ג'ודית שיינדלין

ג'ודית סוזן שַיינדלין (לבית בלום; באנגלית: Judith Susan Sheindlin; נולדה ב-21 באוקטובר 1942), הידועה בכינוי השופטת ג'ודי (Judge Judy), היא עורכת דין, שופטת, אישיות טלוויזיונית וסופרת יהודייה-אמריקאית, המככבת מאז 1996 בתוכנית הריאליטי המשפטית "השופטת ג'ודי". לאחר שעברה את בחינת הלשכה בניו יורק בשנת 1965, הפכה לתובעת במערכת המשפט למשפחה. בשנת 1982 מינה אותה ראש עיריית ניו יורק אד קוץ' כשופטת, תחילה בבית משפט פלילי, וב-1986 כשופטת המפקחת על בית המשפט למשפחה של מנהטן.

ביוגרפיה

ראשית חייה וחינוכה

שיינדלין נולדה בברוקלין, ניו יורק לזוג הורים יהודים, מארי בלום, רופא שיניים שהוריו היגרו מרוסיה, ואתל סילברמן. למדה בתיכון ג'יימס מדיסון בברוקלין, ולאחר מכן למדה באמריקן יוניברסיטי בוושינגטון הבירה, שם היא סיימה את התואר ראשון עם התמחות בממשל. היא נרשמה ללימודים במכללת וושינגטון למשפטים של האוניברסיטה האמריקנית, שם הייתה האישה היחידה בכיתה של 126 תלמידים. היא סיימה את לימודיה בבית הספר למשפטים בניו יורק וקיבלה תואר ראשון במשפטים בשנת 1965.

קריירה משפטית

בשנת 1965, בשנה שבה סיימה את לימודיה, עברה שיינדלין את בחינת הלשכה בניו יורק והתקבלה לעבודה כעורכת דין תאגידית של חברת קוסמטיקה. בתוך שנתיים מאסה בעבודתה ועזבה כדי לגדל את שני ילדיה. זמן קצר לאחר מכן החלה לעבוד כתובעת בבתי המשפט למשפחה. במסגרת תפקידה כעורכת דין, שיינדלין העמידה לדין מקרים של התעללות בילדים, אלימות במשפחה ועבריינות נוער. בשנת 1982 מונתה כשופטת בבית משפט פלילי. כעבור ארבע שנים קודמה לשופטת מפקחת של בית המשפט למשפחה במנהטן. היא זכתה למוניטין כשופטת "קשוחה" (אם כי היא עצמה התנגדה לתיוגה כ"קשוחה" ו"נוקשה") הידועה בקבלת החלטות מהירה ובשנינות חריפה.

בעקבות המוניטין שזכתה לו, הייתה שיינדלין בפברואר 1993 למושאה של כתבה בעיתון "לוס אנג'לס טיימס", שהציגה אותה כאישה הנחושה בדעתה להפוך את מערכת בתי המשפט לפועלת לטובת הכלל. לאחר מכן היא הופיעה בתוכנית "60 דקות" של CBS וזכתה להכרה ארצית. בשנת 1996 פרסמה את ספרה הראשון, Don't Pee on My Leg and Tell Me It's Raining ("אל תשתין לי על הרגל ותאמר לי שיורד גשם"). באותה שנה פרשה מתפקידה כשופטת בבית המשפט למשפחה. במהלך תפקידה שפטה יותר מ-20,000 מקרים. לאחר פרישתה המשיכה לזכות לתשומת לב ציבורית ניכרת.

תוכנית הטלוויזיה "השופטת ג'ודי"

ערך מורחב – השופטת ג'ודי

התוכנית עלתה על מסך הטלוויזיה ב-16 בספטמבר 1996, ועד היום השלימה שמונה עשרה עונות. שיינדלין הצהירה כי מטרתה העיקרית בכיבובה בתוכנית היא לעודד את הציבור לעשות את הדבר הנכון, וכי כל אדם חייב לקחת אחריות על מעשיו.

