דאבלדיי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית ארגון ריקה. דאבלדיי (באנגלית: Doubleday) הייתה חברת הוצאה לאור אמריקאית, שהפכה לימים לחטיבה בתוך חברת הוצאה לאור בינלאומית. היא נוסדה בשם חברת דאבלדיי ומֶקלוּר בשנת 1897, והייתה הגדולה ביותר בארצות הברית ב־1947. היא הוציאה לאור בעיקר יצירות סופרים אמריקאים והפיצה אותן בחנויות משלה. בשנת 2009 התמזגה דאבלדיי עם קנופף (Knopf Publishing Group) לכדי חברה בשם Knopf Doubleday Publishing Group, שבעצמה הפכה לחטיבה בפינגווין רנדום האוס. האתר הרשמי של דאבלדיי מציג אותה כמותג (של פינגווין רנדום האוס).

היסטוריה

החברה נוסדה בשם Doubleday & McClure Company בשנת 1897 על ידי פרנק נלסון דאבלדיי בשיתוף עם סמואל סידני מקלור.[1] מקלור ייסד את סינדיקט העיתונים האמריקאי הראשון ב־1884 (סינדיקט מקלור) ואת הירחון "McClure's" ב־1893. אחד מרבי המכר הראשונים שלהם היה "The Day's Work" מאת רודיארד קיפלינג, אוסף סיפורים קצרים שמקמילן פרסם בבריטניה בסוף 1898. על היוצרים הבולטים משנותיה הראשונות של החברה נמנים גם סומרסט מוהם וג'וזף קונרד. תיאודור רוזוולט הבן שימש מאוחר יותר כסגן נשיא החברה.

השותפות הסתיימה בשנת 1900. מקלור וג'ון סנבורן פיליפס, המייסד המשותף של כתב העת מקלור'ס, הקימו חברה בשם "מקלור, פיליפס, ושות'". דאבלדיי הקים עם וולטר היינס פייג' חברה בשם דאבלדיי, פייג' ושות'.

הרומנים הגזעניים אך רבי המכר של תומאס דיקסון הבן ("The Leopard's Spots",‏ 1902; "The Clansman", ‏1905) הפכו את ההוצאה ממיזם כושל לאימפריה עסקית. במקביל, דאבלדיי סייע לדיקסון לפתח את קריירת הכתיבה שלו. פייג' ודיקסון היו שניהם מקרוליינה הצפונית והכירו אחד את השני בראלי.[2]

בשנת 1910 העבירה דאבלדיי, פייג' ושות' את פעילותה, שכללה תחנת רכבת, לעיירה גארדן סיטי ליד ניו יורק.[3] המייסד השותף, ותושב גרדן סיטי, וולטר היינס פייג', מונה לשגריר ארצות הברית בבריטניה ב־1916. בשנת 1922 ייסדה החברה את מחלקת הילדים והנוער שלה, השנייה בארצות הברית, עם מיי מאסי בראשה.[4] בנו של המייסד נלסון דאבלדיי הצטרף לחברה באותה שנה.

בשנת 1927 התמזגה דאבלדיי פייג' עם חברת George H. Doran, ויצרה את החברה המשותפת Doubleday, Doran, שבאותו זמן הייתה ההוצאה לאור הגדולה ביותר בעולם דובר האנגלית.[דרוש מקור] בשנות ה-30 הוקמה חברת Doubleday Canada Limited בקנדה.[5] בשנת 1944, רכשה דאבלדיי דוראן את המו"ל הרפואי בפילדלפיה Blakiston.[6] ב-1946 הפכה החברה ל־Doubleday and Company. נלסון דאבלדיי התפטר מתפקיד הנשיא, אך המשיך כיו"ר הדירקטוריון עד מותו ב־11 בינואר 1949. דאגלס בלאק נכנס לתפקיד הנשיא מ־1946 עד 1963. כהונתו משכה אנשי ציבור רבים לחברת ההוצאה לאור, כולל דווייט ד. אייזנהאואר, הארי ס. טרומן, דאגלס מקארתור, רוברט טאפט ואנדרה מאלרו. בלאק היה מתנגד חריף לצנזורה וחש אחריות כלפי הציבור האמריקאי לפרסם כותרים שנויים במחלוקת. הוא אף הרחיב את היקף ההוצאה לאור כשפתח שני מפעלי דפוס חדשים; יצר קו מוצרים חדש של ספרי איכות בכריכה רכה, תחת המותג Anchor Books; משיכת מועדוני קריאה חדשים לחטיבת מועדוני הקריאה שלה; פתיחת 30 חנויות קמעונאיות חדשות ב-25 ערים; ופתיחת משרדי מערכת חדשים בסן פרנסיסקו, לונדון ופריז.[7][8]

בשנת 1947, כבר הייתה דאבלדיי המוציאה לאור הגדולה ביותר בארצות הברית, עם מכירות שנתיות בסך למעלה מ־30 מיליון ספרים.[דרוש מקור] בשנת 1954, מכרה דאבלדיי את חטיבת Blakiston להוצאת מקגרו-היל.[9]

