ג'יימס פולוק
ג'יימס יואי האמיל פולוק (באנגלית: James Huey Hamill Pollock; 1893–1982) הוא איש ממשל בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. מראשוני הבריטים שהגיעו לארץ ישראל לאחר כיבושה מידי הטורקים ומהאחרונים לעזוב אותה עם הקמת מדינת ישראל.
חייו
ג'יימס פולוק נולד באירלנד בשנת 1893. בצעירותו למד באוניברסיטת לידס באנגליה. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס לחיל הרובאים המלכותי האירי (Royal Irish Rifles), נפצע בקרב, הוצב לשרת במצרים והגיע לדרגת מייג'ור.
פולוק הגיע לירושלים בשנת 1917, חודשים אחדים לאחר כיבוש העיר על ידי כוחותיו של אלנבי[דרוש מקור]. בהגיעו לארץ עבר לדבריו חוויה של התגלות דתית, כאשר בהשקיפו על ירושלים ממרומי הר הזיתים ובלבו כמיהה עזה לפעול בשליחותו של אותו האיש, שמע בת קול הקוראת לו להמשיך ולהילחם על השלמת כיבוש יתר הארץ. בסיום הקרבות התלבט פולוק האם להשאר בארץ ישראל או לחזור לאירלנד. לבסוף קיבל החלטה ששינתה את מהלך חייו, והחליט להשאר בארץ כאיש השירות הקולוניאלי הבריטי. הוא קשר את גורלו עם הארץ למשך עשרים וארבע שנים (עם הפסקה בשרתו בניגריה), עד סיום המנדט הבריטי.
עד שנת 1920 שירת פולוק כקצין מנהלה בממשל הצבאי הבריטי שקדם למנדט הבריטי על ארץ ישראל. באוקטובר 1920 נתמנה לסגן המושל של נפת רמאללה[1] והתגורר בירושלים בבית מפואר ברחוב הנביאים שנקרא "בית תבור". פולוק ואשתו ציינו את שם הבית על גבי ניר המכתבים שלהם, כאילו הייתה זו אחוזת משפחתם באנגליה. בבית שימשו את בני המשפחה משרת, טבחית, עוזרת בית ומטפלת בילדים. שגרת חייהם כללה מפגשי חברה עם בני הקהילה האנגלית הקטנה בירושלים ורכיבה על סוסים. פולוק מאד נהנה ממנעמי חיים קולוניאליים אלו ובמכתב לאמו כתב, בהצנעת יתר, כי הבית "דומה מאד לבית אנגלי".
יחסו של ג'יימס פולוק אל האוכלוסייה היהודית בארץ הושפע מאמונתו הנוצרית העזה, ומרומנטיזציה של הערבים שלחמו לצדו של לורנס איש ערב, אליו שאף להדמות ואף הצטלם כשלראשו כאפיה כמוהו והחל ללמוד ערבית. כן הושפע מיחסם של קציני הממשל הצבאי שלא היו רגילים לכך שבני הארץ, "ילידים" בלשונם, ידברו אליהם בגובה העיניים, כפי שעשו אנשי ועד הצירים ומנהיגי היישוב. גם הרכב ההנהגה היהודית לא היה לרוחו. הוא סיווג אותם, יוצאי מזרח אירופה, כבעלי תרבות נחותה מזו האנגלית. לאביו כתב: "היהודים הם העם הבלתי סובלני והשחצני ביותר בעולם". במכתב אחר כתב לאביו שהיהודים מנסים להביא לסילוקו.
כששמע פולוק על הכוונה למנות את הרברט סמואל היהודי לתפקיד נציב העליון, זעק כי בריטניה עומדת לחולל עוול היסטורי גדול ולאבד את אמון הערבים, ואף הזהיר את שר החוץ הבריטי הלורד קרזון מפני המינוי.
בשנת 1923 יצא פולוק לניגריה כאיש השירות הקולוניאלי הבריטי. בניגריה מילא תפקיד עוזר שר במזכירות הממשל הבריטי בלגוס.
