גרפיטי

גרפיטי הוא כל כתובת אותיות שנעשית מתוך כוונה להביע רצון כלשהו, עמדה, דעה או ביטוי עצמי. גרפיטי עשוי להיות כתובת סתמית שמטרתה ונדליזם אך ישנה תנועה של ציור גרפיטי כאמנות המשתמשת בכתובות מעוטרות כדי לייצג את שמו של האמן. בדרך-כלל מדובר בציורים שנעשים ללא הסכמת בעלי הרכוש, ועל כן מדובר בעבירה על החוק ובוונדליזם, אך גרפיטי שנעשה בהסכמה הוא חוקי לחלוטין. עם הזמן השתנתה התפיסה לגבי הגרפיטי שהפך לאמנות מקובלת במקומות רבים בעולם בדומה לציור קיר, ואמנים הפעילים בו קיבלו הכרה וקהל עוקבים. בין אמני הגרפיטי המוכרים ניתן לציין את בנקסי, Dede ואחרים.

מקור המילה

המילה "גרפיטי" מקורה במילה האנגלית "graffiti" שהיא צורת הרבים של המילה "graffito", אף שלא נהוג להשתמש בצורת היחיד. המילה הגיעה לאנגלית מהאיטלקית ומקורה במילה היוונית "גרפאין" (γραφειν) שפירושה "לכתוב". עוד אפשרות למקור מילה זו היא פירוק המילה ל- "גרף" ו"טי" שפירושו ביוונית: קווי צבע.

ב-1942 קבע ועד הלשון על הגרפיטי הארכאולוגי את המילה "חֲרֹתֶת". ביוני 2020 התקיימה הצבעה במליאה של האקדמיה ללשון העברית על שתי חלופות "חרותת" ו"קִיּוּר" – שילוב של "ציור" ו"קיר", אך לא התקבל רוב לשום הצעה. ונכון להיום אין חלופה עברית למילה גרפיטי^[1].

היסטוריה

גרפיטי בפומפיי בשפה לטינית וולגארית, השפה הלטינית המדוברת, בניגוד לשפה הלטינית הקלאסית, ששימשה בעיקר כשפת הכתב

גרפיטי עתיק שנתגלה בישראל, משנת 1384, על עמוד בכנסיית הקבר

גרפיטי היה קיים מאז ימי קדם - כבר באימפריה הרומית וביוון העתיקה התקיימו כתובות גרפיטי. ניתן אפילו לומר שציורי מערות קדומים הם גרפיטי.

המילה "גרפיטי" תיארה במקור כתובות וציורים שנמצאו על פסלים או על קירות, כגון כתובות שנמצאו בקטקומבות של רומא או על קירות פומפיי. מדובר הן בכתובות והן בציורים אשר נחשבו לוונדליזם מאחר שצוירו ללא הסכמת בעלי הרכוש שעליו צוירו הכתובות.

דוגמאות ראשונות של גרפיטי ניתן למצוא בעיר היוונית אפסוס (בטורקיה). ככל הנראה מדובר היה בפרסומת של בית בושת. גרפיטי ויקינגי ניתן למצוא הן ברומא והן באירלנד.

עולים לרגל כתבו את שמם על האתר בו נמצאו דוגמת הכותל וכנסיית הקבר.

בתקופה המודרנית ניתן לראות כגרפיטי את הכתובות שציירו חיילים צרפתיים על אתרים שעברו לידם במצרים במהלך מלחמות נפוליאון.

בישראל ניתן לראות גרפיטי מימי מלחמת העולם הראשונה, הנמצא באחד מבתי המושבה הטמפלרית וילהלמה (בני עטרות). הגרפיטי צויר על ידי חיילים בריטיים ששהו במושבה. בתקופת המנדט הבריטי, צוירו גרפיטי על הקירות של בתי פרדס ערביים בשרון בתקופת המנדט, ובהם תיאורים חזותיים של סצנות מחיי היום יום, כמו גם ממחזור החיים החקלאי שהתקיים במקום^[2].

גרפיטי במאה ה-20

בתקופת מלחמת העולם השנייה הופיעה הכתוב Kilroy was here^[3]^[4], "קילרוי היה כאן" (אנ'). כתובת גרפיטי זו התפשטה ברחבי ארצות הברית ואירופה וליוותה את כוחות הצבא האמריקאיים והפכה לסמל לאומי כמו הדגל. בשלב מסוים התווסף לכתובת גם ציור - דמות של ראש קרח עיניים ואף מציצים מעל חומה ושתי כפות ידיים נשענות עליה. במאה ה-20, ובייחוד לאחר מלחמת העולם השנייה, נהגו כנופיות עירוניות בארצות הברית ליצור גרפיטי על ידי ריסוס צבע על קירות באתרים ציבוריים על מנת לסמן את הטריטוריה שלהם. פעמים רבות התקשרו הכתובות לתרבות מוזיקת ההיפ הופ והראפ. עם הזמן התנתק המנהג מ"תרבות הכנופיות" ונעשה נפוץ, וכן מורכב ואמנותי יותר. במקרים ספורים אף החליטו בעלי הקירות לא למחוק את הגרפיטי. דוגמה לכך בישראל, היא השארת הגרפיטי על בניין גן העיר ועל בניין עיריית תל אביב לאחר רצח רבין.

