מרקורי-רדסטון 3
 | |||
 | |||
| אלן שפרד - האמריקני הראשון בחלל | |||
| נתוני משימה | |||
|---|---|---|---|
| חללית | מרקורי #7 | ||
| שם החללית | פרידום 7 | ||
| כן שיגור | LC-5 ,נמל החלל קייפ קנוורל | ||
| שיגור | 5 במאי 1961, 14:34:13 UTC | ||
| נחיתה |
5 במאי 1961, 14:49:35 UTC 27°13′42″N 75°53′0″W / 27.22833°N 75.88333°W | ||
| משך המשימה | 15 דק' ו-28 שנ' | ||
| אות קריאה | פרידום 7 | ||
| נתוני חללית | |||
| מסת החללית |
בשיגור: 1,830 ק"ג באפוגיאה: 1,295 ק"ג בחדירה: 1,170 ק"ג בנחיתה: 1,051 ק"ג | ||
| משגר | מרקורי-רדסטון #5 | ||
| נתוני מסלול | |||
| מספר הקפות | 0 | ||
| אפוגיאה | 187.5 ק"מ | ||
| אורך מסע | 486 ק"מ | ||
| צוות | |||
| אנשי צוות | 1 | ||
| משימות קשורות | |||
| |||
מרקורי-רדסטון 3 (באנגלית: Mercury-Redstone 3) הייתה משימת החלל המאוישת הראשונה של ארצות הברית במסגרת תוכנית מרקורי. האסטרונאוט אלן שפרד שוגר לטיסה תת-מסלולית בת 15 דקות בחלליתו "פרידום 7" (Freedom - חופש) ב-5 במאי 1961, ובכך הפך לאמריקאי הראשון בחלל, שלושה שבועות בלבד לאחר שהקוסמונאוט הסובייטי יורי גאגרין היה לאדם הראשון שהקיף את כדור הארץ בטיסה מסלולית.
"פרידום 7" שוגרה על גבי משגר מרקורי-רדסטון מ-LC-5 מנמל החלל קייפ קנוורל, פלורידה, והגיעה לגובה 187.5 קילומטר לפני שהחלה לצלול חזרה במסלול בליסטי, בנוחתה במרחק 488 קילומטר מכן השיגור, סמוך לאיי הבהאמה. במהלך הטיסה צפה שפרד על כדור הארץ ובחן את מערכות החללית. תמונות של כדור הארץ צולמו על ידי מצלמה אוטומטית שמוקמה על חלון החללית.
הכנות
ערך מורחב – תוכנית מרקורי
החללית "פרידום 7", קפסולת המרקורי השביעית שנבנתה על ידי מקדונל איירקראפט קורפוריישן עבור נאס"א, הובאה לנמל החלל קייפ קנוורל ב-9 בדצמבר 1960. הצפי המקורי היה שהמשימה תשוגר זמן קצר לאחר השלמת החללית, אך החללית נמצאה לא כשירה, והייתה צריכה לעבור בדיקות ושדרוגים רבים. עם זאת, מכיוון שהחללית זוהתה כ"חללית האמריקאית המאוישת הראשונה", הוחלט להמתין עד שחללית ספציפית זו תהיה מוכנה, ונקבע תאריך חדש לשיגור המשימה - ה-6 במרץ - זאת במקום לשגר חללית מרקורי אחרת למשימה.[1] המשגר שיועד במקור לשיגור המשימה, מרקורי-רדסטון #3,[2] נשלח לקייפ קנוורל בתחילת דצמבר.[3] עם זאת, הוא שימש לשיגור משימת המבחן MR-1A ב-19 בדצמבר.[4] המשגר החלופי, מרקורי-רדסטון #7, הועבר לקייפ קנוורל רק בסוף מרץ. עד שהגיע המשגר לקייפ קנוורל הוחלט לדחות את המשימה מעט כדי שניתן יהיה לשגר משימת מבחן נוספת.[5]