חתנו של דאבלדיי, ג'ון סרג'נט, היה נשיא ומנכ"ל מ־1963 עד 1978. ב־1964 רכשה דאבלדיי את המו"ל החינוכי Laidlaw.[10]

בשנת 1967 רכשה החברה את Trigg-Vaughn, קבוצה של תחנות רדיו וטלוויזיה שבסיסה בדאלאס, ויצרה את חטיבת Doubleday Broadcasting.[11] לאחר התרחבות במהלך שנות ה-70 וה-80, מכרה דאבלדיי את חטיבת השידור ב־1986.[12]

נלסון דאבלדיי הבן ירש את ג'ון סרג'נט כנשיא ומנכ"ל מ־1978 עד 1985. בשנת 1976, דאבלדיי קנה את Dell Publishing, מוציא לאור בכריכה רכה.[13] ב־1980 רכשה החברה את קבוצת הבייסבול הניו יורק מטס.[11] המטס ניצחו את הבוסטון רד סוקס כדי לזכות באליפות העולם ב־1986 בתחרות של 7 משחקים. בשנת 1981 קידם דאבלדיי את ג'יימס ר. מקלפלין לנשיאות הוצאת Dell.[14]

המכירות האטו בתחילת שנות השמונים והרווחים ירדו באופן חד. דאבלדיי הבן הביא את ג'יימס מקלוהן (מהחברה הבת Dell) כדי לעזור לייעל ולפטר. מקלוהן החליף את דאבלדיי הבן כנשיא ומנכ"ל, ודאבלדיי הבן הפך ליו"ר הדירקטוריון.[15]

בשנת 1986 הייתה דאבלדיי חברת תקשורת בינלאומית משולבת, העוסקת במו"לות בכריכה רכה, מפעילה מועדוני קריאה ובתי דפוס, לצד עסקים בתחום השידור והפרסום. לחברה היו משרדים בלונדון ובפריז, חברות בת בבעלות מלאה בקנדה, אוסטרליה וניו זילנד, ומיזמים משותפים בממלכה המאוחדת ובהולנד. נלסון דאבלדיי הבן מכר את חברת ההוצאה לאור לתאגיד ברטלסמן ב־1986 תמורת 475 מיליון דולר, וג'יימס מקלוהן התפטר ב־17 בדצמבר 1986.[16][17] העסקה לא כללה את קבוצת המֶטְס שרכשו דאבלדיי הבן ובעל מניות המיעוט פרד ווילפון מחברת דאבלדיי אנד קומפני תמורת 85 מיליון דולר. בשנת 2002, מכר דאבלדיי את חלקו במטס לווילפון תמורת 135 מיליון דולר, לאחר ריב על השווי הכספי של הקבוצה.[18][19] לאחר הרכישה מכר תאגיד ברטלסמן את המותג Laidlaw להוצאת מקמילן.[20]

בשנת 1988, חלקים מהחברה הפכו לחלק מהחברה Bantam Doubleday Dell Publishing Group, אשר לימים הפכה לחטיבה של רנדום האוס בשנת 1998.[21] המותג Doubleday שולב בקבוצה עם Broadway Books; המותג Anchor Books שולב עם Vintage Books כחטיבה של Knopf, בעוד שהמותגים Bantam ו־Dell הפכו לקבוצה נפרדת.[22] בשנת 1990 נמכרו חנויות הספרים של דאבלדיי לתאגיד בארנס אנד נובל.[23]

בשנת 1996 הקימה דאבלדיי הוצאה לאור מתמחה בספרים לנוצרים, ושמה WaterBrook Press.[24] הוצאת WaterBrook רכשה את Harold Shaw Publishers בשנת 2000 ואת Multnomah Publishers בשנת 2006.[25][26]

בסוף 2008 ובתחילת 2009, מוזג המותג דאבלדיי עם Knopf Publishing Group ונוצר המותג המשותף Knopf Doubleday Publishing Group.[27] קנופף הפכה לחלק מתשלובת "פינגווין רנדום האוס". באוקטובר 2008 פיטרה דאבלדיי כ־10% מהצוות שלה (16 אנשים) בכל המחלקות.[28] חטיבות מסוימות מתוכה – חטיבת ברודוויי, ספרי דאבלדיי ביזנס, ועוד – הועברו לחברה בשם Crown Publishing Group.[29]

נשיאים

  • פרנק דאבלדיי, מייסד, 1897–1922
  • נלסון דאבלדיי, 1922–1946
  • דאגלס בלאק, 1946–1963
  • ג'ון טרנר סרג'נט, האב, 1963–1978
  • נלסון דאבלדיי הבן, 1978–1983
  • ג'יימס ר. מקלפלין, 1983–1986[16]

