ג'ין קראנץ
 | |
| ג'ין קראנץ, 2005 | |
| לידה |
17 באוגוסט 1933 (גיל: 90) טולדו, אוהיו, ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| פעילות בולטת | מנהל טיסה במשימות אפולו 11, אפולו 13 |
| תקופת הפעילות | 1960–1994 (כ־34 שנים) |
| תפקיד | מנהל טיסה בשירות נאס"א |
| פרסים והוקרה |
    |
יוג'ין פרנסיס "ג'ין" קראנץ (באנגלית: Eugene Francis Kranz; נולד ב-17 באוגוסט 1933) הוא מהנדס חלל אמריקאי, טייס קרב בדימוס, ומנהל טיסות בדימוס בנאס"א. קראנץ שימש כמנהל הטיסות הראשי של נאס"א בעת ביצוע המשימות של תוכניות ג'מיני ואפולו, כולל משימת הנחיתה הראשונה על הירח, אפולו 11. הוא ידוע גם כמי שניהל את המאמצים המוצלחים להצלת צוות אפולו 13, שלאחר מכן תוארו בסרט "אפולו 13", שבו הוא גולם על ידי השחקן אד האריס. הוא גם ידוע בזכות התספורת הצבאית הקצוצה ובווסטים השונים שהוכנו על ידי אשתו, מרתה קראנץ.
קראנץ הוא דמות בולטת בהיסטוריה של חקר החלל המאויש בארצות הברית, ההתגלמות של 'הקשיחים והכשירים של נאס"א' (מתוך "אימרת קראנץ", Krantz Dictum). קראנץ היה נושא של סרטים, סרטים דוקומנטריים, ספרים ומאמרים. קראנץ הוא זוכה מדליית החירות הנשיאותית.[1] בשנת 2010 דורג קראנץ במקום השני כגיבור חלל בסקר של קרן החלל.[2]
ילדותו ותחילת הקריירה
קראנץ נולד ב-17 באוגוסט 1933, בטולדו שבאוהיו. הוא גדל בחווה שהשקיפה על מפעל הייצור של ג'יפ.[3] אביו, ליאו פיטר קראנץ, היה בנו של מהגר גרמני ושימש כחובש צבאי במלחמת העולם הראשונה. אביו הלך לעולמו בשנת 1940 כאשר יוג'ין היה רק בן שבע. לקראנץ שתי אחיות גדולות, לואיז והלן.[4]
התעניינותו המוקדמת בטיסה ובחלל ניכרה כבר בנושא התיזה שלו בתיכון, שכותרתה "The Design and Possibilities of the Interplanetary Rocket". לאחר סיום לימודיו בתיכון בשנת 1951, פנה ללימודים במכללה. הוא סיים תואר ראשון במדעים בהנדסת אווירונאוטיקה באוניברסיטת סנט לואיס בשנת 1954, ולאחר מכן קיבל דרגת סגן במילואים בחיל האוויר האמריקאי, תוך שהוא משלים אימוני טיסה בבסיס חיל האוויר בטקסס בשנת 1955. זמן קצר לאחר שקיבל את כנפי הטיסה, נשא לאישה את מרתה קאדינה, בתם של מהגרים מקסיקנים שברחו ממקסיקו במהלך המהפכה המקסיקנית. במהלך מלחמת קוריאה, נשלח קראנץ לקוריאה הדרומית להטיס את מטוס ה-F-86 סייבר לסיורים סביב האזור המפורז קוריאני.[4]
לאחר שסיים את שירותו בקוריאה, עזב קראנץ את חיל האוויר לחברת מקדונל, שם סייע במחקר ובבדיקות של טילי קרקע-אוויר וטילי אוויר-קרקע חדשים עבור חיל האוויר האמריקני.
הקריירה בנאס"א
קראנץ עזב בהמשך את מקדונל והצטרף לקבוצת חקר החלל של נאס"א שישבה באותו הזמן במרכז המחקר בלאנגלי, וירג'יניה. עם הצטרפותו לנאס"א, שימש כקצין תהליכים בבקרת משימת הניסוי הראשונה של תוכנית מרקורי.
כקצין תהליכים, היה קראנץ אחראי על שילוב בקרת השליטה במרקורי עם צוות בקרת השיגור בקייפ קנווראל, פלורידה, כשהוא כותב את הליכי בדיקת מצב השיגור ("GO/NO GO") שקובעים מתי יש לתת למשימות להמשיך כמתוכנן ומתי לבטלן. קראנץ ביצע את התפקיד הזה עבור כל טיסות מרקורי הלא מאוישות ואחר כך המאוישות, מרקורי-רדסטון 3 ומרקורי-אטלס 6, שהיו בהתאמה הראשונות לשים אסטרונאוטים אמריקאים בחלל ובמסלול סביב כדור הארץ.