פוסט גרפיטי

פוסט גרפיטי או אמנות רחוב (Street Art), היא אמנות המוצגת במקומות ציבוריים, בעיקר ברחובות העיר, כחוק וכשלא כחוק. (ישנם ציורים ("פיסים") המאושרים על ידי הרשויות).

היא מופצת בדרך כלל תוך כדי שימוש בספריי צבע, מדבקות (סטיקרים),רולרים, מטפים הממולאים מחדש בצבע, טושים ושאר אמצעים שאינם נחשבים מסורתיים בתרבות הגרפיטי. לרוב נובעת אמנות הרחוב מרצון האמנים לחשוף את יצירותיהם, דעותיהם הפוליטיות והחברתיות וכדומה, אך גם הפגיעה עצמה ברכוש מאפשרת מחאה. אי החוקיות שבעניין נחשבת לעיתים כ"חלק מהמשחק".

הפוסט גרפיטי החל במהלך שנות ה-80 ותחילת שנות התשעים של המאה ה-20 על ידי אמני הרחוב Cost ו-Revs אשר היו הראשונים להפיץ את שמם בעזרת טכניקות שונות מהמקובל. את המושג "פוסט-גרפיטי" טבע האמן הצרפתי stak. לרוב נוצר וויכוח בין אומני ה"גרפיטי המסורתי" לבין אומני רחוב שלא באישור לגבי אותנטיות, שיכולים להביא ל"ביפים".

עם השנים, ובמיוחד הודות לצמיחת רשת האינטרנט, הפכה אמנות הרחוב לתנועה כלל עולמית ופעילותה ניכרת גם בישראל. אמנים מכל העולם (ובעיקר מאירופה) מחליפים ביניהם סטיקרים בדואר וזוכים להכרה, הוקרה, והפצה של יצירותיהם.

ההיבט החוקי

בשל היותו של הגרפיטי ציור על רכושו של אחר בניגוד להסכמתו, מדובר בפעולה בלתי חוקית. כדי להילחם בתופעה הקצו ערים רבות קירות מיוחדים למען אמני גרפיטי, מתוך כוונה לאפשר לאמנים לפתח את אמנותם מחד, מבלי שיעברו על החוק מאידך. אחרים מתנגדים לגישה זו בטענה שאפשרות ביצוע הגרפיטי בצורה חוקית אינה מקטינה את ביצועו בצורה בלתי חוקית, וגם משום שמלאי המקום בקירות החוקיים מוגבל ולעיתים ישנו צורך לכסות אחד את השני. יש ערים בהן התארגנו קבוצות של אזרחים נגד גרפיטי, הפועלים באופן שיטתי למחיקת ציורי הגרפיטי.

בשנת 1993 עצרה משטרת סינגפור סטודנט אמריקני בשם מייקל פ. פיי שצייר גרפיטי על כמה מכוניות. לפי חוק מדינת סינגפור משנת 1966, ה-"Singapore Vandalism Act" הוא נשלח לארבעה חודשים בכלא, לקנס כספי ולעונש מלקות. התקשורת האמריקנית גינתה עונש זה, והביאה למחאה ציבורית רבה, אך זו לא השפיעה על ממשלת סינגפור שסירבה להעניק לו חנינה והלקתה אותו ב-5 במאי 1994.

בשנת 1994 יצר ראש עיריית ניו יורק, רודי ג'וליאני, "כוח משימה למחיקת גרפיטי" כדי להפחית את כמות הגרפיטי בעיר, כחלק מהמאמץ הכולל להפחתת הפשע בעיר ולשיפור חזותה, במסגרת יישום תאוריית החלונות השבורים. כחלק ממאמץ זה נאסרה מכירת צבע במכלי תרסיס לילדים מתחת לגיל 18. החוק אף דרש ממוכרים להחזיק צבעים אלו בתוך ארונות תצוגה נעולים בחנויות על מנת למנוע גנבת הצבעים. הקנסות על הפרת חוק זה היו גבוהים ביותר (350 דולר לכל עבירה).

גם בבריטניה עבר חוק נגד גרפיטי, ה-"Anti-Social Behaviour Act 2003".