עורכים בולטים

  • ג'קלין קנדי-אונאסיס (עורכת זוטרה 1978–1982, עורכת בכירה 1982–1994)
  • ט. אוקונור סלואן השלישי (עורך בכיר 1960–1977)
  • מיי מסי (מייסדת מחלקת ספרות ילדים ונוער 1922–1932)

סופרות וסופרים בולטים

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דאבלדיי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "History". randomhouse.com.
  2. ^ Rohauer, Raymond (1984). "Postscript". In Crewe, Karen (ed.). Southern Horizons. The Autobiography of Thomas Dixon. Alexandria, Virginia: IWV Publishing. p. 325. OCLC 11398740.
  3. ^ "Newportvintagebooks.com". נבדק ב-2016-12-15.
  4. ^ Hodowanec, George V., ed. (1979). "THE MAY MASSEE COLLECTION" (PDF). Emporia State University. נבדק ב-30 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Company history". Penguin Random House. ארכיון מ-2014-05-18. נבדק ב-2021-04-08.
  6. ^ "Books -- Authors". The New York Times. 1944-06-02. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-11-10.
  7. ^ "Daphne Du Maurier Letters to Douglas Black (C0858) -- Daphne Du Maurier Letters to Douglas Black". diglib.princeton.edu. אורכב מ-המקור ב-2011-06-11. נבדק ב-2016-12-15.
  8. ^ "DOUGLAS M. BLACK, 81; EX-DOUBLEDAY CHIEF; A Founder of Publishers Group Was Strong Foe of Censorship Life Trustee of Columbia" (באנגלית). נבדק ב-2018-10-31.
  9. ^ "BLAKISTON BOOKS SOLD; McGraw-Hill Acquires Medical Subsidiary of Doubleday". The New York Times. 1954-10-18. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-11-10.
  10. ^ "DOUBLEDAY BUYS TEXTBOOK HOUSE; Publisher Acquires Laidlaw Brothers of Illinois". The New York Times. 1964-02-17. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-11-10.
  11. ^ 11.0 11.1 New York Media, LLC (7 בפברואר 1983). "New York Magazine". Newyorkmetro.com. New York Media, LLC: 55–. ISSN 0028-7369. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ Nielsen Business Media, Inc. (1 במרץ 1986). Billboard. Nielsen Business Media, Inc. pp. 10–. ISSN 0006-2510. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ Krebs, Albin (1976-04-30). "It's Official: Doubleday Acquires Dell". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-10-14.
  14. ^ https://www.nytimes.com/1981/03/11/business/business-people-doubleday-appoints-new-dell-president.html. {{cite news}}: חסר או ריק |title= (עזרה)
  15. ^ Grimes, William (17 ביוני 2015). "Nelson Doubleday Jr., Publisher and Mets Buyer, Dies at 81". הניו יורק טיימס. נבדק ב-18 ביוני 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ 16.0 16.1 McDowell, Edwin (18 בדצמבר 1986). "German Firm Completes Acquisition of Doubleday". הניו יורק טיימס. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Mcdowell, Edwin (1986-10-01). "PENGUIN AGREES TO BUY NEW AMERICAN LIBRARY". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2016-04-12.
  18. ^ Sandomir, Richard (2002-08-14). "Baseball; Owners Of Mets Make A Deal". The New York Times. נבדק ב-2010-03-24.
  19. ^ "Nelson Doubleday Jr., Publisher Who Owned the Mets, Dies at 81" (באנגלית). נבדק ב-2018-10-31.
  20. ^ Storch, Charles. "47% OF STAFF AT LAIDLAW GET THE AX". chicagotribune.com. נבדק ב-2019-11-10.
  21. ^ "West German-based firm buys Doubleday and Co". Tri City Herald. Associated Press. 1986-09-28. נבדק ב-2010-03-24.{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) (הקישור אינו פעיל, April 2021)
  22. ^ Carvajal, Doreen (1999-05-28). "Bertelsmann Is Reorganizing Random House". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-10-14.
  23. ^ "Doubleday Bookstores merged into B. Dalton". answers.com. נבדק ב-2016-12-15.
  24. ^ "New President, Publisher For WaterBrook Press". PublishersWeekly.com. נבדק ב-2019-10-14.
  25. ^ "PW: RH Acquires Harold Shaw". PublishersWeekly.com. נבדק ב-2019-10-14.
  26. ^ Interface, Saxotech (2006-08-03). "Multnomah Publishers sold to Random House". The Bulletin. נבדק ב-2019-10-14.
  27. ^ "Shakeups hit Random House, other publishers | Crain's New York Business". crainsnewyork.com. נבדק ב-2016-12-15.
  28. ^ Rich, Motoko (2008-10-28). "Doubleday Publishing Lays Off 10% of Its Employees". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-05-27.
  29. ^ Rich, Motoko (2008-12-03). "Major Reorganization at Random House". ArtsBeat. נבדק ב-2019-10-14.
  30. ^ "The Stoic". נבדק ב-18 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "The Evening News". Publishers Weekly. נבדק ב-5 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34618226דאבלדיי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דאבלדיי&oldid=2145890"