גנרו
גֶּנְרוֹ (ביפנית: 元老) היה תואר לא רשמי שקיבלו מספר מדינאים יפנים ותיקים, ששימשו יועצים לא רשמיים לקיסר יפן, במהלך תקופות מייג'י, טאישו ושווה.
מקורותיו של מוסד הגנרו נעוצים במועצת הזקנים המסורתית (רוג'ו), שהייתה פעילה בתקופת אדו; עם זאת, המונח גנרו הופיע לראשונה רק ב-1892. לאחר רסטורציית מייג'י, בחר הקיסר מוצוהיטו במספר מנהיגים מצטיינים, וביקש מהם להיות יועציו. מלבד סיונג'י קינמוצ'י, כל חברי הגנרו באו ממשפחות סמוראים ממעמד בינוני או זוטר, ארבעה באו מהאן סצומה וארבעה מהאן צ'ושו, שתי נחלות שמילאו תפקיד מרכזי בהדחת השוגון במלחמת בושין. הגנרו היו בוחרים ראש ממשלה ומגישים את הצעתם לקיסר, לאישורו.
כל שבעת הגנרו הראשונים היו חברים בסאנגי (参議), מועצה קיסרית שפעלה עד 1885. לעיתים מכונים חברי הגנרו "אוליגרכיית מייג'י," אף על פי שלא כל חברי האוליגרכיה היו חברים בגנרו.
המוסד סיים את דרכו ב-1940, עם מותו של הגנרו האחרון סינוג'י קינמוצ'י.
רשימת החברים
| שם | |
|---|---|
| 1 | איטו הירובומי |
| 2 | קורודה קיוטאקה |
| 3 | איוואו אויאמה |
| 4 | אינואואה קאורו |
| 5 | סאיגו צוגומיצ'י |
| 6 | מצוקטה מאסיושי |
| 7 | יאמגאטה אריטומו |
| 8 | קאצורה טרו |
| 9 | סיונג'י קינמוצ'י |
לקריאה נוספת
- Gordon, Andrew. A Modern History of Japan: From Tokugawa Times to the Present. Oxford University Press, 2003. מסת"ב 9780195110609.
- Jansen, Marius B. The Making of Modern Japan. Harvard University Press, 2000. מסת"ב 9780674003347.
26341298גנרו