בסוף 1960 הועלו מספר חששות בנוגע לשיגור חללית מאוישת על גבי טיל מרקורי-רדסטון. במשימת הניסוי MR-2, ש"אוישה" בשימפנזה, אירעו מספר תקלות בעת השיגור שגרמו לחללית לטוס גבוה, רחוק ומהר מדי.[6] כתוצאה מכך, התארכה המשימה בשתי דקות מהמתוכנן, ובעת החדירה חש השימפנזה עומס של 14.7 ג'י במקום 12. כמו כן, החללית נחתה במרחק 96 ק"מ מאוניית החילוץ הקרובה ביותר, וחלפו יותר משעתיים וחצי עד שמסוק הצליח לחלץ את החללית - זמן בו כמעט וטבעה על "טייסה".[7] כתוצאה מכך, סירבה נאס"א לשגר את משימת MR-3 בטרם יעבור טיל המרקורי-רדסטון מספר שיפורים. בסוף פברואר עדיין היו שבעה שינויים גדולים שעבר המשגר שדרשו בדיקה.[8] לפיכך התווספה משימת ניסוי נוספת - MR-BD (במקור MR-2A) - ששוגרה ב-28 במרץ, וגרמה לדחיית משימת MR-3 בחודש, עד ל-25 באפריל.[9] MR-BD הושלמה כמעט בהצלחה מלאה, והבטיחה את שיגור MR-3 ללא דחיות משמעותיות נוספות.[10]
טייס משימת MR-3 נבחר מספר חודשים לפני השיגור, בתחילת ינואר, על ידי מנהל התוכנית רוברט גילרות'. גילרות' בחר באלן שפרד להיות טייס המשימה, ובג'ון גלן ווירג'יל גריסום כטייסי גיבוי. שאר "שבעיית מרקורי" המשיכה להתאמן למשימות שתוכננו לאחר MR-3. שלושת השמות פורסמו לתקשורת ב-22 בפברואר אך ללא שום ציון מיהו הטייס הראשי של המשימה.[1] העובדה כי שפרד הוא הטייס המרכזי פורסמה רק לאחר שניסיון השיגור הראשון בוטל, זאת מכיוון שגילרות' רצה לשמור על כל האפשרויות פתוחות במידה והיו נדרשים שינויים של הדקה האחרונה.[11] גלן שימש כטייס הגיבוי של שפרד ביום הטיסה,[12] בעוד גריסום התמקד באימונים למשימת MR-4, המשימה התת-מסלולית הבאה.[13]
נסיון השיגור המקורי, ב-2 במאי, בוטל בעקבות בעיות מזג אוויר רק שעתיים ו-20 דקות לפני השיגור, כאשר שפרד כבר היה לבוש בחליפת החלל שלו ומוכן בהאנגר לפקודה לעלות לחללית. השיגור נדחה ליומיים מאוחר יותר, ואז נדחה ביום נוסף (שוב בעקבות מזג האוויר) ונקבע ל-5 במאי 1961 בשעה 07:20 זמן החוף המזרחי של ארצות הברית (12:20 UTC).[14]
הטיסה
הספירה לאחור החלה ב-01:30 UTC (20:30 של ה-4 במאי זמן החוף המזרחי של ארצות הברית) ושפרד נכנס לחללית ב-10:15 (כל הזמנים לפי UTC), רק שעתיים לפני מועד השיגור המתוכנן. ב-12:05 נעצרה הספירה לאחור כדי לתת לעננים שכיסו את אזור השיגור להתפזר (העננים לא הפריעו לשיגור אך רצו ראות טובה כדי שניתן יהיה להשיג תמונות של כדור הארץ) וכדי לתקן יחידת אספקת חשמל. זמן קצר לאחר שהחלה הספירה מחדש היא הופסקה שוב כדי לאפשר איתחול מחשב במרכז טיסות החלל גודארד.
