גאורגה ביבסקו

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. גאורגה ביבסקו (ברומנית: Gheorghe Bibescu;‏ 26 באפריל 1804 - 1 ביוני 1873) היה שליט של נסיכות ולאכיה בשנים 1843 עד 1848.

גאורגה ביבסקו הוא צאצא ישיר של קונסטנטין ברנקוביאנו, אח של בארבו שטירביי ואביהם של גריגורה, מריה וג'ורג'ס ביבסקו. הוא למד בבוקרשט ובפריז וב-1824 התחיל לעבוד בשירות הציבורי של נסיכות ולאכיה. הוא עבד במשרד המשפטים ובמשרד החוץ עד 1934, כשהתפטר ועזב את ולאכיה לטובת מגורים בפריז ובווינה. הוא שב לוולאכיה ב-1842 ועמד בראש האופוזיציה לשליט אלכסנדרו דימיטריה גיקה. בבחירות של 20 בדצמבר 1942 ביבסקו התחרה מול 35 מועמדים אחרים, כולל אחיו, בארבו שטירביי (שם המשפחה שונה, כי אומץ על ידי דוד מצד אימו) וזכה ברוב של קרוב ל-70% והיה לשליט ולאכיה. פעמוני הכנסיות ברחבי הנסיכות צלצלו כדי להודיע לתושבים על הבחירה.

בתקופת כהונתו הנסיכות נשלטה למעשה על ידי האימפריה הרוסית - ב-1948 החלה מהפכה ברוח אביב העמים וביבסקו, שהזדהה עם עקרונותיה וחתם על הצעת החוקה, נאלץ להתפטר ועזב את הנסיכות. כעבור כמה ימים הגיע הצבא הרוסי שדיכא את המהפכה. אחרי כן השלטון הרוסי הכתיב את שלטונו של שטירביי.

נישואיו

ביבסקו נישא לזויה מברוקורדט-בסרב, שאומצה על ידי הדוד שלה, גריגורה ברנקובאנו ורעייתו וקיבלה את שם משפחתם. זויה הייתה בעלת חינוך משובח, מקושרת למשפחה חשובה ועשירה מאוד - הנדוניה שלה הוערכה למיליארד לאי זהב. כעבור כמה שנות נישואין התערערה הבריאות הנפשית של זויה והיא הוחזקה תחת השגחה ובהמשך נשלחה לטיפול, תחילה בווינה ולאחר מכן בפריז.

לאחר עלייתו לשלטון ושילוח רעייתו לטיפול בחוץ לארץ, הביא ביבסקו לארמון את פילגשו, מריה הנשואה לקוסטקי גיקה ואם ל-4 ילדים. מריה ביקשה להתגרש מבעלה וביבסקו ביקש להתגרש מרעייתו, אך התגלו קשיים. ביבסקו חיפש דרכים לעקוף את השבת הנדוניה עם הגירושים, כולל חקיקה, אך נכשל. נישואיו האזרחיים הותרו, אך הפטריארך דחה את בקשת הגירושים. גם פנייה לפטריארך של קונסטנטינופול לא עזרה, אך לאחר החלפת הפטריארך של קונסטנטינופול, הפטריארך החדש אישר את הגירושים. גירושי מריה קיבלו אישור, כי גם בעלה היה מעוניין בהם. ביבסקו ופילגשו נישאו מחוץ לבוקרשט, כי המיטרופוליט של בוקרשט סירב להשיא אותם.