ברתלמי בוגנדה
 | |||
| לידה |
4 באפריל 1910 בובנגי, מחוז לוביי, המושבה קונגו האמצעית הצרפתית | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
29 במרץ 1959 (בגיל 48) בוקפאיאנגה, ברפובליקה המרכז אפריקאית | ||
| מדינה | הרפובליקה המרכז אפריקאית | ||
| מפלגה | התנועה להתפתחות חברתית של אפריקה השחורה MESAN | ||
| בת זוג | מישל ז'ורדן | ||
| |||
ברתלמי בוגנדה (בצרפתית: Barthélemy Boganda, 4 באפריל 1910 - 29 במרץ 1959) היה פוליטיקאי מרכז-אפריקאי שנודע כלוחם למען זכות מולדתו להגדרה עצמית, במסגרת פאנאפריקנית (בעיקר באפריקה המשוונית הצרפתית) או בנפרד. הוא כיהן כחבר באספה הלאומית הצרפתית, כראש העיר בנגי, והחל מ- 8 בדצמבר 1958 ועד 29 במרץ 1959 - כראש הממשלה הראשון של הרפובליקה המרכז אפריקאית שקמה בשטח המושבה הצרפתית "אובנגי-שארי", שהייתה חלק מאפריקה המשוונית הצרפתית. בוגנדה נחשב לאב המייסד של הרפובליקה המרכז-אפריקאית שקיבלה את עצמאותה הפוליטית המלאה בשנת 1960, אחרי מותו. הוא היה אחראי על בחירת הדגל, הסיסמה ומילות ההמנון ("הלידה מחדש" - La Renaissance) של המדינה החדשה, שנוצרו לפי כוונתו המקורית עבור אפריקה המשוונית הצרפתית כולה. בוגנדה היה כומר בהכשרתו, שעזב מאוחר יותר את הכמורה.
נולד למשפחה של חקלאים, בני האתניה מ'באקה (נגבאקה[1] או מומבנגי), התייתם בילדותו וגודל וחונך על ידי מיסיונרים קתוליים צרפתיים. הוא הוסמך בשנת 1938 ככומר הילידי הראשון באובנגי-שארי. בימי מלחמת העולם השנייה הוא שרת בכמה מיסיונים קתוליים ושוכנע על ידי הבישוף של בנגי להיכנס לפוליטיקה. בשנת 1946 כשהמושבות הצרפתיות שלחו נציגים לפרלמנט הצרפתי, במסגרת "האיחוד הצרפתי", בוגנדה נבחר לאספה הלאומית הצרפתית מטעם "התנועה הרפובליקנית העממית" (MRP) מיסודו של הממסד ובתמיכת הדיוקסיה הקתולית של בנגי הבירה.
בשנת 1949 הקים בוגנדה את המפלגה שלו - התנועה להתפתחות חברתית של אפריקה השחורה (Mouvement d'évolution sociale de l'Afrique noire; בראשי תיבות - MESAN), בעלת מסר אנטיקולוניאליסטי וחברתי תחת הסיסמה "אוכל, לבוש, רפואה, חינוך, דיור" לאפריקאים, לפי דגם פוליטי נוצרי מערבי עוין לקומוניזם. במהרה קומם עליו בוגדנה את הממסד הקולוניאלי כשבשנת 1950 ויתר על הכמורה, כדי להתחתן עם צרפתייה בשם מישל (Michelle) ז'ורדן, התנתק מהתנועה הרפובליקנית העממית מיסודו של הממסד, ועזב את צרפת כדי לשוב למולדתו כמעין טריבון של הילידים.