מרקורי-רדסטון 3 שוגרה לבסוף ב-14:34, באיחור של רק שעתיים וחצי מהמועד המתוכנן. ההערכה היא כי כ-45 מיליון איש ברחבי ארצות הברית צפו בשיגור באמצעות הטלוויזיה.[15] ברגעים האחרונים לפני כיבוי מנועי המשגר, שתי דקות ו-22 שניות מהשיגור, אלן שפרד היה נתון לעומס של 6.3 ג'י. עם כיבוי מנועי המשגר הייתה מהירות החללית 8,262 קמ"ש, קרוב למהירות שתוכננה. 10 דקות מאוחר יותר הושלכה מערכת המילוט שהייתה מורכבת על ה"מגדל" בחרטום החללית. שלוש דקות לאחר השיגור הופעלו סילוני החללית בצורה אוטומטית, והפנו את גחון החללית, שם היו מגיני החום, קדימה, כהכנה לחדירה לאטמוספירה.[16]
בשלב זה היה יכול שפרד לשלוט בחללית בצורה ידנית, והוא החל לבדוק את יכולתו לשלוט בחללית. הדבר הראשון שעשה שפרד היה להטות את חרטום חלליתו 34 מעלות כלפי מטה - זווית הגישה להפעלת רקטות ההאטה. לאחר מכן בדק את השליטה הידנית בסבסוב, גלגול והזזת החללית מימין לשמאל. כשלקח שפרד שליטה מלאה על כל שלושת צירי התנועה של חלליתו, הוא מצא כי תגובת החללית דמתה לתגובתה בסימולטור הטיסה שלה. עם זאת, לא יכול היה לשמוע את הסילונים בעת פעולתם כפי שהיה יכול בקרקע, זאת מפני רעש הרקע בעת הטיסה.[16]
המטרה המשנית של המשימה הייתה לבצע תצפיות על הקרקע מהחלל. לאחר שהחזיר את השליטה על החללית למחשב הטיסה, מצא שפרד כי היה מסוגל להבדיל בין הקרקע והים לבין העננים, והיה מסוגל להבחין בקוי חוף, איים ונהרות רחבים. שפרד גם הבחין באזורים מיושבים, אך לא הצליח לזהותם. שפרד הסתבך עם השימוש בפריסקופ שהורכב בקפסולת המרקורי שלו (במשימות המאוחרות יותר הורכב חלון במקום פריסקופ), וויתר על ניסיון לתקן את הבעיות.[17]
תחת שליטה אוטומטית, פיתחה החללית תנועה קלה בעודה עוברת בגובה המרבי של הטיסה. שפרד העביר את החללית למוד "טוס על חוט", בו הטייס נעזר בבקר על מנת להורות למערכת ההנעה האוטומטית להציב את החללית במסלול הרצוי. תוך התאמת הגלגול והסבסוב מצא שפרד כי זווית הנטייה של החללית היא 10 מעלות נמוכה מידי - 25 מעלות במקום 35 - ותוך שהוא תיקן את הזווית הופעלו רקטות ההאטה לקראת החדירה לאטמוספירה. לאחר סיום פעולת המנועים - שהורכבו על גבי מגן החום של החללית - הם הושלכו, אך מפני שנורת האישור לא נדלקה, נאלץ שפרד לוודא כי המנועים אכן הושלכו בצורה ידנית - ורק אז נדלקה נורת האישור.[18]
לאחר הפעלת מנועי ההאטה שב שפרד לטיסת "טוס על חוט", ודיווח כי הוא מרגיש בשליטה מלאה על החללית,[18] לפני שנתן למערכת האוטומטית לכוון את החללית לקראת החדירה לאטמוספירה. לאחר מכן החזיר את השליטה לידיו עד שעומס הג'י הגיע לשיא של 11.6 במהלך החדירה. הוא שלט בחללית עד שהתייצבה ואז החזיר את השליטה למערכת האוטומטית. צלילת החללית הייתה מהירה מהמצופה, אך המצנחים נפרשו כמתוכנן: מצנח הבלימה בגובה 21,000 רגל (6.4 ק"מ), והמצנח המרכזי בגובה 10,000 רגל (3 ק"מ).[19]