בשנת 1930 שב פולוק לארץ ישראל למלא תפקידים מטעם ממשלת המנדט. בתחילה היה סגן מושל מחוז הדרום[2]. בראשית שנת 1938 נתמנה למושל נפת שכם[3] וסגן מושל מחוז חיפה והשומרון. באוקטובר 1938 הוא מילא באופן זמני את מקומו של מושל המחוז[4]. ביולי 1939 עם פיצול מחוז חיפה ושומרון לשני מחוזות, מונה למושל מחוז השומרון[5]. בהמשך אותו חודש נתמנה לממלא מקום מושל מחוז חיפה[6] בעת חופשתו של מושל המחוז מר ביילי. בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה לא שב ביילי לתפקידו ופולוק היה למושל הקבוע של מחוז חיפה[7]. באפריל 1942 עבר לכהן כמושל מחוז הגליל[8]. באוקטובר 1944 נתמנה פולוק למושל מחוז ירושלים[9], תפקיד בו המשיך להחזיק גם בשלביה הראשונים של מלחמת העצמאות עד להקמת מדינת ישראל. פולוק חווה את שלביה הראשונים של המלחמה בירושלים וסביבתה, הפיצוץ בבנין הפלסטיין פוסט, הפיגוע ברחוב בן-יהודה, הקרב על שיירת נבי דניאל, קרב דיר יאסין וטבח שיירת הדסה, ועזב את העיר עם אחרוני הבריטים ובהם הנציב העליון אלן קנינגהם ב-14 במאי 1948. ביום הכרזת העצמאות כתב ג'יימס פולוק ביומנו: ”A very sad day...the Jews have proclaimed their independent state” (יום מאד עצוב...היהודים הכריזו על מדינתם העצמאית).
לאחר הכרזת העצמאות נשארו אחרוני הכוחות הבריטיים במובלעת קטנה בנמל חיפה וסביבותיו, על מנת לבצע פינוי מסודר שלהם מן הארץ ולאבטחו. הכוחות הבריטיים ובראשם הגנרל מקמילן החזיקו במובלעת זו עד ליום 30 ביוני 1948, בו עזבו את הארץ שלא על מנת לשוב. אחרון העוזבים היה הגנרל מקמילן. תפקידו האחרון של ג'יימס פולוק בארץ ישראל היה לנהל מובלעת זו כ"יועץ לעניינים אזרחיים". הוא ניהל את המובלעת כאילו הייתה מיועדת להישמר לעד, הקים מחלקות, מינה פקידים ובעלי משרות. כמו כן סייע לאחרוני הערבים לעזוב את חיפה, אולם עיקר תפקידו היה מכירת עודפי ציוד ואריזתם. כשהפליג מן הארץ הבריק לאשתו מסיפון הספינה "ארץ ישראל נעלמת בערפל".
פולוק יצא לגמלאות בשנת 1954 ובאותה שנה נבחר מטעם מפלגת אלסטר היוניוניסטית (UUP) כחבר הסנאט של צפון אירלנד. היה זה תפקידו הציבורי האחרון והוא כיהן בו עד שנת 1957.
ג'יימס פולוק נפטר בשנת 1982.
לקריאה נוספת
- דומיניק לאפייר ולארי קולינס ירושלים, ירושלים. ספרית מעריב, 1972.
- תום שגב, ימי הכלניות. הוצאת כתר, 1999.
הערות שוליים
- ^ בבית הנציב העליון, דואר היום, 6 בינואר 1921
- ^ התקציב הממשלה והמועצה החדשה, דבר, 3 במרץ 1930
פלשתין זכאי מתביעת ניטראם, דבר, 8 באפריל 1930
אישור המועצה המקומית של רעננה, דבר, 7 בינואר 1937 - ^ מר פולוק עבר לשכם, דבר, 5 בינואר 1938
- ^ מתוך העתון הרשמי, דבר, 13 באוקטובר 1938
- ^ Notice regarding the Division of Palestine into six Administrative Districts, Palestine Gazette, July 1, 1939
- ^ מינויים זמניים, דבר, 28 ביולי 1939
- ^ מר פולוק במקום מר ביילי בחיפה, דבר, 1 באוקטובר 1939
- ^ נציב מחוז חיפה הועבר לנצרת, הצופה, 3 באפריל 1942
- ^ מר פולוק - מושל מחוז ירושלים, הצופה, 29 באוקטובר 1944
29112538ג'יימס פולוק