לאחר משימת מרקורי-אטלס 6, קודם קראנץ לתפקיד עוזר מנהל הטיסה במשימה מרקורי-אטלס 7 שנערכה במאי 1962. הוא המשיך בתפקיד זה במשך שתי טיסות מרקורי הנותרות ושלוש הטיסות הראשונות של תוכנית ג'מיני. קראנץ קודם לאחר מכן לתפקיד מנהל טיסה ומילא לראשונה תפקיד זה במשימת ג'מיני 4 שנערכה ב-1965, בה התקיימה הפעילות החוץ-רכבית הראשונה של ארצות הברית. אחרי ג'מיני הוא כיהן כמנהל טיסה במשימות אפולו האי-זוגיות. הוא שימש מנהל טיסה במשימת אפולו 11 בה התבצעה הנחיתה הראשונה על הירח ב-20 ביולי 1969.
אפולו 13
ערך מורחב – אפולו 13
קראנץ זכה לפרסום בזכות תפקידו כמנהל טיסה במהלך משימת אפולו 13.[5][6] צוותו של קראנץ היה בתפקיד כאשר חלק מתא הפיקוד של אפולו 13 התפוצץ.[7] קראנץ וצוותו קבעו את הקצבת הצריכה של החומרים המתכלים בחללית (חמצן, חשמל ומים), שלטו על שלושת תיקוני המסלול בהכוונת החללית בעת חזרתה לכדור הארץ ובהטנעתו המחודשת של מודול הפיקוד שאיפשרה נחיתה בטוחה על כדור הארץ. קראנץ וצוותו, כמו גם שלושת האסטרונאוטים של אפולו 13, קיבלו את מדליית החירות הנשיאותית על תפקודם במשבר.[8]
קריירה מאוחרת יותר
קראנץ המשיך כמנהל טיסה עד למשימת אפולו 17, שבה, במשמרתו האחרונה, היה אחראי על שלב ההמראה. ב-1974 קודם לתפקיד סגן מנהל תפעול הטיסות ובהמשך הפך למנהל תפעול המשימות בשנת 1983. הוא נכח בחדר הבקרה ב-28 בינואר 1986, כשהתרחש אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר במשימה STS-51-L.[9] הוא פרש מנאס"א ב-1994 לאחר הטיסה המוצלחת של STS-61 שתיקנה את טלסקופ החלל האבל.
משפחה
לקראנץ ולאשתו מרתה שישה ילדים: כרמן (1958), לוסי (1959), ג'ואן פרנסס (1961), מארק (1963), בריג'יד (1964) וז'אן מארי (1966).[10]
בתרבות פופולרית
דמותו של קראנץ הופיעה בכמה דרמות של על תוכנית אפולו. ההופעה הראשונה הייתה בסרט הטלוויזיה מ-1974, "יוסטון, יש לנו בעיה", כשאת דמותו מגלם על אד נלסון. הוא גולם על ידי אד האריס בשנת 1995 בסרט "אפולו 13", האריס קיבל מועמדות לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.[11] מאט פריאר מגלם אותו בסרט טלוויזיה מ-1996, "אפולו 11". הוא גולם גם על ידי דן באטלר במיני-סדרה של HBO מ-1998, "מכדור הארץ לירח". בשנת 2016 גילם את דמותו ג'ון ברות'רטון בפרק שכותרתו "מרוץ לחלל" של הסדרה "טיימלס" ששודרה ב-NBC.
קראנץ עצמו הופיע במספר סרטים דוקומנטריים שבחלקם נעשה שימוש בצילומי ארכיון של נאס"א, כגון בסרט שהופק ב-2004 על ידי ערוץ ההיסטוריה, "הכישלון אינו אופציה", והמשכו מ-2005 "מעבר לירח: כישלון אינו אופציה 2" וכן בסרט של ערוץ דיסקברי, "כאשר עזבנו את כדור הארץ" מ-2008.