העיר אלבקרקי בניו מקסיקו שבארצות הברית נאבקת בגרפיטי מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 ומאפשרת לדווח באמצעות קו טלפון מיוחד של העירייה על מציירי גרפיטי.

בישראל, על פי סעיף 196 לחוק העונשין הכותב, מצייר, משרטט או חורט על מקרקעין של זולתו שלא כדין, או מדביק עליהם שלא כדין כל כתב או שלט, דינו – מאסר שנה אחת.

גרפיטי והרכבת התחתית

אחד האתרים המועדים לציורי גרפיטי היו קרונות הרכבת התחתית, בעיקר בעיר ניו יורק. בניו יורק ערכו כותבי גרפיטי תחרויות סימן - שמטרתן לסמן כמה שיותר מקווי הרכבת התחתית. התופעה בניו יורק פסקה בתקופתו של ג'וליאני כראש העירייה, כשכל הקרונות נוקו ושום קרון שעליו הייתה כתובת גרפיטי לא הורשה להיכנס לתנועה, עד שכתובת הגרפיטי לא נוקתה ממנו.

גרפיטי פוליטי

*לא נהיה כצאן לטבח בידי פאתולוגים צמאי רווח* – גרפיטי של חרדים משנת 1971 על שטר של עשר ל"י

גרפיטי משמש פעמים רבות כמחאה פוליטית או מחאה נגד המשטר, כאמצעי להבעת דעה ולשיבוש תרבות. דוגמה בולטת לאומן גרפיטי מסוג זה הוא בנקסי, אמן אנגלי, אשר מתמחה בציור גרפיטי אומנותי בעל מסר פוליטי תוך שימוש באירוניה לצורך העברת המסר הרצוי.

גרפיטי פוגעני

שימוש אחר לגרפיטי עושות קבוצות שנאה. דוגמה לגרפיטי מסוג זה הוא הגרפיטי הנאו-נאצי והשחתת בתי קברות יהודיים ובתי כנסת. אלו אינם גרפיטי מקובל, אלא כתובת נאצה המשתמשת בספריי צבע משום קלות הצביעה.

מונחים באומנות הגרפיטי המודרני

טוי (TOY-צעצוע) - מונח המשומש בדרך כלל ב"ביפים" ומתאר את ה"רייטר" כמתחיל ובור.
ביף-(BEEF) - מונח המתאר יריבות בין שני "רייטרים". היריבות קיימת רק בעולם הגרפיטי ואינה אלימה.
רייטר (WRITER) - אמן גרפיטי, בלשון מתוקנת.
טאג ׁ(TAGׂׂׂׂׂ) - כתובת הנעשית בכתב יד לא "מנופח"
טרואו-אפ (THROWUP) - אותיות בלוניות בדרך כלל, קבועות בדרך כלל, המשמשות לפרסם את האומן ונעשות מהר.
היי לייט (HIGHLIGHT) - פס או קו בדרך כלל בצבע לבן. משמש לרוב בציורים ולא באותיות. דמוי אור המכוון אל הציור, גורם לציור להיות אמיתי יותר.

גלריית תמונות

כיתוב הקיר של הלה שלג - עשיתי המון חיים בטעויות שלי.
"הקופסונים" של עדי סנד על קיר בניין בתל אביב.
קיר שעיריית גינסוויל, פלורידה הקצתה לציירי גרפיטי.
גרפיטי מימי העלייה לביריה בשנת 1946 על גבי מכל מים בכפר תבור. כתובת הגרפיטי ההיסטורית שוחזרה על ידי המועצה המקומית והוצבה במקום בולט בשנת 2004.
גרפיטי של כיפת הסלע בכניסה לביתו של חג' באחת מסמטאות כפר השילוח, ספטמבר 2007.
גרפיטי בשכונת פלורנטין בתל אביב, המתריע בפני השינוי הבא על השכונה הייחודית, נובמבר 2008.
חוף של שני מיל עם סלעים שעל כולם יש גרפיטי בקמפוס האוניברסיטה נורתווסטרן, באוונסטון שבפרוורי החוף הצפוני של שיקגו.
גרפיטי נגד התחרדות שכונות בירושלים דצמבר 2009.
גרפיטי של "קופסונים" מאת SENED על צג מחשב, 2012.
עבודת ברונזה מאת ג'ונסי, קוטר כ-8 ס"מ, לונדון
גרפיטי בסיס צה"לי נטוש, מחנה בית דגן
שרידי ה"הילטון" שעל חוף הלידו בים המלח, הקירות "מעוטרים" בכתובות גרפיטי שרוססו על ידי חיילים שהשתמשו בו כמוצב.
ויכוח גרפיטי בין קבוצות אוהדי ספורט על ארון חשמל בחולון, ינואר 2021.