בשנת 1955 תהליך האמנציפציה באפריקה המשוונית הצרפתית הופך לבלתי נמנע. הפופולריות הרבה בה זכתה התנועה של בוגדנה MESAN בקרב דעת הקהל המקומית הפכה את בוגנדה לדמות מפתח בזירה הפוליטית של המושבה אובאנגי-שארי. גם המתיישבים הצרפתים מבאנגי בראשות רוז'ה גריו, עד אז עוינים לבוגנדה, כרתו ברית עם מפלגתו MESAN במסגרת ה"אינטרגרופ הליברלי של אובאנגי"' (Intergroupe libéral oubanguien, בקיצור ILO). בתמיכת בברית זו, בשנת 1956 נבחר בוגנדה לראשות העיר בנגי ובבחירות בטריטוריאליות ממרץ 1957 זכתה MESAN בכל 50 המקומות בפרלמנט של המושבה. לבחירות אלה היה משקל רב, מפני שבהתאם ל"חוק-המסגרת דפר", הן הובילו להרכבת הממשלה המקומית הראשונה. פחות מעוניין בניהול היומיומי של עיניני המדינה בדרך, בוגנדה עסק במיוחד בשיתוף הפעולה הכלכלי-פוליטי עם צרפת ולא נכנס בעצמו לממשלה. הוא הסתפק בלמנות את השרים מקרב חסידי MESAN או אנשים אפוליטיים.
בשנת 1957, אחרי שניסתה לשווא להשיג את הצטרפות MESAN למסגרת הפוליטית הבין-אפריקאית, ההתכנסות הדמוקרטית האפריקאית בהנהגתו של פליקס הופואה-בואני העניקה לבוגנדה את נשיאות המועצה הגדולה של אפריקה המשוונית הצרפתית (AEF). תפקיד סמלי זה איפשר לבוגנדה להרחיב את קהל מעריציו ברמה אזורית. הוא אימץ רעיונות פאנאפריקאניסטים ודגל בהפיכת אפריקה המשוונית הצרפתית ל"רפובליקה מרכז-אפריקאית" רבתי. יתרה מזו, בוגנדה התחיל להימשך לחלום של "ארצות הברית של אפריקה הלטינית" שהייתה עשויה לכלול לא רק את אפריקה המשוונית הצרפתית, אלא גם את קונגו הבלגית או את אנגולה. רעיונות אלה עוררו מעט התלהבות והוא נאלץ להסכים ליצירת רפובליקה מרכז אפריקאית מוגבלת לשטח המושבה אובאנגי-שארי בלבד, מתוך תקווה שיוכל לשנות בעתיד את דעות שאר המנהיגים של מרכז אפריקה.
בימי הקמת הרפובליקה הצרפתית החמישית נועד בוגנדה עם ראש הממשלה הצרפתי החדש, שארל דה גול כדי לדון בהענקת העצמאות למושבה אובאנגי-שארי. ב-1 בדצמבר 1958 הוכרזה הרפובליקה המרכז-אפריקאית אוטונומית במסגרת הקהיליה הצרפתית. לראש הממשלה נבחר הפעם בוגנדה עצמו. שלושה ימים אחרי ביטולה של אפריקה המשוונית האפריקאית, ב-29 במרץ 1959 בוגנדה נהרג בתאונת מטוס. היעלמותו הפתאומית בערב העצמאות, יצרה במולדתו חלל פוליטי ניכר.
עם הכרזת העצמאות המלאה של הרפובליקה המרכז-אפריקאית דויד דאקו היה לנשיאה הראשון.