רייטינג

מאז עלייתה ועד היום מדורגת התוכנית במקום הראשון מבין תוכניות הריאליטי המשפטיות. מראשיתה היה הרייטינג שלה גבוה במיוחד, והוא עומד על בין 9 ל-10 מיליון צופים יומיים בממוצע. במהלך השנים 2009–2010 עלה הרייטינג שלה על זה של "המופע של אופרה וינפרי" במהלך שעות היום. מאז הפכה התוכנית לראשונה במדרג תוכניות הטלוויזיה בשעות היום. רצף זה המשיך גם בעונת 2012-13.

כתוצאה מרייטינג גבוה מתמשך ופופולריות, העונות חודשו מספר רב של פעמים. התוכנית חודשה ב-4 באפריל 2013 לאחר הארכת החוזה של שיינדלין לעונת 2016-17. התוכנית פופולרית במיוחד בקרב נשים בגילי 25–54. הסופר ברנדן אי. קרנר, בדבריו על הפופולריות של התוכנית, ציין כי

”נראה שצופיהן של תוכניות בית משפט אינם מעוניינים בדילמות מוסריות או בטריקים טכניים. הם אוהבים את התוכנית של שיינדלין מאחר שהיא מציעה להם פנטזיה של האופן שהיו רוצים שמערכת המשפט תפעל – במהירות, וללא תקלות פרוצדורליות או עורכי דין שחצנים. הם זוכים לראות עושי רע המושפלים בפומבי על ידי דמות סמכותית חזקה. אין אי-ודאות לאחר ששיינדלין נותנת את פסק הדין ומדלגת מכס השיפוט, וודאי שאין ערעורים ממושכים”.

סקר של Reader's Digest מ-2013 תמך בדברים אלה, וגילה שהאמריקנים סומכים על השופטת ג'ודי יותר מעל כל תשעת שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית.

תרבות הפופ האמריקנית

התוכנית השתלבה בתרבות הפופ האמריקנית. בשנת 2003 הכתיר VH1 את שיינדלין כאחד מבין "200 מאושיות תרבות הפופ הגדולות". נעשו אזכורים רבים של שיינדלין (בדרך כלל בכינוי "השופטת ג'ודי") במספר תוכניות, בהן "ג'ימי קימל בשידור חי!" ברשת ABC, "משפחת סימפסון" (בדמותה של Judge Constance Harm, בדיבוב ג'יין קצ'מארק), ויל וגרייס (ב-NBC), "הטופ המודל הבאה" (ברשת UPN שמוזגה לרשת CW), "החוליה החלשה", "הפרקליטים" וספרו של ג'ון סטיוארט America: A Citizen's Guide to Democracy Inaction. לפני העונה ה-18 יצאו לרחובות אלפים בתלבושות של השופטת ג'ודי ויצרו וידאו קליפ שלה.

עד מהרה החלו להופיע גם אזכורים סאטיריים שלה, בהן ב"סאטרדיי נייט לייב", ב"משפחת סימפסון" וב"תוכנית של אמנדה", וכן ב-Celebrity Smacktalker's Competition, שכוללת פארודיות מרובות על שיינדלין כנגד אישיות פופולריות ציבוריות אחרות.

שכר

בשנת 2012 דווח כי שיינדלין היא האישיות הטלוויזיונית בעלת השכר הגבוהה ביותר. היא הרוויחה 123,000 דולר לכל פרק של התוכנית, ובסך הכול $45,000,000 בשנה ל-52 ימי צילומים. מאוחר יותר, בדיווח של אוקטובר 2013, שכרה של שיינדלין נותר הגבוה ביותר: $47,000,000 בשנה לשופטת ג'ודי, או כ-$900,000 ליום עבודה.

ספריה

• 1996: Don't Pee on My Leg and Tell Me It's Raining, Harper Collins
• 1999: Beauty Fades, Dumb is Forever, Harper Paperbacks
• 2000: Keep It Simple, Stupid: You're Smarter Than You Look, Cliff Street Books
• 2000: Win or Lose by How You Choose, Harper Collins
• 2001: You're Smarter Than You Look: Uncomplicating Relationships in Complicated Times, Harper Paperbacks
• 2014: What Would Judy Say? Be the Hero of your Own story

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ודית שיינדלין בוויקישיתוף

• ג'ודית שיינדלין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ביוגרפיה, באתר "השופטת ג'ודי" (באנגלית)
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

• Judy, madly, deeply, The Guardian, 9 October 2008

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31269758ג'ודית שיינדלין