ג'ורג'ה-ולנטין ביבסקו
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ג'ורג'ה-ולנטין ביבסקו (ברומנית: George-Valentin Bibescu; 22 במרץ 1880 - 2 ביולי 1941) היה בן אצולה רומני, תעשיין, מחלוצי הנהיגה והטיסה ברומניה, מייסד מועדון המכוניות הרומני, מייסד המועדון האווירי של רומניה, מייסד הליגה האווירית הלאומית של רומניה, מפקד בית הספר לטייסים, נשיא הוועד האולימפי הרומני, חבר הוועד העליון של הבונים החופשיים ברומניה, קצין לוחם בצבא רומניה, נשיא הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה ובעלה של מרתה ביבסקו.
ג'ורג'ה-ולנטין נולד בבוקרשט, בירת רומניה, כבנו השלישי של ג'ורג'ס ביבסקו ונכדו של גאורגה ביבסקו, מי שהיה שליט נסיכות ולאכיה. הוא קיבל בלידתו את שמו של הבן הבכור, שהלך לעולמו. ביבסקו גדל והתחנך בבוקרשט ובפוסדה, שבעמק הפרחובה, שם הקים סבו ארמון.
הוריו
ג'אורג'ס ביבסקו בנם של שליט נסיכות ולאכיה, גאורגה ביבסקו ושל נולד בבוקרשט ב-14 במרץ 1934 וזמן מועט לאחר מכן עבר לצרפת, שם סיים בית ספר תיכון והמשיך את לימודיו בבית ספר צבאי לקציני מטה בהאקדמיה הצבאית סן-סיר. כקצין צרפתי שירת במלחמה במקסיקו ב-1862, במלחמה באלג'יריה ב-1867 ובמלחמה באלזס ב-1870. הוא נקשר למי שעתידה להיות רעיתו עוד כשהייתה אשתו של קולונל צרפתי, הדוכס Paul de Bauffremont ועל רקע זה היו עימותים ביניהם, שהובילו לדו-קרב.
חייו
ב-1901 פגש את מרתה לאחובר ושני הצעירים היפים והעשירים נמשכו הדדית, ב-24 באוקטובר נחתמו האירוסים. ב-21 ביוני 1902 התחתנו מרתה וג'ורג'ה-ולנטין ביבסקו וב-27 באוגוסט 1903 נולדה בתם היחידה, ולנטינה. לאחר הלידה המליץ הרופא למרתה להימנע מיחסי מין במשך שנתיים. ג'ורג'ה ביבסקו לקח לעצמו מאהבות ובהמשך נהגה כך גם רעייתו. למרות קשריהם מחוץ לנישואין הם היו ביחסים טובים ותמכו האחד בזולתו בעיתות מצוקה, כך כשמרתה עברה ניתוח ב-1924 וכך לאחר התאונה האווירית של בעלה ב-1931.
בני הזוג התגוררו בארמון של משפחת ביבסקו, בפוסדה, לא רחוק מבית החרושת למלט של משפחת ביבסקו, שנוהל על ידי ג'ורג'ה-ולנטין ביבסקו והכנסותיו היוו עיקר ההכנסה של הזוג[1]. בנוסף לבית החרושת למלט הקים וניהל מפעל לסיד לבן ומפעל לסיד שחור, שתי מנסרות, מחצבות לאבן, כלכר ומרצפות, טחנת קמח, מכרה פחם ועוד, כשכל מפעליו מאוחדים בשם I.P.B. – „ÎNTREPRINDERILE PRINŢULUI G. V. BIBESCU (אי. פ. ב. - מפעלי הנסיך ג. ו. ביבסקו)[2].
ביבסקו הצטיין בקליעה למטרה, לקח חלק בתחרויות הרשמיות והגיע בהן למקום הראשון ב-1903 וקיבל את הפרס היוקרתי "שרשרת ההמלך" (Lanțul Regelui). ביבסקו השתתף במרוץ המכוניות האירופאי הראשון, במסלול ז'נבה-בוקרשט וזכה בו. ביבסקו היה אחד משלושת הראשונים שהביאו מכוניות לרומניה והצליח לקבל לוחית רישוי מספר 0B. ב-5 באפריל 1904 הקים והיה נשיא מועדון המכוניות ברומניה, המועדון השישי מסוגו בעולם, שהיו בו 27 חברים, כולל שתי נשים, אחת הנשים הייתה רעייתו, מרתה ביבסקו[3].
ביבסקו זכה במרוץ מכוניות, הראשון בתולדות רומניה, שנערך במסלול בוקרשט-ג'יורג'יו-בוקרשט ב-1904, הוא עבר את המרחק מבוקרשט לג'יורג'יו (63 קילומטרים) ב-58 דקות.