פגיעת החללית במים הייתה דומה בעוצמתה לנחיתת מטוס קרב על נושאת מטוסים. החללית נטתה לצידה הימני כ-60 מעלות, אך לא הראתה שום סימני דליפה והתיצבה בצורה אנכית כדקה מאוחר יותר, ושפרד יכל לדווח לצוותי החילוץ כי הוא נחת בשלום וכי הוא מוכן לחילוץ. מסוק החילוץ הגיע אל החללית כעבור מספר דקות, ולאחר בעיה קלה עם אנטנת החללית, החללית הורמה מעט מן המים כדי לאפשר לשפרד לצאת מהפתח הראשי של החללית (ניתן היה לצאת גם דרך חרטום החללית לאחר הסרתו). שפרד טיפס החוצה מן החללית והועלה אל תוך המסוק, שלקח אותו ואת חלליתו אל נושאת המטוסים הממתינה USS Lake Champlain (CV-39). מרגע הפגיעה במים ועד לנחיתה על נושאת המטוסים חלפו 7 דקות בלבד.[20]
הטיסה נמשכה סך הכל 15 דקות ו-28 שניות, והחללית עברה מרחק של 486 ק"מ מכן השיגור והגיעה לגובה מקסימלי של 187.5 ק"מ. "פרידום 7" נחתה ב-27°13′42″N 75°53′0″W / 27.22833°N 75.88333°W והגיעה למהירות מקסימלית של 8,340 קמ"ש.
לאחר הטיסה נבחנה החללית על ידי מהנדסים שקבעו כי החללית במצב מצוין, עד כדי כך שהם קבעו כי ניתן לשגרה למשימה נוספת (דבר שלא קרה). "פרידום 7" מוצגת כיום בלובי מרכז המבקרים ארמל-לפטוויץ', הממוקם באקדמיה הימית של ארצות הברית באנאפוליס, מרילנד, ארצות הברית. היא הוצבה שם לאחר מותו של שפרד ב-1998.
גלריה
-
כדור הארץ כפי שנשקף מחלון החללית -
חילוץ אלן שפרד ו"פרידום 7" -
שפרד על רקע חלליתו על סיפון נושאת המטוסים שחילצה אותם -
תרשים המתאר את מסלול "פרידום 7"
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרידום 7 |
- מרקורי-רדסטון 3 באתר נאס"א (באנגלית)
- מרקורי-רדסטון 3 במסד הנתונים NSSDC (באנגלית)
- מרקורי-רדסטון 3 באנציקלופדיה אסטרונאוטיקה (באנגלית)
- ערכת מידע על משימת מרקורי-רדסטון 3 ששיחררה נאס"א ב-26 באפריל 1961 (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 This New Ocean, p. 342
- ^ [This New Ocean, p. 342]
- ^ Grimwood, p. 118
- ^ Grimwood, p. 119
- ^ Grimwood, p. 129
- ^ This New Ocean, p. 315
- ^ This New Ocean, p. 316
- ^ This New Ocean, pp. 323-4
- ^ This New Ocean, p. 324
- ^ This New Ocean, p. 330
- ^ This New Ocean, p. 350
- ^ This New Ocean, p. 351
- ^ This New Ocean, p. 365
- ^ This New Ocean, pp. 350-351
- ^ This New Ocean, p. 341
- ^ 16.0 16.1 This New Ocean, p. 353
- ^ This New Ocean, pp. 353-5
- ^ 18.0 18.1 This New Ocean, p. 355
- ^ This New Ocean, p. 356
- ^ This New Ocean, pp. 356-7
