גנבת התרפים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גנבת התרפים הוא מאורע המתואר בפרשת ויצא (ספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים ט'-ל"ז), כחלק מבריחת יעקב מלבן, המתאר את רחל הגונבת מאביה לבן הארמי את תרפיו בעת עזיבתה את ביתו, ואת החיפוש שעורך לבן לאחר מרדף אחר משפחת יעקב במטרה למצוא אותם.

המאורע

גנבת התרפים מסופר בשני שלבים. תחילה מסופר כי לאחר שיעקב ונשיו תכננו לברוח מלבן, רחל ניצלה את היעדרו של לבן מהבית לצורך גֵּז הצאן וגנבה את התרפים:

וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ

בהמשך הפרק, מתוארת פגישת יעקב ולבן בהר הגלעד, שבמהלכה מטיח לבן ביעקב: ”לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי?”

יעקב, שלא היה מודע לכך שרחל לקחה את התרפים, מציע ללבן לחפש את התרפים, ואף אומר כי מי שיימצאו התרפים בידיו ימות. רחל החביאה מבעוד מועד את התרפים ב"כר הגמל" (כנראה מין אוכף), וכאשר לבן עורך חיפוש אחר התרפים היא מתנצלת שאינה יכולה לקום מכר הגמל כי יש לה "אורח נשים". לבן עורך חיפוש קפדני ("וימשש") באוהל יעקב ובאוהלי ארבע נשיו, אך לא מוצא דבר. יעקב מביע את כעסו על לבן שחשד בבני משפחתו שגנבו את התרפים.

נימוקים לגנבת התרפים

חז"ל הסבירו מה היה המניע שהביא את רחל לגנוב את התרפים.

כמה מדרשים מייחסים לרחל כוונה למנוע מלבן לעבוד עבודה זרה:

וְהִיא לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, אָמְרָה: מָה אֲנָא מְזִיל לִי וְנִשְׁבּוּק הָדֵין סָבָא בְּקִלְקוּלֵיהּ?![א] לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר: וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ

הסבר זה מובא גם במדרשים נוספים כמו מדרש תנחומא[1] ופרקי דרבי אליעזר[2], בספר הזוהר[3], וכך פירשו גם רש"י[4] ורש"ר הירש. פירוש דומה מובא בשם רבנו חננאל, לפיו גנבת התרפים נועדה להוכיח ללבן שהתרפים אינם אמת, שאילו היו אמיתיים הם לא היו יכולים להיגנב[5].

במדרש פרקי דרבי אליעזר ומדרש תנחומא מובא נימוק נוסף, לפיו רחל חששה שלבן יגלה בעזרת התרפים (שלהם יוחס כוח חיזוי נסתרות)[6] שיעקב ברח, ולכן גנבה אותם[2][1]. נימוק זה העלו גם רבי אברהם אבן עזרא, רשב"ם, רלב"ג ורבי יצחק אברבנאל בפירושיהם.

רד"ק ורמב"ן סבורים, כי התרפים היו מעין שעון קדום, וזה השימוש שאותו רצתה רחל לעשות בהם, בניגוד ללבן שהשתמש בהם גם לצורך חיזוי.

לעומתם, לדעת רבי יוסף בכור שור, רחל רצתה להשתמש בתרפים לצורכי ניבוי וחיזוי.

קללת יעקב

המדרש[7] רואה בדברי יעקב "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה" (פסוק לב) קללה על מי שגנב את אלילי לבן. לפי המדרש, קללה זו התקיימה ברחל, על אף שיעקב לא ידע ולא התכוון לקללהּ, ולכן רחל מתה בדרך. עם זאת, רוב פרשני ימי הביניים לא רואים את דבריו של יעקב כקללה, אלא כאמירה שיעקב (או לבן[8]) יהרוג את הגנב[9].

ביאורים

  1. תרגום=אני הולכת לי ונשאיר את הזקן הזה בקלקולו?!

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 תנחומא ויצא יב
  2. ^ 2.0 2.1 פרקי דרבי אליעזר לו
  3. זוהר חלק א פרשת ויצא קסד ב
  4. בפירושו לבראשית לא יט, דיבור המתחיל "ותגנוב"
  5. הובא בשמו בפירושו של רבנו בחיי.
  6. ראו: ספר זכריה, פרק י', פסוק ב'; ספר שופטים, פרק י"ז, פסוק ה' ושופטים, י"ח, ה'
  7. בראשית רבה, פרשה ע"ד, פסקה ט'
  8. כך פירש רד"ק.
  9. כך בפירושיהם של רשב"ם, ראב"ע ואברבנאל בפירושו הראשון.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

גנבת התרפים40406021