רקע משפחתי וילדותו
לפי הביוגרפיה הרשמית ברתלמי בוגנדה נולד ב- 4 באפריל 1910 בבובנגי, כפר במחוז לוביי, באותן שנים, חלק מקונגו האמצעית (Congo moyen) הצרפתית.[2] מפני שרישום האוכלוסין לא היה נהוג אז בקרב בני האתניה מ'באקה, אליה השתייכו הוריו, תאריך זה נקבע הרבה יותר מאוחר, בתחילת לימודיו. לדעת החוקרים סביר יותר כי הוא נולד בשנת 1912 כשמחוז הולדתו, לוביי, היה תחת שליטה גרמנית - החל מ-4 בנובמבר 1911, בעקבות משבר אגדיר. הוא חזר לשלטון הצרפתי באוגוסט 1914 בימי מלחמת העולם הראשונה, כשנכבש בחזרה על ידי חיילים צרפתים. ייתכן כי בוגנדה העדיף תאריך ישן יותר כדי שייחשב כי נולד כנתין של צרפת.[3]
בוגנדה נולד בתוך משפחת בונזו-מונגו מהשבט מומבנגי כילד הלפני אחרון מבין תריסר ילדים. אביו סוואלאקפה (Swalakpé), היה מכשף ובעל מטעי דקלים. האב היה נשוי לחמש נשים, לפי מקורות אחרים אף שבע. הוא נהרג ככל הנראה זמן קצר לפני לידתו של בוגנדה[4]
האזור לוביי שבו נולד בוגנדה שוכן בשולי יערות הגשם, כ-80 קילומטר דרומית-מערבית מבנגי. בשנים ההן סבלו תושבי אובנגי-שארי מדיכוי אכזרי מצד אנשי החברות הקולוניאליות הצרפתיות והמתיישבים הלבנים, חלקם פליטי קונגו הבלגית. לא פעם התשמשו במקומיים כמו בעבדים מודרניים, במה שנקרא corvée - עבודת פרך. החברה לתעשיית העצים של סונגה-אובנגי, שעסקה בקטיף הקאוצ'וק במחוז לוביי, הייתה מפורסמת בשיטות ניצול כאלה. בנסיבות קשורות לכך איבד בוגנדה את שני הוריו. האב נהרג בעת פשיטה צבאית של הצרפתים על כפרו. בעוד שהאם, סיניגבה, שהייתה אשתו השלישית של אביו[5] הוכתה למוות על ידי איש ביטחון של חברת תעשיית העצים סונגה-אובנגי CFSO כעונש על כי לא הצליחה למלא את המכסה בקטיף הקאוצ'וק.[6] עוד קרבן של הדיכוי היה אחד הדודים מצד האם, ראש השבט מינדוגון נגובונדולו, ואביו של ז'אן-בדל בוקאסה, לימים הרודן וקיסר "האימפריה המרכז אפריקאית". הוא הוצא להורג בשנת 1927 על ידי הפרפקטורה הצרפתית כעונש על ששיחרר תושבי כפרו מן הכלא.
חינוכו אצל המיסיונרים
אחרי מות הוריו, הילד הועבר לחסות אחד מדודיו. אך אותו דוד נהרג זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1916, בקרב ורדן. בשנת 1920 כשלקה בוגנדה באבעבועות שחורות הוסע הילד אל אחד מדודיו בליווי אחד מאחיו הגדולים. במהלך המסע בעת פגישה בלתי צפויה עם פטרול האח של בוגנדה נבהל וברח מן המקום תוך נטישת הילד באמצע הדרך. סגן צרפתי בשם מאייר, ראש המינהל במבאיקי, בירת המחוז לוביי, ריחם על הילד, אסף אותו ומסרו לבית יתומים ביישוב.[7]
בשנת 1921 נלקח הילד על ידי מיסיונר צרפתי, הנזיר הספיריטאני גבריאל אריו (Herriau), לפנימייה הקתולית "סן ז'אן-בטיסט" (יוחנן המטביל) ביישוב בטוּ (Betou).[8] למד שם בקצב מהיר לקרוא ולכתוב בשפת לינגאלה. כשנסגר המיסיון בבטו בדצמבר 1920 הוא עבר ללמוד במיסיון אחר, בבנגי - סן פול דה רפיד (Saint Paul des Rapides), שבמסגרתו נשאר למשך 4 שנים. הוא השלים שם את לימודי היסוד אצל כומר בכיר ממוצא ברטוני ז'אן רנה קאלוק, שלימד אותו צרפתית שעתיים ביום כששאר יום הלימודים הקדיש המורה למלאכות ובעיקר לעיבוד האדמה.[9] בגיל 12 ב-24 בדצמבר 1922 הוטבל בוגנדה לדת הנוצרית רומית-קתולית וקיבל את השם הנוסף ברתלמי,[10] לפי אחד משליחיו של אותו האיש שנחשב לפי המסורת הנוצרית כזה שהביא בשורת הנצרות לאפריקה.
