ג'ון אייזנהאואר
 | |
| לידה |
דנוור, קולורדו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
טראפ, מרילנד, ארצות הברית  |
ג'ון שלדון דאוד אייזנהאואר (באנגלית: John Sheldon Doud Eisenhower; 3 באוגוסט 1922 – 21 בדצמבר 2013) היה קצין, דיפלומט והיסטוריון צבאי בצבא ארצות הברית. הוא היה בנם השני של הנשיא דווייט ד. אייזנהאואר והגברת הראשונה מיימי אייזנהאואר. הקריירה הצבאית שלו התפרשה מלפני, במהלך ואחרי נשיאותו של אביו, והוא עזב את השירות הפעיל ב-1963 ולאחר מכן פרש לגמלאות ב-1974. בין השנים 1969 עד 1971, אייזנהאואר שימש כשגריר ארצות הברית בבלגיה במהלך שלטונו של הנשיא ריצ'רד ניקסון, שהיה בעבר סגן הנשיא של אביו וגם אביה של כלתו של אייזנהאואר.
ביוגרפיה
ראשית חייו וחינוך
ג'ון שלדון דאוד אייזנהאואר נולד ב-3 באוגוסט 1922, בבית החולים הכללי של דנוור בדנוור, קולורדו, [1] לנשיא ארצות הברית ולגנרל הצבא של צבא ארצות הברית לעתיד דווייט ד' אייזנהאואר ואשתו מיימי; הוא היה הילד השני שלהם. בנם הבכור, דאוד, המכונה בחיבה "איקי", מת בשנת 1921, בגיל שלוש, לאחר שנדבק בקדחת השנית. אייזנהאואר, כמו אביו, למד באקדמיה הצבאית של ארצות הברית, וסיים את לימודיו ב-6 ביוני 1944, יום הנחיתות בנורמנדי, שעליה פיקד אביו.[2] מאוחר יותר הוא קיבל תואר שני באנגלית ובספרות משווה מאוניברסיטת קולומביה ב-1950, ולימד במחלקה לאנגלית בווסט פוינט בין השנים 1948 ל-1951.[2] [3] אייזנהאואר סיים את לימודיו במכללת הפיקוד והמטה הכללי של הצבא בשנת 1955. [4]
קריירה צבאית
אייזנהאואר שירת בצבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה ומלחמת קוריאה, ונשאר בשירות פעיל עד 1963; לאחר מכן שירת במילואים של צבא ארצות הברית עד לפרישה ב-1975 בדרגת בריגדיר גנרל.[5] כחייל מעוטר, אייזנהאואר מצא את הקריירה הצבאית שלו במלחמת העולם השנייה מסוכלת על ידי חשש לביטחונו ודאגה מצד הצמרת שמותו או לכידתו יהוו הסחת דעת לאביו, מפקד בעלות הברית העליון. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא הוצב בתפקידי מודיעין וניהול. סוגיה זו התעוררה שוב בשנת 1952 כאשר מייג'ור אייזנהאואר הוצב להילחם ביחידה קרבית בקוריאה בזמן שאביו רץ לנשיאות. אבל בניגוד למלחמת העולם השנייה, ג'ון הצליח להשתתף בקרב בקוריאה. [6] לאחר שלחם עם גדוד חי"ר, הוא שובץ למפקדת הדיוויזיה ה-3.
קריירה ממשלתית
במהלך כהונתו של אביו, אייזנהאואר שימש כעוזר מזכיר המטה בבית הלבן, במטה הכללי של הצבא, ובבית הלבן כעוזר לגנרל אנדרו גודפאסטר.
