גאראבד קריקוריאן

גאראבד קריקוריאן
Կարապետ Գրիգորյան
לידה	איזמיר, האימפריה העות'מאנית
תחום יצירה	צילום

גאראבד קריקוריאן (בארמנית: Կարապետ Գրիգորյան;‏ 1847–11 בדצמבר 1920^[1]) היה צלם ירושלמי ממוצא ארמני ומורה לצילום בירושלים במחצית השנייה של המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בעל חנות הסטודיו הראשונה בעיר.

ביוגרפיה

קריקוריאן נולד באיזמיר שבטורקיה למשפחה ארמנית. בשנת 1859, בהיותו בן שתים עשרה, נסע לירושלים כדי ללמוד בסמינר הכמורה הארמני. למד צילום בסדנה לצילום שהוקמה בשנת 1860 בירושלים על ידי הפטריארך הארמני איסאי הרביעי. גאראבדיאן שימש תחילה כצלם של הפטריארכיה הארמנית, ובמסגרת זו ייסד את הסדנה לאמנות הצילום. בשנת 1865, לאחר שהפך לפטריארך, חדל מעיסוקו בצילום, אך הוסיף לטפח את הסדנה שהפעילו כמה צלמים צעירים ובהם קריקוריאן. קריקוריאן פעל בסדנה עד 1882, והיא נסגרה לבסוף בשנת 1885.

קריקוריאן נישא לאחות מבית היתומות "טליתא קומי", ובעקבות זאת הפך לפרוטסטנטי ונודה מקהילת הארמנים בעיר.

בשנת 1885 פתח ברחוב יפו את חנות הסטודיו הראשונה בעיר, אותה ניהל יחד עם שותפים שונים (דאוד סבונג'י, מיטרי) ויותר מאוחר עם בנו אובהאנס קריקוריאן(1885–1950). התמחה בצילומי דיוקנאות וצילומי סטודיו בסגנון אוריינטלי. לקוחותיו היו תושבי ירושלים משכבות שונות - ערבים, יהודים, אירופאים- ותיירים שהצטלמו ברוח האוריינט.

בשנת 1898 תיעד את ביקור הקיסר הגרמני בירושלים. בעקבות זאת התהדר בתואר "צלם חצר המלכות הפרוסית". בסוף המאה ה-19 הכין סדרת אלבומים של נופי ארץ ישראל עבור הסולטאן עבדול חמיד השני וכנראה מאז נשא את התואר "צלם חצרו של הסולטאן עבדול חמיד השני".

קריקוריאן היה מורה לצלמים ירושלמיים נודעים ובראשם ח'ליל רעד. בשנת 1890 פתח רעד סטודיו מול הסטודיו לצילום של משפחת קריקוריאן, דבר שגרם להעכרת היחסים בין שתי המשפחות. הסכסוך הסתיים כאשר בנו אובהאנס נשא את אחייניתו של רעד, נג'לה, שכונתה משום כך "כלת השלום". מאז שני הצלמים עבדו בשיתוף פעולה.

אחד מתלמידיו של גאראבד קריקוריאן הוא יעקב בן דב, שנודע כ"חלוץ הפילם הארץ-ישראלי". תלמיד ידוע נוסף היה ח'ליל רעד שהתפרסם בזכות צילומי נופים ואנשים בארץ ישראל בשלהי המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20.

קריקוריאן מת בשנת 1918 ונקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי שבהר ציון בירושלים. לאחר מותו המשיך בנו אובהאנס להחזיק בחנות הצילום, עד שנת 1948.