אחרי סיום בית הספר היסודי ביולי 1924, הביע הנער את רצונו להיות כומר כדי לעזור לעמו. בעזרת תרומות של משפחות בבנגי, בנובמבר 1924 נשלח הנער ללמוד בסמינר הישועי הבלגי "מאיידי" בקיסאנטו (בימינו בשטח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו). מאוכזב מהאווירה ששררה בו, עבר כעבור 4 שנים לסמינר בברזוויל. עם חבריו ללימודים נמנו אוגיסט רוש נקוּנְקו ואז'ן נקאקו, לימים שני הכמרים המקומיים הראשונים של הכנסייה הקתולית בברזוויל. באותה תקופה - בשנים 1930-1928 פרצה במולדתו, באובנגי-שארי המרד הקרוי "קונגו-ווארה". מנהיג המרד, בשם קארינוּ,[11] הכריז עצמו שליח ה' שהבטיח לשחרר את עמו מהעבדות והעוני שהאדם הלבן הטיל עליו. אישיותו של קארנו עשה רושם רב על בוגנדה הצעיר.
בשנת 1930 הוויקאריוס האפוסטולי החדש של בנגי, מרסל גרנדן, שבא במקומו של ז'אן-רנה קאלוק, ונכבש על ידי אישיותו של בוגנדה, החליט לקבלו בחזרה בסמינר סן פול ולהכינו להמשך לימודים על-תיכוניים. אחרי שהיה הראשון במושבה שסיים לימודי תיכון, הפך בוגדנה גם לראשון שלמד לימודים אקדמיים. באוקטובר 1931 נשלח לסמינר הגדול סן לוראן דה מווליה[12] ביאונדה, בירת קמרון. הסמינר נוהל על ידי נזירים בנדיקטינים משווייץ (אלנברג).[13] בוגנדה עבר בו את שלבי ההסמכה כאיש דת בשנים 1937-1934. בסמינר ביאונדה הוא הכיר, בין השאר, את אנדרה-מארי מבידה, לימים ראש ממשלת הרפובליקה של קונגו ואת פולבר יולו, לימים הנשיא הראשון של קונגו-ברזוויל. אחרי שבוגנדה הוסמך כדיאקון הוא התקבל על ידי גרנדן על מנת לעבוד בסמינר הקטן החדש "סן מרסל" שבבנגי.
כומר ראשון יליד אובנגי שארי
ב-27 במרץ 1938 שלושת אלפי מאמינים נכחו בקתדרלה של בנגי בטקס ההסמכה של ברתלמי בוגנדה. את המיסה הראשונה ערך בוגנדה בכנסיית סן פול דה רפיד שבה נדרש לשרת. בנוסף לתפקיד הדתי השגרתי הוא התמנה למנהל הסמינר הקטן סן מרסל והוטל עליו לנהל מיסיון לצורך ניצור היישוב זונגו, הנמצא ממול לבנגי, בגדה ה"בלגית" של הנהר.[14] שם הוא בנה קפלה.
בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. הוא שאף להתגייס לצבא הצרפתי אך הבישוף הניא אותו מכך, בנימוק שנשארו מעט מדי מיסיונרים בעקבות הגיוס לצבא. [15] באוקטובר 1941 סופח בוגנדה למיסיון הקתולי סן ז'וזף בבמבארי,[16] עם המשימה לנצר את האתניה במבה המקומית. בוגנדה ראה בשליחות הדתית הזדמנות להביא למקומיים גם סיוע חינוכי וחברתי. באותה תקופה שיעור הילידים שלמדו בבית ספר היה 1.5%. ביישוב גרימרי יישם בוגנדה את תוכניותיו החינוכיות והחברתיות ותרם לשינויים משמעותיים בחיי התושבים. לא רק שהכנסייה התמלאה בימי ראשון ובחגים הנוצריים, אבל התחילו להתפתח ענפים כלכליים מקומיים מבוססים על גידול בננות ומניוק ועל נגריות שייצרו רהיטים מראטאן.
