרעיון להוציא עיתון שיסקור את תולדות עם ישראל באופן מודרני, הגתה המיליונרית פאולה ואן-ליר, אשתו של ברנרד ון ליר ואמו של וים ון ליר, מייסד הסינמטק הראשון בירושלים. לפני שיצא העיתון במתכונתו המסודרת, יצאו לאור מספר גיליונות על תקופת בית שני באנגלית, בעריכת רב רפורמי מהולנד, אך ואן-ליר רצתה שהעיתון יופיע בעברית ובישראל.
בהמלצתם של גבריאל צפרוני ויוסף קלוזנר פנתה ואן-ליר לד"ר ישראל אלדד, בבקשה שיערוך את העיתון, אך התנתה זאת בכך ששמו לא ייכתב על העיתון, הן מפני שבאותו זמן היה אלדד מנודה בציבור הישראלי עקב דעותיו הימניות-רוויזיוניסטיות הקיצוניות, והן משום ידידותה של ואן-ליר עם דוד בן-גוריון, יריב פוליטי ואידיאולגי מר של אלדד. למרות שבעבר סירב אלדד לכתוב בעילום שם, הפעם הסכים, ייתכן משום שראה בכתיבת העיתון כלי להפצת דעותיו ומסריו דרך הפרשנות על אירועי העבר.
הוצאת העיתון והפצתו
מערכת העיתון שכנה ברחוב אבן גבירול בירושלים, בדירתה הפרטית של ואן-ליר. העיתון הופץ גם באנגלית בארצות הברית, בשם "Chronicles: news of the past", בתרגומו של משה אומן. עורכי המשנה של העיתון היו שלום רוזנפלד ועמנואל כ"ץ. בתפקידים משניים במערכת עבדו מספר סטודנטים, ביניהם גאולה כהן.
אומן, שהיה אחראי להפצת העיתון בארצות הברית, סיפר שם כי הוא עורכו של העיתון. הדבר הכעיס את אלדד, שהגיש נגדו תביעה משפטית. השופט בנציון שרשבסקי, בפניו נידונה התביעה, הציע פשרה: על העיתון האנגלי יופיעו שמות שניהם, כיון שתרגום העיתון הוא ככתיבה ממש, ואילו בעיתון העברי יופיע שמו של אלדד בלבד. הצדדים קיבלו את הפשרה, ומאז החל להופיע שמו של אלדד על העיתון.
העיתון יצא לאור כל חודש, בין מאי 1951 ל-1954. במהדורה העברית יצאו לאור 48 גיליונות, ובהם סיקור מתקופת אברהם אבינו ועד לתקופת רבי יהודה הלוי. המהדורה האנגלית ("Chronicles: news of the past") המשיכה לצאת עד תקופת הרצל. גיליונות העברית שמתקופת רבי יהודה הלוי ועד הרצל נמצאים בכתב יד אך לא הוצאו לאור. העיתון תורגם גם לספרדית.[1] נכון ל-1995, נמכרו בהוצאה האנגלית כחצי מיליון עותקים. בין קוניו הגדולים של העיתון נמנה בן-גוריון, שהיה גם שר הביטחון, ונהג לקנות 1,500 עותקים בכל חודש ולחלק אותם בין קציני צה"ל.[2]
ב-1958, לרגל חגיגות העשור למדינת ישראל, הודפסו 26 הגיליונות שיצאו באנגלית בכרך אחד. גיליונות אלו הודפסו מספר פעמים נוספות. ב-1992, פרסם הג'רוזלם פוסט את כתב העת במהדורה האנגלית.
תוכן העיתון
עיסוק העיתון
מטרתו של העיתון הייתה להגיש את אירועי התנ"ך וההיסטוריה בשפה עכשווית ואקטואלית. לדברי אלדד, כתיבת העיתון לא נעשתה באופן הומוריסטי, אלא רעיון הכתיבה בלבד יש בו הומור; ואילו הקורא מן העבר כלל לא היה משועשע לו קרא את העיתון בזמנו.
העיתון נראה כעיתון מודרני לכל דבר, זמן "הוצאתו" וכן מיקום המערכת הם לפי התקופה בה עוסק הגיליון. דיווחיו עקבו אחרי האירועים המרכזיים בתנ"ך, כמו גם אירועים חשובים נוספים ברחבי תבל, כמו נפילת מצרים בידי החיקסוס ושלטונו של חמורבי, וכן תיארו את המציאות היומיומית של אותה תקופה. כדי להגיש לקורא תמונה מלאה על מאורעות התקופה, סיקר העיתון את כל היבטיו של המאורע: פוליטית, כלכלית, חברתית, דתית ותרבותית. העיתון כלל חדשות, כתבות, מאמרי מערכת, שירים, קריקטורות, תמונות ומפות, מכתבים למערכת, ואפילו מודעות פרסומת, טור רכילות ותשבץ.
בעיות כרונולוגיות
כתיבת העיתון נתקלה בשתי בעיות כרונולוגיות: אחת נבעה ממחלוקות ההיסטוריונים לגבי תיארוך מאורעות התנ"ך, והשנייה לגבי זמן "הוצאת" העיתון, שכן לא ניתן היה להוציא את העיתון כל פרק זמן קבוע, אלא לפי רצף האירועים המרכזיים. אלדד החליט "להוציא" את העיתון בפערי זמן משתנים, כשהוא נצמד לאירועים המרכזיים. בניגוד לגרסה הקודמת של העיתון, לעיתון ניתן תאריך מדויק של שנה, חודש ויום, ולא של תקופת זמן כללית. כתוצאה מכך כל גיליון מאזכר כ'דרך אגב' אירועים שקרו זמן רב לפני "הוצאת" הגיליון, וכן "השערות" לגבי התרחשויות ש"ייתכן" שיתרחשו לאחר הוצאת הגיליון, כפי שידוע לנו היום שאכן קרה.
בנוגע להתרחשויות עצמן נצמד אלדד ככל האפשר לעובדות הידועות לנו מתיאורי התנ"ך וכתבי התקופה, כמו גם מתגליות ארכאולוגיות ומחקרים מאוחרים, ואילו בנוגע להקשר ביניהן כתב גם השערות שאינן מבוססות, חלקן פרי המצאתו. אלדד הקפיד להדגיש בהקדמת כל גיליון אלו מהתיאורים הם עובדות ואלו השערות בלבד.
ביקורת
בנימוקי ועדת השופטים לפרס ביאליק, תשמ"ח שניתן לאלדד, נאמר: ”בעיתונים אלה הפך האתוס היהודי לאפוס והרומנטיקן אלדד מתגלה בכל הראליזם שלו”.
לקריאה נוספת
- עדה אמיכל ייבין, סמבטיון – ביוגרפיה של ד"ר ישראל אלדד, ספריית בית אל, פרק 13 עמ' 187–195
קישורים חיצוניים
- גיליונות דברי הימים באתר ישראל אלדד
- דברי הימים באתר הספרייה הלאומית
- דרורה בהר"ל,"דברי הימים: חדשות העבר", השילוב של עבר והווה
הערות שוליים
- ^ דרורה בהר"ל, "דברי הימים: חדשות העבר", השילוב של עבר והווה
- ^ יעל זרובבל, ה'תנ"ך עכשיו': עכשוּו, סטירה פוליטית וזיכרון לאומי, עמ' 15-16
30016784דברי הימים - חדשות העבר