גמלי שלמה
 גמלי שלמה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| תת־מחלקה: | תיקאים |
| סדרה: | גמלי שלמה |
| שם מדעי | |
 Mantodea
| |
גְּמַלֵּי-שְׁלֹמֹה (שם מדעי: Mantodea) הם סדרה של חרקים בעלי גלגול חסר בתת-מחלקת תיקאים בעלי גוף ארוך וצר. ראשם בעל שתי עיניים גדולות, מחושים ארוכים ובעל יכולת תנועה טובה. רגליהם הקדמיות גדולות ומשמשות לאחיזת הטרף ותפיסתו.
מקור השם
החרק נקרא על שם הדמיון לגמל שמשווים לו החזה הקדמי הארוך, הנראה כצוואר ארוך, יחד עם הראש הקטן, העשוי לנוע לצדדים. רגליו של החרק, במצבן הרגיל, סמוכות לגוף, ונראות כפרושות בתפילה, ומשום כך נקרא על שם שלמה המלך, עליו מסופר שפרש את כפיו בתפילה לשמיים.[1] מסיבה זו נקרא גם בשם "הַצַּלְיָן" (מתפלל בארמית-צלי). בדומה לכך, באנגלית, נקרא החרק "Praying Mantis", כלומר: "הנביא המתפלל". בערבית הוא נקרא "جَمَلُ اليَهُود" (ג'מל אליהוד) או "فرس النبي" (פַֿרַס א (ל)נבי; מילולית: "סוס הנביא").
מראה ותזונה
לחרק זה יש פרצוף השונה מפרצופם של שאר החרקים. על ראשו הקטן מתנוסס זוג מחושים חוטיים ארוכים. לחזהו הקדמי מחוברות שתי רגלי טרף ארוכות, הזקופות כלפי מעלה. דרך פעולתן של רגליים אלו דומה לאולר שלאורך ידיתו עוברות שתי שורות שיניים, ולהבו מסתיים בקוץ חד. הידית במקרה הזה היא קולית הרגל, בעוד הלהב הוא השוק. חרק הקרב אל גמל-שלמה נלכד במהירות הבזק בין הקוליות והשוק ונמחץ בין שיני הקולית. לאחר מכן הוא נאכל אט-אט. בתום הסעודה הזאת נותרות לפליטה כנפיו של החרק הנטרף. הטרף העיקרי של גמלי שלמה הם חגבים, זבובים וגם דבורים.
רבייה
עונת הרבייה של גמל שלמה הירוק מתחילה באביב. בחלק מהמקרים טורפת הנקבה את הזכר.
לפני הטלת הביצים מפרישה הנקבה ריר דביק על ענף או על עצם קשיח אחר, מקציפה אותו ואז מטילה לתוכו כ-200 ביצים. הקצף הרירי נקרש ומגן על הביצים. לאחר כחודש בוקעות מהביצים נימפות בהירות, הדומות לבוגרים, אלא שאין להן כנפיים. החזקות שבהן עשויות לטרוף את היותר חלשות. גלגולן נמשך מהאביב עד הסתיו או מהקיץ עד האביב הבא.
בישראל
בישראל המין הנפוץ ביותר הוא גמל שלמה ירוק (Sphodromantis viridis). הוא מצוי על עצים ושיחים ולעיתים גם בין עשבים. צבעו הירוק מסייע לו להיעלם מעין רואים וללכוד חרקים, שאינם מבחינים בו בתוך סביבתו. בנוסף על גמל שלמה ירוק מצויים בישראל עוד כ-20 מינים של גמלי שלמה. ובהם:
- גמל שלמה משובץ (Blepharopsis mendica) - כנפיו משובצות ירוק ולבן או חום ולבן. הבוגרים נראים מאפריל עד יולי ברוב חלקי הארץ.
- גמל שלמה ננסי - הנפוץ בצפון הארץ.
- גמל שלמה ענק - צבעו חום או אפור, נפוץ בערבה ובהרי יהודה, בין אוגוסט לנובמבר.
- גמל שלמה מתפלל (Mantis religiosa) - ירוק או חום. נפוץ במרכז הארץ ובצפונה, בין אוגוסט לנובמבר.
- גמל שלמה מקלי (סוסת השד) Empusa fasciata
- גמל שלמה חיוור
- גמל שלמה חד-עין
- גמל שלמה קשתי (איריס)
במדבר מצויים כמה מינים חסרי כנפיים של גמל שלמה, הרודפים אחרי טרפם על הקרקע, וצבעם כצבע הקרקע שעליה הם חיים:
- גמל שלמה רץ (Rivetina baetica) - נפוץ בקיץ, ברוב חלקי הארץ.
- גמל שלמה מדברי מצוי (Eremiaphila brunneri) - קצר ורחב, צבעו בהיר ועל רגליו טבעות כהות, חסר יכולת תעופה. נפוץ באזור ים המלח ומדבר יהודה.
- גמל שלמה עצבני (Holaptilon pusillulum) - קטן ורוטט, צבעו כהה. נפוץ מתחת לאבנים בקיץ, במרכז ובדרום.
-
-
-
צללית של גמל שלמה -
נקבת גמל שלמה ירוק מטילה פקעת ביצים -
גמל שלמה גדול במיוחד -
-
גמל שלמה מתגונן מטורף -
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: גמל שלמה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גמלי שלמה |
- עמיר וינשטיין, חלון פתוח לחרקים - גמל שלמה מדברי
- גמל שלמה שתפס קוליברי (אנגלית)
צילום איטי של ציד גמלי שלמה, סרטון באתר יוטיוב
עמיר וינשטיין ומיכל סמוני-בלנק, גמלי-שלמה בחצר, "טבע הדברים" (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט)- גמל שלמה ומקור שמו, באתר האקדמיה ללשון העברית, שגיאה: זמן שגוי
- עוד על מקור השם
הערות שוליים