בית הספר התיכון יוג'ין קראנץ, שנמצא בדיקינסון, טקסס, נקרא על שמו.[12]
"כישלון אינו אופציה"
קראנץ מזוהה עם המשפט "כישלון אינו אופציה". הוא נאמר על ידי השחקן אד האריס שגילם את קראנץ בסרט "אפולו 13" וקראנץ השתמש בו ככותרת לאוטוביוגרפיה שלו שיצאה לאור בשנת 2000. מאוחר יותר המשפט הופיע ככותרתו של סרט תיעודי על נאס"א מ-2004. קראנץ נותן בכל רחבי העולם הרצאת מוטיבציה שכותרתה "כישלון אינו אופציה", כמו זו שניתנה בחדר הטיסה ההיסטורי של אפולו 13.[13]
"כישלון אינו אופציה" הוטבע למעשה על ידי ביל ברוילס, אחד התסריטאים של "אפולו 13". המשפט מבוסס על הצהרה דומה שנאמרה, לא על ידי קראנץ, אלא על ידי חבר אחר בצוות הבקרה של אפולו 13, ג'רי בוסטיק, שבעת ההכנות לסרט רואיין על ידי תסריטאי הסרט, אל ריינארט וביל ברוילס. בראיון נשאל בוסטיק "איך באמת האנשים בבקרת הטיסה? האם הם נכנסים לפאניקה מדי פעם", תשובתו הייתה "לא, כשמשהו משתבש אנו מניחים את כל האופציות וכישלון אינו אחת מהן".[14]
קראנץ בחר במשפט ככותרת לאוטוביוגרפיה שלו משנת 2000, משום שאהב את האופן שבו הוא משקף את הגישה בבקרת המשימה.[15]
"אימרת קראנץ"
בעקבות אסון אפולו 1 בו נספו וירג'יל גריסום, אדוארד היגינס וייט ורוג'ר צ'אפי, אסף קראנץ את צוות בקרת הטיסה באותו בוקר ונשא את הדברים הבאים הידועים כ"אימרת קראנץ" (Krantz Dictum), שבו הביטוי שלו לערכים היא מורשתו לנאס"א:
Spaceflight will never tolerate carelessness, incapacity, and neglect. Somewhere, somehow, we screwed up. It could have been in design, build, or test. Whatever it was, we should have caught it. We were too gung ho about the schedule and we locked out all of the problems we saw each day in our work. Every element of the program was in trouble and so were we. The simulators were not working, Mission Control was behind in virtually every area, and the flight and test procedures changed daily. Nothing we did had any shelf life. Not one of us stood up and said, "Dammit, stop!" I don't know what Thompson's committee will find as the cause, but I know what I find. We are the cause! We were not ready! We did not do our job. We were rolling the dice, hoping that things would come together by launch day, when in our hearts we knew it would take a miracle. We were pushing the schedule and betting that the Cape would slip before we did.
From this day forward, Flight Control will be known by two words: "Tough" and "Competent". Tough means we are forever accountable for what we do or what we fail to do. We will never again compromise our responsibilities. Every time we walk into Mission Control we will know what we stand for. Competent means we will never take anything for granted. We will never be found short in our knowledge and in our skills. Mission Control will be perfect. When you leave this meeting today you will go to your office and the first thing you will do there is to write "Tough and Competent" on your blackboards. It will never be erased. Each day when you enter the room these words will remind you of the price paid by Grissom, White, and Chaffee. These words are the price of admission to the ranks of Mission Control.
לאחר אסון מעבורת החלל קולומביה ב-2003, ציטט מנהל נאס"א, שון או'קיף, את הנאום הזה בדיון על השינויים שיש לבצע בתגובה לאסון. בהתייחסו למילים "קשוחים וכשירים", אמר, "המילים האלה הן מחיר הכניסה לשורות נאס"א, ואנחנו צריכים לאמץ זאת כך".
עמדותיו על תוכנית החלל לאחר הנחיתה על הירח
קראנץ אמר כי חלק גדול מהגורמים שדחפו את תוכנית החלל התייבשו, במיוחד משום שארצות הברית ראתה את פרויקט הנחיתה על הירח כמטרה קצרת טווח שנועדה לנצח את ברית המועצות ולא הרבה יותר. כשנשאל באביב 2000 אם נאס"א היא עדיין אותו מקום היום כפי שהיה בשנים של המרוץ לחלל, הוא השיב כי אף על פי שיש את הכישרון, הדמיון והטכנולוגיה, אין כיום את המנהיגות שתהיה מוכנה לקחת סיכונים. הוא מאמין שיש צורך בהתחייבות ארוכת טווח לחקור את היקום.[16]
גם בספרו "כישלון אינו אופציה" הביע אכזבה כי התמיכה בחקר החלל יבשה לאחר תוכנית אפולו.