פעלתנותו לכיוון השינוי באורח החיים של המקומיים הכעיסה חלק מהממסד הקולוניאלי שדבק בשימור חלק מה"המסורות" של האתניה בנדה, לרבות זאת של נישואים כפויים או הפוליגמיה שבוגנדה ביקש לבטל. בוגנדה נכנס בסוגיה זו לסכסוך עם ראשי המיסיונרים הספיריטאנים שלחצו להעברתו מן התפקיד. ביוני 1946 הורחק מגרימרי ונשלח למסיון אחר, סן פייר בבנגאסו.
כניסתו לפוליטיקה. חבר בפרלמנט הצרפתי
בתום מלחמת העולם השנייה הממשלה הצרפתית החליטה לשתף את מושבותיה של צרפת באספה החוקתית הצרפתית. במסגרת מחוז בחירות שכלל את אובנגי שארי ואת צ'אד, נבחרו שני נציגים - אחד של המתיישבים הצרפתים ואחד של האוכלוסייה המקומית.
נבחרו שני קולגיומים לבחירות. המצביעים הזרים יכלו לבחור בשניהם, בעוד האפריקאים המקומיים - רק בקולגיום השני. כל קולגיום הצביע למועמדים משלו. ב אובנגי שארי האזרחים הצרפתים המקוריים היו פחות משלושת אלפים, בעוד בני אובנגי שארי המקומיים היו מעל מיליון. המצביעים מקרבם היו נכבדים כמו ראש שבטים, וטרנים של הצבא, פקידים ועובדי חברות. בשנת 1946, לפי פנל, 30,000 אנשים הורשו להשתתף בהצבעה. בשתי מערכות בחירות עוקבות לאספה החוקתית המתיישבים האירופים בחרו בוטרינר רנה מלבראן, בעוד הילידים הצביעו בעד המפקד הצרפתי גי בושרון דה בואסודי. מספר בני אובנגי ובראשם אבל גומבה, פנו לבוגנדה עם בקשה שיציג את מועמדותו.
גם הבישוף של בנגי, גרנדן, ביקש מבוגנדה להשלים את פעילותו ההומניטרית ובתחום הרווחה באמצעות פעולה פוליטית. הוא ראה בכך הזדמנות לעצור את התפשטות תעמולת השמאל האתאיסטי במושבה ולהגן עת עמדות המסיונים הקתוליים במטרופולין. בעזרת הבישוף, החליט בוגנדה לרוץ לאספה הלאומית הצרפתית. אכן ב-10 בנובמבר 1946 הוא היה הנציג הראשון מאובנגי שארי שנבחר בפרלמנט הצרפתי. זכה בכמעט מחצית הקולות והביס את שלושת המועמדים האחרים, כולל את הנציג הקודם, פרנסואה ז'וזף רסט, ששימש בעבר מושל כללי של אפריקה המשוונית הצרפתית.[17]
בוגנדה הגיע לפריז בבגדי כומר והציג את עצמו בפני שאר הפרלמנטרים כבנו של קניבל פוליגמי. הוא נבחר חבר בוועדת הטריטוריות שמעבר לים ובוועדה לענייני אספקה.[18] אחרי שנת 1947 ניהל קמפיין תוסס נגד הגזענות והמשטר הקולוניאלי. במהרה הבחין את מגבלות השפעתו בצרפת. אחרי שעד שנת 1950 פעל כנציג התנועה הרפובליקנית העממית MRP בהמשך הפך לפרלמנטר עצמאי. נאם במליאה פעמיים, בשנת 1947 כשהוקיע את עוולות הקולוניאליזם:
"הייתי רוצה לעלות לבמה זו, עם הלב גדוש ברגשות של אסירות תודה כלפי המפעל הצרפתי בטריטוריות שמעבר לים. אולם תרשו לי להתקומם נגד העובדה שמעט מאוד אנשים יכולים לשלול:המפעל הגרנדיוזי הזה היה והוא עדיין מקולקל על ידי מעשים שרירותיים חמורים ביותר"
.
