גיבתון צווארון

גיבתון צווארון
	גיבתון צווארון בנפאל
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
משפחה:	גיבתוניים
סוג:	גיבתון
מין:	גיבתון צווארון
שם מדעי
	Emberiza aureola

גיבתון צווארון (שם מדעי: Emberiza aureola) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת הגיבתוניים, המצוי ברחבי דרום־מזרח אסיה והמזרח הפלארקטי. שם הסוג Emberiza הוא מ-Embritz, גיבתון בגרמנית עתיקה. שם המין הספציפי aureola הוא מלטינית ומשמעותו "זהוב".^[1]

בישראל הוא מזדמן נדיר מאוד, בעיקר בין ספטמבר לנובמבר. 12 תצפיות תועדו עד עתה, האחרונה מביניהן באוגוסט 2007 בעמק החולה.^[2]

עד שנת 2004, האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ראה בגיבתון הצווארון מין ברמת סיכון של ללא חשש. מאז 2004, הוא הידרדר בהדרגה עד למעמד של בסכנת הכחדה חמורה עקב ירידה מהירה בגודל האוכלוסייה.^[3] הוא סובל מציד כבד בסין, דרכה עוברים רוב הפרטים במהלך הנדידה.

תיאור

גיבתון צווארון הוא ציפור שיר קטנה, אורכו בין 14 ל-16 ס"מ והוא שוקל בין 17 ל-26 גרם. יחסית לגיבתון הוא נחשב גדול וחסון.

לזכר בלבוש חיזור יש חלקים תחתונים בגוון צהוב בהיר עם פסי צד שחורים, חלקים עליוים חומים, פנים וגרון שחורים ומקור ורדרד. לנקבה גב אפור-חום מפוספס בכבדות, וחלקים תחתונים צהובים פחות. יש לה פנים לבנבנות עם כיפה כהה, פסי עין ולחיים. הצעיר דומה לה, אך הצבע הכללי של החלקים התחתונים והפנים צהוב-בז'.

תפוצה ובית גידול

תת-המין Schoeniclus aureolus aureolus מקנן בטייגות של פינלנד ועד לים ברינג ונודד לאזור הודו-סין. תת-המין Schoeniclus aureolus ornatus מקנן מנהר אמור ועד למנצ'וריה, צפון קוריאה, קמצ'טקה ואיי קוריל. הוא נודד, חורף בדרום מזרח אסיה, הודו ודרום סין. זהו מזדמן נדיר אך קבוע למערב אירופה. ישנם גם כ-4 תצפיות מהאיים האלאוטיים של אלסקה ותצפית בודדת ב-2017 מלברדור, קנדה. המין חורף בלהקות גדולות בשטחים מעובדים, בשדות אורז ובשטחי עשב, ומעדיף ללון בשדות אורז.^[3]

קינון

גיבתון צווארון מקנן בשטחים פתוחים המורכבים משדות אורז יבשים לחיפוש מזון וחישות קנים בקרבת מקור מים למנוחה. הוא מטיל ארבע עד שש ביצים בקן על הקרקע. מזונו מורכב בעיקר מזרעים, אולם את הצעירים הוא מאכיל בחרקים.

שימור

מספריו ירדו באופן חד מאז תחילת שנות ה-2000, והמין נחשב כיום בסכנת הכחדה חמורה. הירידה במספרים של גיבתון הצווארון עשויה להיגרם מלכידה משמעותית במהלך הנדידה ובמיוחד באתרי חורף. ציפורים מוברחות ואז נתפסות ברשתות ערפל, כדי להימכר לצריכה כ"דרורים" או "ציפורי אורז". למרות שהפעולות האלו הוגבלו לאזור קטן בדרום סין, הוא הפך לנפוץ יותר ופופולרי יותר ככלי להגדלת העושר, וציידים נוסעים כעת למרחקים ארוכים כדי למצוא מספיק ציפורים. שינויים בשיטות ההשקיה של שדות אורז הפחיתו את האיכות והכמות של בתי הגידול החורפיים, לרבות אובדן כיסי מים, ואובדן חישות קנים שהפחית את אתרי הלינה הזמינים.^[3]