ג'ורג' לינקולן רוקוול
| מדינה |
 ארצות הברית | ||
|---|---|---|---|
| |||
ג'ורג' לינקולן רוקוול (9 במרץ 1918 - 25 באוגוסט 1967) היה מנהיג פוליטי נאו-נאצי והיה מייסד ומנהיג המפלגה הנאצית האמריקאית.
רוקוול שיבח במספר הזדמנויות את קנצלר גרמניה, אדולף היטלר, והתייחס אליו כ"המושיע הלבן של המאה העשרים"[1]. לינקולן היה מכחיש שואה וטען כי מרטין לותר קינג היה כלי של יהודים קומוניסטים שרצו לשלוט בגזע הלבן. מלבד זאת, הוא האשים את התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח בבגידה במדינה וראה באפרו-אמריקאים גזע פרימיטיבי שיש לגרש מארצות הברית וליישב מחדש במדינה אחרת באפריקה.
ב-25 באוגוסט 1967 רווקוול נרצח בסמוך לביתו שמחוז ארלינגטון שבוירג'יניה. רוצחו היה ג'ון פטלר, חבר לשעבר של המפלגה הנאצית האמריקאית שגורש על ידי רוקוול בטענה כי הוא בעל "נטיות בולשביקיות"[2].
ביוגרפיה
חיים מוקדמים
רוקוול נולד בבלומינגטון שבאילינוי, בנם הראשון של ג'ורג' לאבג'וי רוקוול וקלייר רווקול. אביו היה ממוצא אנגלי-סקוטי ואימו הייתה ממוצא גרמני-צרפתי. הוריו התגרשו כשהיה בן שש. רוקוול למד בתיכון אטלנטיק סיטי שבאטלנטיק סיטי והגיש מועמדות לאוניברסיטת הרווארד כשהיה בן 17, אך בקשתו נדחה. בסופו של דבר הוא נרשם ללימודי פילוסופיה באוניברסיטת בראון, אך בשנתו השנייה נשר מהלימודים והחל לשרת בצי ארצות הברית[3].
שירות צבאי ותחילת קריירה
רוקוול העריך והעריץ את הסדר והמשמעת של הצי. הוא למד בבתי ספר לטיסה במסצ'וסטס ובפלורידה. לאחר שסיים את הכשרתו כטייס הוא נשלח להילחם במערכה באוקיינוס האטלנטי ובמערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, בעיקר בתפקידי הובלה והדרכה[4].
ב-24 באפריל 1943 התחתן עם ג'ודית' אולטמן, סטודנטית שהכיר בזמן שלמד באוניברסיטת בראון[4]. לזוג היו שלוש בנות, אך רוקוול לא הסתדר עם חמיו וחמותו. הוא האשים אותם שהם לא גידלו את ג'ודית' להיות אישה "צייתנית בהתאם לדמותה של האישה המושלמת". נישואיו עם ג'ודית' היו מלאים בוויכוחים אלימים, ובלפחות אחד מהם הוא הכה אותה.
לאחר שהמלחמה הסתיימה עבד רוקוול כמעצב שלטים. ב-1946 הוא החל ללמוד אומנות במכון פראט שבברוקלין, ניו יורק. הוא ורעייתו עברו לניו יורק כדי שיכול ללמוד בפראט. הוא סיים את הלימודים ואף זכה בפרס עם תגמול כספי של כ-1,000 דולרים עבור פרסומת שעיצב לחברה האמריקנית לסרטן. עם זאת רווקול עזב את פראט לפני שסיים את שנתו האחרונה, ועבר למיין כדי להקים סוכנות פרסום משלו.
ב-1950 חזר רוקוול לצבא ולחם במלחמת קוריאה. לאחר שחזר מקוריאה הוא עבר לסן דייגו עם אשתו ובנותיו, ושם אימן טייסים מחיל הנחתים. בד בבד עם עבודתו זו החל רווקול להעריץ את אדולף היטלר ואת האידאולוגיה הנאצית ולתמוך בהם, והכחיש את השואה. כמו כן רווקול הושפע מעמדתו של הסנאטור ג'וזף מקארתי נגד קומוניזם, ומעמדתם של איש העסקים הנרי פורד ושל הטייס צ'ארלס לינדברג נגד יהודים.