ב-1908 הצטרף ביבסקו לבונים החופשיים ובמהרה הגיע לוועד העליון של הבונים החופשיים.
הנסיעה לאיספהן
הצטיינותו של ביבסקו בקליעה למטרה, משכה אליו את תשומת ליבו של קרול הראשון, מלך רומניה, שהטיל עליו משימה, להעביר לשאה הפרסי, שזה עתה עלה לשלטון, את העיטור הרומני, "כוכב הדנובה". החיים בפוסדה היו שקטים ומשעממים, לכן ביבסקו שמח לקבל על עצמו שליחות זו. חלק נכבד מהדרך עד איספהן ובחזרה עשו ביבסקו ומלוויו בשיירת מכוניות, אמצעי תחבורה חדשני לאותה תקופה. ביבסקו כלל במשלחת את רעיתו, מרתה ביבסקו, את בני דודיו, הזוג מיכאי ומריה פרקידה, את עמנואל ביבסקו, ששימש גם כמתורגמן מול דוברי הרוסית ואת הטניסאי והסופר הצרפתי יליד שווייץ, ז'אן שופר (Jean Schopfer), שהיה מוכר תחת שם העט קלוד אנט וכתב ספר על הנסיעה הזאת. התלוו גם שלושה מכונאים, אחד שווייצרי, קלר, אחד צרפתי, יוג'ן, ואחד רומני, גיורגי[4].
החבורה יצאה ב-11 באפריל 1905, ברכבת, מבוקרשט אל ג'יורג'יו ומשם הפליגו בספינה אוסטרית עד גאלאץ, שם המתינו להם שלוש מכוניות, שתיים תוצרת מרצדס ואחת תוצרת פיאט. מכונית מרצדס אחת הייתה בעלת 40 כוח סוס, השנייה בעלת 20 כוח סוס והפיאט בעלת 16 כוח סוס. הם נסעו בדרכים שלא שימשו בעבר למכוניות, אלא לעגלות וכרכרות. מגאלאץ הפליגו בספינה רוסית עד איזמאיל, שם ירדו עם מכוניותיהם וחלק ממטענם, בעוד שחלק נוסף של המטען נשלח עם הספינה לאודסה[5]. הם חצו במכוניות את בסרביה והגיעו לחצי האי קרים, שם ביקרו את מקסים גורקי ששהה שם ביאלטה, במגורים כפויים. הם הפליגו בספינה בים השחור עד בטומי ונסעו בהרי הקווקז דרך טביליסי ובאקו עד שהגיעו ללנקראן, בממלכת פרס, שלושה שבועות אחרי שיצאו מבוקרשט.
המסלול בפרס עבר דרך ראשת, טהראן וקום עד שהגיעו לאיספהן. הם שבו לרומניה דרך קום, טהראן וראשת ובבטומי הפליגו בספינה עד קונסטנטינופול עם עצירה בדרך בטרבזון. מכאן המשיכו בנסיעה דרך חצי האי הבלקני בחזרה לרומניה.
המסע, שהיה חדשני וחלוצי מאוד לתקופתו, עורר סקרנות רבה ונכתבו עליו שני ספרים, שזכו להצלחה, Les roses d'Ispahan. La Perse au automobile (ורדי איספהן. לפרס במכונית), מאת קלוד אנט, שיצא לאור בצרפתית ב-1906 ו-Les Huit Paradis (שמונת גני העדן) מאת מרתה ביבסקו, שיצא לאור בצרפתית, ב-1908.
ביבסקו הטייס
.jpg)
ביבסקו הרחיב את תחומי העניין שלו גם לטייס והביא מצרפת כדור פורח בשם "רומניה" והפליג בו ב-1905. במסגרת התערוכה לרגל 45 שנות שלטון של קרול הראשון, מלך רומניה, ביבסקו עשה מופעי הדגמה לכדור הפורח לפני קהל רב ומפעם לפעם גם לקח בודדים מתוך המון הסקרנים והעלה אותם לאוויר.