וב-1950 כשגינה את חוסר הצדק החברתי באפריקה המשוונית הצרפתית[19] בשנת 1949 הציג בשמו שלוש הצעות חוק : הראשונה ב-17 ביוני, שהקשה מהממשלה לבטל את הצורך בדרכוני מעבר מנהליים בתוך שטחי אפריקה המשוונית הצרפתית. השנייה, מ-24 בנובמבר ביקשה הנהגת המושג "נכסים שבטיים" בתוך מערכת החוקים. והשלישית, מ-9 בדצמבר דרשה חיזוק החוק על שם אופואה בואני נגד עבודות הכפייה, שעדיין הופעלו בקנה מידה רחב. שלוש ההצעות נחשבו מופרכות ולא התקבלו. ב-6 באוקטובר 1947 התמנה לדובר קבוצת הפרלמנטרים האפריקאים בהצגת הצעת החוק של נציג מצ'אד, גבריאל ליזט שביקש מהממשלה להעלות את מחיר הכותנה מתוצרת אפריקה המשוונית (שנמכר אז רק ב 2.5 פרנק לקילוגרם לעומת הכותנה תוצרת אפריקה המערבית הצרפתית שנמכרה ב-7 פרנק לקילוגרם). ההצעה עברה רק אחרי עשרה חודשים וחצי. מאוכזב, בוגנדה התחיל להפחית את עבודתו בוועדה. ב-1 ביוני 1950 לאופולד סדאר סנגור נאלץ להחליפו בתפקיד כדובר של הקבוצה. גישתו של בוגנדה הדהימה כמה מעמיתיו, שהעלו הצעות חוק, כולל הנציג מגבון, ז'אן-הילר אובאם. פרט לכך הוא הגיע לחילוקי דעות עם התנועה MRP אותה הציג. בימי המרד במדגסקר הפריעה לו ההצבעה של סיעתו בעד הסרת החסינות של שלושה חברי פרלמנט מלגשים. הביע אכזבתו מהמדיניות הקולוניאלית של השר הצרפתי לטריטוריות שמעבר לים, פול קוסט-פלורה. ב-1 ביולי 1948 הקים את העיתון 'Pour sauver un peuple' (למען גאולתו של עם) שהיה לשופר דעותיו הבקורתיות כלפי המינהל הצרפתי בארצו. אחרי שמקבץ מאמרים פרי עטו פורסם גם בעיתון הקומוניסטי ל'הימניטה התובע הכללי פנה לבית המשפט הערעורים בברזוויל עם בקשה להסיר את חסינותו של בוגנדה להגיש נגדו תביעה בגין הוצאת דיבה. ביוני 1950 בוגנדה עזב את ה MRP.
אחרי 1956 הפסיק את נסיעותיו לפרלמנט בפריז.
התנועה להתפתחות החברתית של אפריקה
בשנת 1946 הוקמה בכל מושבה מועצה ייצוגית. במועצה של אובנגי-שארי השתתפו 25 יועצים, מתוכם 10 אירופים ו 15 ילידים. בוגנדה לא נכנס בעצמו אף פרש את חסותו על רשימות הפעולה הכלכלית והחברתית שבהנהגת ז'ורז' דרלאן. רשימות אלה זכו ב-15 בדצמבר 1946 בכל המושבים של הקולגיום השני. מצדה, בחרה המועצה הייצוגית את נציגיה במועצת הרפובליקה, באספת האיחוד הצרפתי ובמועצה הגדולה של אפריקה המשוונית הצרפתית. שני מועמדים - ממוצא מולטי, ג'יין יואל (שנבחרה לסנרטורית ב-6 במרץ 1947) ואנטואן דרלאן (שנבחר ליועץ באיחוד הצרפתי ב-19 באוקטובר נהנו מתמיכת בוגנדה.