בנובמבר 1952 הועבר רוקוול לאיסלנד, ושם הפך לטייס F8F ברקט ונהיה מפקד טיס. מכיוון שלא הורשה למשפחות המקומיות להתרועע עם האמריקאים שהוצבו במקום או עם משפחותיהם, נשארו אשתו ובנותיו עם אימה של ג'ודית' ברוד איילנד. שנה לאחר שרוקוול עבר הגישה ג'ודית' בקשת גירושים ממנו, והשניים התגרשו לבסוף. לאחר מכן הכיר רוקוול את מרגרט טורה הלגרימסון, שהייתה אחייניתו של ראש ממשלת איסלנד לשעבר. הם החלו לצאת וב-3 באוקטובר 1953 נישאו. ירח הדבש שלהם היה בברכטסגאדן, ששם שכן בעבר הברגהוף, ביתו הפרטי של היטלר. לרווקול ולהלגרימסון היו שלושה ילדים. ב-1957 נסע אביה של הלגרימסון לארצות הברית כדי להחזיר את בתו, לאחר שנודע לו כי חתנו הוא אחד "הפעילים הגזעניים ביותר בארצות הברית"[5]. בעקבות זאת התגרשה הלגרימסון מרוקוול.
פעילות פוליטית מוקדמת
לאחר שעבר להתגורר בוושינגטון די. סי. ב-1955, הוא הפך קיצוני יותר ויותר. שלוש שנים אחרי שעבר לעיר פגש רוקוול את הרולד נואל ארוסמית' ג'וניור, גבר עשיר ואנטישמי. ארוסמית' סיפק לרווקול בית דפוס וציוד הדפסה.
ב-29 ביולי 1958 הפגין רוקוול מול הבית הלבן במחאה נגד החלטתו של נשיא ארצות הברית, דווייט אייזנהאואר, לשלוח כוחות לשמירה על השלום שלום למזרח התיכון עקב משבר פוליטי וצבאי שאירע בלבנון. רווקול ואנשיו מחו על ההחלטה בטענה כי קידמה שליטה יהודית בממשלה.
המפלגה הנאצית האמריקאית
במרץ 1959 הקים רוקוול את "האיחוד העולמי של הנציונל-סוציאלסטיים החופשיים". בדצמבר אותה שנה שונה שם הארגון למפלגה הנאצית האמריקאית, ומטה המפלגה שכן בביתו של רוקוול[4]. שנה לאחר מכן, בעקבות פעילותו הפוליטית השנויה במחלוקת, שחרר חיל הים את רוקוול מהחיל. פיטוריו גררו דיון ציבורי נרחב בעניין. הגם ששוחרר באופן מכבד, רוקוול טען שהוא נזרק מהצי והאשים את היהודים בפיטוריו[6].
כדי למשוך תשומת לב, ערך רוקוול עצרת ב-3 באפריל 1960 במול ונאם במשך שעתיים. עצרת שנייה תוכננה להיערך בכיכר יוניון שבניו יורק אך ראש העיר, רוברט פ' וגנר הבן, סירב להעניק לו אישור לערוך אותה. רוקוול החליט לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון של ניו יורק. בבית המשפט ראיין אותו העיתונאי ריס שונפלד, ואמירותיו האנטישמיות באותו מעמד יצרו מהומה שחייבה שוטרים ללוותו לבית המשפט. בסופו של דבר התקבל ערעורו של רוקוול, אך הרבה אחרי המועד שבו תכנן לערוך את העצרת. עצרת נוספת, שתוכנה ל-4 ביולי 1960, נערכה במול ובה התעמתו רוקוול ואנשיו עם המון זועם שבא להפגין נגד העצרת. לאחר המהומות המשטרה עצרה את רוקוול ושמונה מחברי מפלגתו. רוקוול דרש להישפט כנהוג, אך הוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי בתוך פחות משבועיים ונמצא כשיר לעמוד לדין. בהשראת החוויה בבית החולים כתב רוקוול מדריך לבריחה מבית חולים פסיכיאטרי[7].
ב-15 בינואר 1961 ניסו רוקוול וחבר מפלגה נוספת לעצור את הקרנת הבכורה המקומית של הסרט "אקסודוס", שעוסק בהעפלה ובתקומה הציונית בארץ ישראל, בתיאטרון קטלר מג'סטיק שבדאונטאון בוסטון. בעקבות לחץ של ראש עיריית בוסטון, ג'ון פ' קולינס, נכנסה המשטרה לתיאטרון, עצרה את רוקוול ולקחה אותו לנמל התעופה הבין-לאומי לוגן. שם הועלה רוקוול לטיסה לוושינגטון די. סי.