בממשל של הנשיא ריצ'רד ניקסון, שהיה סגן הנשיא של אביו, הוא שימש כשגריר ארצות הברית בבלגיה בין השנים 1969 ל-1971. בשנת 1972, הנשיא ניקסון מינה את אייזנהאואר ליושב ראש הוועדה לבדיקת סיווג בין-סוכנויות. [7] ב-1975 הוא שירת את הנשיא ג'רלד פורד כיו"ר הוועדה המייעצת של הנשיא לפליטים. [8]
אחרית חייו וכתיבה
כהיסטוריון צבאי, אייזנהאואר כתב מספר ספרים, כולל The Bitter Woods, מחקר על הקרב על הבליטה, ו-So Far from God, היסטוריה של מלחמת ארצות הברית–מקסיקו. בסקירה של ה"ניו יורק טיימס" על האחרון, ציין ההיסטוריון סטיבן וו. סירס שאייזנהאואר "כותב בזריזות ובסמכותיות, ושווה לקרוא את פסקי הדין שלו". [9] אייזנהאואר כתב את Zachary Taylor: The American Presidents Series: The 12th President, 1849–1850 (2008). [10] [11] הוא גם כתב את ההקדמות Borrowed Soldiers, מאת מיטשל יוקלסון מהארכיון הלאומי של ארצות הברית, ול"פוליטיקה, מלחמה ואישיות של קנת וו. רנדל: 50 מסמכים איקוניים של מלחמת העולם השנייה".
בשנים מאוחרות יותר, הוא היה מתנגד לתכנון המוצע של פרנק גרי לאנדרטת דווייט ד. אייזנהאואר, שלדבריו היה "אקסטרווגנטי מדי" ו"ניסיונות לעשות יותר מדי". [12]
בחירות לנשיאות
אייזנהאואר, שהיה רפובליקני כל חייו, הצביע לדמוקרט ג'ון קרי בבחירות לנשיאות ב-2004, תוך ציון חוסר שביעות רצון מניהולו של ג'ורג' בוש הרפובליקני במדיניות החוץ של ארצות הברית. [13]
במהלך הבחירות לנשיאות ב-2008, שבהן למועמד לנשיאות ג'ון מקיין ולמועמדים לסגני הנשיא שרה פיילין וג'ו ביידן היו ילדים ששירתו בכוחות המזוינים, כתב אייזנהאואר על ניסיונו בזמן המלחמה כבנו של נשיא מכהן במאמר דעה מזהיר בניו יורק טיימס בשם "ילדים נשיאותיים אינם שייכים לקרב". [14]
מותו
אייזנהאואר מת בטראפ, מרילנד, ב-21 בדצמבר 2013. [15] מאז מותה של אליזבת אן בלייזינג ב-2005 ועד מותו שלו, אייזנהאואר היה הילד הנשיאותי החי המבוגר ביותר; [16] במותו עברה ההבחנה הזו ללינדה בירד ג'ונסון, שעדיין מחזיקה בה נכון לשנת 2024. [17] הוא נקבר בבית הקברות וסט פוינט בשטח האקדמיה הצבאית של ארצות הברית.
משפחתו
אייזנהאואר התחתן עם ברברה ג'ין תומפסון ב-10 ביוני 1947, ימים ספורים בלבד לפני יום הולדתה העשרים ואחד. ברברה נולדה ב-15 ביוני 1926 בפורט נוקס, קנטקי, למשפחה צבאית. היא הייתה בתם של קולונל פרסי וולטר תומפסון (1898–1974) ואשתו ביאטריס (לבית בירצ'פילד). קולונל תומפסון היה מפקד כוחות המשלוח של בעלות הברית. לבני הזוג אייזנהאואר היו ארבעה ילדים:
- דווייט דייוויד אייזנהאואר השני (נולד ב-1948, ווסט פוינט, ניו יורק), שנישא לג'ולי ניקסון, בעצמה בת למשפחה נשיאותית;
- ברברה אן אייזנהאואר (1949–2022, נולדה בווסט פוינט, ניו יורק);
- סוזן איליין אייזנהאואר (נולדת 1951, פורט נוקס, קנטקי);
- מרי ג'ין אייזנהאואר (נולדת 1955, וושינגטון הבירה).