הוקרות
קראנץ זכה לפרסים והוקרות אבים לאורך הקריירה ולאחריה. להלן רשימה חלקית של זכיות אלו:
- המכון האמריקאי לאווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה: פרס לורנס ספרי, 1967.[17]
- אוניברסיטת סנט לואיס: פרס בוגר מצטיין, 1968;[18] פרס המייסדים, 1993; דוקטור לשם כבוד, 2015.[19]
- מדליית השירות יוצא הדופן של נאס"א, 1969.[20]
- מדליית החירות הנשיאותית, 1970.[21]
- פרס ארתור פלמינג למצטיינים בשירות המדינה, 1969.[22]
- מדליית השירות המצוין של נאס"א, 1971, 1981 ו-1988.[20][23]
- מדליית מנהיגות יוצאת מן הכלל של נאס"א, 1973, 1994.[23]
- פרס רוטרי להישגים בחלל, 2007.[24]
- היכל התהילה של התעופה, 2015.[25]
- דוקטורט של כבוד מאוניברסיטת סיינט לואיס, 2015.[26]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Remarks on Presenting the Presidential Medal of Freedom to Apollo 13 Mission Operations Team in Houston. | The American Presidency Project|אתר=www.presidency.ucsb.edu|תאריך_וידוא=2019-06-16
- ^ Space Foundation, Space Foundation Survey Reveals Broad Range of Space Heroes; Early Astronauts Still the Most Inspirational, Space Foundation, 2010-10-27 (באנגלית)
- ^ Ohio's connection to Apollo 11 was strong, Toledo Blade (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 Kranz, Gene., Failure is not an option : mission control from Mercury to Apollo 13 and beyond, New York: Simon & Schuster, 2000
- ^ "COLUMN ONE : Apollo's Unseen Titan : Without Gene Kranz to guide him, Neil Armstrong might never have landed on the moon. The obscure but fiery flight director made the crisis decisions that helped the American folk hero make history". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). 1994-07-03. ISSN 0458-3035. נבדק ב-2019-06-22.
- ^ Kranz, Gene (2009-06-23). Failure Is Not an Option: Mission Control From Mercury to Apollo 13 and Beyond (באנגלית). Simon and Schuster. p. 380. ISBN 9781439148815.
Be it resolved that on behalf of the personnel of the Flight Control Division, the color White be retired from the list of active flight control teams to forever stand in tribute to White Flight, Eugene F. Kranz
- ^ Owen Edwards, Gene Kranz's Apollo Vest, Smithsonian (באנגלית)
- ^ Christine Lunsford 2017-04-21T11:48:05Z Human Spaceflight, Failure Was Not An Option: NASA's Apollo 13 Mission of Survival in Pictures, Space.com (באנגלית)
- ^ Video footage showing Kranz standing up at the back of the control room
- ^ NASA - Lessons from My Father, www.nasa.gov (באנגלית)
- ^ The 68th Academy Awards | 1996, Oscars.org | Academy of Motion Picture Arts and Sciences (באנגלית)
- ^ Dickinson Independent School District, schools.dickinsonisd.org
- ^
ג'ין קראנץ, סרטון באתר יוטיוב
- ^ FAILURE IS NOT AN OPTION, www.spaceacts.com
- ^ Stephen Cass, Apollo 13, We Have a Solution: Part 2, IEEE Spectrum: Technology, Engineering, and Science News, 2005-04-01 (באנגלית)
- ^ Space Lifeguard: An Interview with Gene Kranz, web.archive.org, 2000-08-18
- ^ American Institute of Aeronautics and Astronautics - - Details, web.archive.org, 2005-04-24
- ^ Alumni Merit Award Recipients 1955-2015, https://www.slu.edu
- ^ Past Honorees, www.slu.edu (באנגלית)
- ^ 20.0 20.1 appa, history.nasa.gov
- ^ [Gene Kranz A Blast from The Past https://www.nasa.gov/sites/default/files/files/Gene-Kranz-Bio.pdf], https://www.nasa.gov
- ^ Flemming Award Recipients 1948-2006 | Trachtenberg School of Public Policy & Public Administration | The George Washington University, tspppa.gwu.edu
- ^ 23.0 23.1 מקבלי עיטורי נאס"א, באתר https://searchpub.nssc.nasa.gov
- ^ Rotary National Award for Space Achievement (RNASA) | 2007 National Space Trophy Recipient, rnasa.org
- ^ National Aviation Hall of Fame reveals names of four to be enshrined in “Class of 2015”, National Aviation Hall of Fame, 2014-12-17 (ב־American English)
- ^ Past Honorees, www.slu.edu (באנגלית)