תשוקתו של ביבסקו לתחום האווירי ניצתה בילדותו, בפריז, כאשר ראה יחד עם הוריו את הצרפתי לטמן קופץ עם מצנח מגובה 500 מטרים. כשחזרו הביתה חיפש הילד ביבסקו איך לחקות את הצנחן ומצא בביתו שמשיה יפנית גדולה - הוא עלה איתה על אדן החלון של משרד אביו בקומה השנייה וקפץ איתה משם. הילד היה קטן, המטריה גדולה והנחיתה הייתה קלה יחסית, אך במקום תשואות הוא קיבל סטירה חזקה מאימו. ביבסקו ניסה להטיס מטוס מדגם Voisin, שהובא מצרפת, אך ללא הצלחה. ב-1909 הזמין לרומניה, למפגן טיס, את לואי בלריו, שעשה זאת עם מטוס מתוצרתו, שהמריא מההיפודרום הפרטי בבנאסה[6], שהיה חלק מהקרקעות של דודתו. בניסיון הראשון התרסק המדחף והמנוע התקלקל. כעבור כמה ימים הגיעו ברכבת מצרפת פרופלור ומנוע חדשים[7]. בלריו ביצע ב-18 באוקטובר 3 טיסות מעל בוקרשט, בנוכחות קהל גדול, 5,000 מוזמנים שכללו את יורש העצר של מלך רומניה, שגריר צרפת ברומניה ועוד נכבדים רבים. מחוץ להיפודרום ראו את המפגן עוד 40,000 סקרנים[8]. ביבסקו יצא לצרפת ונרשם לבית הספר לטיס של בלריו שבפו וב-23 בינואר 1910 קיבל רישיון טיס בינלאומי מספר 20[9]. בשנים 1911–1912 ביבסקו היה מפקד בית הספר לטיס בקוטרוצ'ן ועל כך ניתנה לו דרגת לוטננט במילואים וב-16 בינואר 1912 קודם לדרגת קפטן במילואים ברגימנט התותחנים מספר 2 (עוד לא היה חיל אוויר רומני). ב-1920, ביוזמתו של ביבסקו נוסד המועדון המלכותי האווירי של רומניה וביבסקו נבחר להיות סגן נשיא שלו[10].
ביוזמת ביבסקו הוקמה יחידת הסיור האווירית של רומניה והוא עמד בראשה במהלך מלחמת הבלקן ולאחר מכן במלחמת העולם הראשונה.
גביע ביבסקו
ביבסקו ייסד תחרות טיס שנתית בשם "גביע ביבסקו", שבה התחרו בלעדית רק טייסים רומנים וטייסים צרפתים. התחרות נערכה, בהתאם לתקנון, בין 1 באפריל ובין 31 באוקטובר, במסלול בוקרשט-פריז ובחזרה.
הטיסה למזרח הרחוק
ב-10 באפריל 1931 יצא ביבסקו לטיסה שיעדה היה המזרח הרחוק, ליתר דיוק העיר סאייגון, שבווייטנאם. הטיסה בוצע במטוס תוצרת פוקר ועם צוות שכלל את המאיור טראיאן בורדולויו, את הלויטננט ראדו בלר ואת המכונאי האנט.
פועלו במלחמת העולם הראשונה
לאחר כניסת רומניה למלחמת העולם הראשונה, ב-1916, הוטל על ביבסקו לפעול יחד עם הבריטים, קולונל תומסון וקולונל גריפיתס ובסיוע של קבוצת חבלנים ויחידה מתוך בטליון רומני, לפוצץ את מתקני ומחסני הנפט הרומניים בעמק הפרחובה, באזור שנכבש על ידי כוחות גרמנים ואוסטרו-הונגריים.
הפעולות בוצעו בימים 20 ו-21 בנובמבר ו-3 ו-4 בדצמבר 1916 ותוארו על ידי ביבסקו ביומן המלחמה שלו, שפורסם על ידי רעייתו, מרתה ביבסקו, כעבור 50 שנה, ב-1966. על מעשיו אלה הוענק לו, על ידי מלך רומניה, העיטור כוכב רומניה, באפריל 1917. עיטורים נוספים הוענקו לו מטעם צבאות רוסיה, צרפת ובריטניה.
קישורים חיצוניים
- Prințul aviator G.V. Bibescu (ברומנית)
הערות שוליים
- ^ Tinerețea Marthei Bibescu - Prințesa și cele opt paradisuri (ברומנית)
- ^ S-A ÎNTÂMPLAT ÎN 2 IULIE 1941 (ברומנית)
- ^ Scandalul plăcuțelor. De la Bibescu a plecat totul! El a avut primul număr preferențial din România: ”0”. Prefectura Capitalei i-a dat ”prin spate” bucata de metal (ברומנית)
- ^ La Perse en automobile עמוד XII (בצרפתית)
- ^ Claude Anet, „Trandafirii Ispahanului” (ברומנית)
- ^ במקום הוקם בהמשך שדה תעופה גדול, השני בגודלו ברומניה
- ^ Bleriot la București (ברומנית)
- ^ Hipodromul Băneasa – Templul curselor de cai din România (ברומנית)
- ^ George Valentin Bibescu (ברומנית)
- ^ AEROCLUBUL ROMANIEI (ברומנית)
30033244ג'ורג'ה-ולנטין ביבסקו