כל בנותיו הוצגו לראשונה לחברה הגבוהה בנשף הבכורה הבינלאומי היוקרתי במלון וולדורף-אסטוריה בניו יורק. [18]
ג'ון וברברה התגרשו בשנת 1986 לאחר שלושים ותשע שנות נישואים. בשנת 1988 נישאה ברברה לאלמן אדווין ג'יי פולץ, סגן נשיא לשעבר בחברת המרק קמפבל. היא מתה ב-19 בספטמבר 2014, בגלדווין, מחוז מונטגומרי, פנסילבניה.
בשנת 1988, אייזנהאואר התחתן עם ג'ואן תומפסון. הוא התגורר בטראפ, מרילנד, לאחר שעבר לשם מקימברטון, פנסילבניה. [19]
קישורים חיצוניים
- ג'ון אייזנהאואר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Perret, Geoffrey (2000-03-02). Eisenhower (באנגלית). Random House Publishing Group. ISBN 978-0-375-50470-9.
- ^ 2.0 2.1 'John Eisenhower, Military Historian and Son of the President, Dies at 91,' The New York Times, Richard Goldstein, December 22. 2013
- ^ "Class of 1944—Register of Graduates". Register of Graduates and Former Cadets 1802–1971 of the United States Military Academy. The West Point Alumni Foundation Inc. 1971. p. 535. נבדק ב-9 ביולי 2022.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ U. S. Army Register: United States Army Active and Retired Lists. Vol. I. U.S. Government Printing Office. 1 בינואר 1957. p. 250. נבדק ב-9 ביולי 2022.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "John Sheldon Doud Eisenhower". Internet Accuracy Project.
- ^ "Obituary: Eisenhower's son John, at 91". New York Times. 22 בדצמבר 2013. נבדק ב-27 בנובמבר 2017 – via Times Union.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "History of the Information Security Oversight Office". www.archives.gov. The U.S. National Archives and Records Administration. נבדק ב-23 במרץ 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Woolley, John T.; Gerhard Peters. "Remarks Upon Establishing the President's Advisory Committee on Refugees". The American Presidency Project. Santa Barbara, California: University of California. נבדק ב-23 במרץ 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Stephen W. Sears (2 באפריל 1989). "Land Grab on the Rio Grande". New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Eisenhower, John S. D. (2008). Jr, Arthur M. Schlesinger; Wilentz, Sean (eds.). Zachary Taylor: The American Presidents Series: The 12th President, 1849–1850 (באנגלית). New York: Times Books. ISBN 9780805082371.
- ^ Eisenhower, John S. D. (2008-09-27). "Opinion | The children of presidents and vice presidents shouldn't be in combat". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-03-30.
- ^ Zongker, Brett (16 בנובמבר 2013). "Eisenhower Memorial Approval Delayed Into 2013". Associated Press. אורכב מ-המקור ב-10 באוקטובר 2013. נבדק ב-1 באוקטובר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Eisenhower, John (28 בספטמבר 2004). "Why I Will Vote for John Kerry for President". The Manchester Union Leader. אורכב מ-המקור ב-15 בדצמבר 2006. נבדק ב-19 במאי 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Eisenhower, John (27 בספטמבר 2008). "Presidential Children Don't Belong in Battle". The New York Times. נבדק ב-28 בספטמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Goldstein, Richard (22 בדצמבר 2013). "John Eisenhower, Military Historian and Son of the President, Dies at 91". The New York Times. New York.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Former President John Tyler's (1790–1862) grandchildren still alive". 25 בינואר 2012. נבדק ב-25 בינואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pasley, James (3 ביולי 2019). "Where Are They Now: First kids of the United States". Business Insider. נבדק ב-26 בספטמבר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Times, NY (29 בדצמבר 1973). "Eisenhower Gathering Marks Debutante Ball". New York Times. נבדק ב-12 ביוני 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "John Sheldon Doud Eisenhower". Internet Accuracy Project. נבדק ב-26 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה)
39532116ג'ון אייזנהאואר