בספטמבר 1962 העניק רוקוול לאחד מחבריו מדליה משום שהכה את מרטין לותר קינג בפניו[1].
בשנת 1966 החליטו מנהיגי תנועות המחאה האפרו-אמריקאיות להפנות את המאמץ אל צפון ארצות הברית. העיר שיקגו נבחרה כמוקד פעולות המחאה על הפליית משפחות אפרו-אמריקאיות, ובין המפגינים הבולטים שהפגינו נגד קינג היו רוקוול ואנשי המפלגה הנאצית האמריקנית. רוקוול האמין שקינג הוא כלי של יהודים קומוניסטים שרצו לשלוט בגזע הלבן. הוא ומפלגתו סייעו רבות לקו קלוקס קלאן במאבקים נגד התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, ובפרט נגד נסיעות החופש והמצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות. לאחר תקופה הפסיקה המפלגה לתמוך בקו קלוקס קלאן, מאחר שרוקוול סבר כי הארגון מיושן ולא יעיל מספיק כדי לנהל מאבק מודרני. באותה השנה, לאחר ששמע את הסיסמה "בלאק פאוור" במהלך ויכוח עם מנהיג הפנתרים השחורים סטוקלי קרמייקל, טבע את הביטוי הנגדי "כוח לבן"[8].
מותו
ב-25 באוגוסט 1967 נורה רוקוול למוות בעת שעזב מכבסה בארלינגטון שבוירג'יניה, מטרים ספורים מביתו[9][10]. הרוצח היה ג'ון פטלר, שאותו גירש רוקוול מהמפלגה במרץ 1967 בטענה כי ניסה להחדיר רעיונות מרקסיסטיים לפרסומיה. פטלר הורשע ברצח בדצמבר 1967 ונידון לעשרים שנות מאסר. הוא נשא שמונה שנות מאסר ושוחרר על תנאי. שנה לאחר ששוחרר הורשע פטלר בהסגת גבול ובהחזקת מריחואנה.
בתרבות הפופולרית
- בעונה השלישית של סדרת ההיסטוריה החלופית "האיש במצודה הרמה" היה רווקול הרייכסמרשל של אמריקה הצפונית. נמל התעופה הראשי של ניו יורק נקרא "נמל התעופה לינקולן רוקוול"[11].
קישורים חיצוניים
- ג'ורג' לינקולן רוקוול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Goodrick-Clarke, Nicholas (31 ביולי 2003). Black Sun: Aryan Cults, Esoteric Nazism, and the Politics of Identity. New York University Press. ISBN 978-0814731550.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Killer of American Nazi Chief Paroled". St. Joseph News-Press. 23 באוגוסט 1975. נבדק ב-3 בדצמבר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Woodard, Colin (3 בספטמבר 2017). "For years, the so-called 'grandfather' of neo-Nazis called Maine his home". Portland Press Herald.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 4.2 Simonelli, Frederick James (1999). American Fuehrer: George Lincoln Rockwell and the American Nazi Party. University of Illinois Press. ISBN 978-0-252-02285-2.
- ^ Rockwell, George Lincoln (במרץ 2004). This Time the World (PDF). American Nazi Party. ISBN 978-1-59364-014-9.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Newton, Michael (17 באפריל 2014). Famous Assassinations in World History: An Encyclopedia. ABC-CLIO. ISBN 9781610692861.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Rockwell, George Lincoln (1960). How to Get Out Or Stay Out of the Insane Asylum. Sons of Liberty.
- ^ Whittemore, Katharine (19 ביולי 1999). "American Fuehrer: George Lincoln Rockwell and the American Nazi Party". Salon.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "1967: 'American Hitler' shot dead". BBC News. 25 באוגוסט 1967.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Clark, Charles S. (30 בדצמבר 2010). "Death of an Arlington Nazi". Northern Virginia Magazine.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Nelson, Samantha (27 בספטמבר 2018). "Season 3 of The Man in the High Castle doubles down on science fiction — and stumbles". The Verge. נבדק ב-16 באוקטובר 2022.
{{cite news}}: (עזרה)
38741106ג'ורג' לינקולן רוקוול