מתוך כוונה להקים ארגון מקומי שיענה לצרכיה המידיים של תושבי אובנגי, בוגנדה הקים בשנת 1948 את החברה הקואופרטיבית "אובנגי, לובה, לסה" שעסקה בענייני מזון, הלבשה, דיור, טיפולים רפואיים וחינוך בשנת 1950 הקים את מפלגתו, התנועה להתפתחות החברתית של אפריקה השחורה " MESAN, שנועדה לקדם את התפתחותה של אפריקה שחורה, להפיל את מחסומי השבטיות והגזענות ולהחליף את היחסים הקולוניאליים המשפילים ביחסי אחווה ושיתוף פעולה.
ההידרדרות ביחסיו עם הכנסייה התחילה אחרי מותו הפתאומי בתאונה של הבישוף מרסל גרנדן. בוגנדה לא מצא שפה משותפת עם הבישוף החדש ז'וזף קישרוסה (Cucherousset). כתב לוותיקן מכתב ארוך שבו קבל על עקרון רווקות הכמרים, אותו ראה כאבסורדי ומסכן את עתיד הכנסיות האפריקאיות. בשלהי 1949 הודיע לממוניו על כוונתו להתחתן עם מזכירתו הפרלמנטרית הצרפתיה מישל ז'ורדאן. התגובה לא אחרה לבוא: ב-25 בנובמבר 1949 הושהה מכל תפקידיו בכנסייה על ידי הבישוף קישרוסה. אף נאסר עליו ללבוש את גלימת הכמורה. ואכן מאז הופיע בישיבות האספה הלאומית בבגדים אזרחיים. טקס חתונתו האזרחית התקיים ב-13 ביוני 1950 במונמורנסי (ואל ד'ואז) בצרפת, כשכלתו בהריון. עם זאת עדיין עדיין ראה בוגנדה את עצמו מנהיג של הנצרות האפריקאית.
המיסיונרים הצטרפו ליריביו - הלובי הקולוניאלי בראשות רנה מלבראן.(Malbrant), חסידי ראש המועצה המנהלית ז'ורז' דרלאן והמינהל הקולוניאלי. הרשויות התחילו להתנכל לו. ארגונו של בוגנדה - סוקולולה הואשם שיצר תחרות בלתי חוקית ובלתי נסבלת עם החברה הילידית לביטחון סוציאלי Société indigène de prévoyance) SIP) שבניהולו של רנה בוסקרול, ראש האזור לוביי. בוסקרול שלח לביתו של בוגנדה אנשים חמושים לשם חקירה. הם עצרו את מזכירו וכמה מעובדי הקואופרטיב שלו בעילת עבירות מינוריות, כמו מכירתן של כמה חתיכות בשר ציד מעושן. בנובמבר 1950 פנה התובע הכללי לבית המשפט לערעורים עם בקשה להסרת החסינות הפרלמנטרית של בוגנדה על מנת לפתוח בהליכים נגדו בגין ארגון התאספות פומבית בלתי חוקית. באותה שנה יזם הלובי הקולוניאלי נגד בוגנדה מערכת השמצות בריש גלי.
בחירות 1951
ב-4 בינואר 1951 ידיד של בוגנדה, הצ'יף נזילאקמה מת בנסיבות לא ברורות, אחרי שנחקר במבאיקי על ידי השופט רנו. נסער, בוגנדה ביקר בשווקים וקרא לעם להחרים את הבחירות בסימן אבל. בתירוץ ש"נתפסו בשעת מעשה" בהתאספות בלתי חוקית, הוא נעצר על ידי השלטונות באותו יום יחד עם אשתו, ילדתו בת 6 ושני המזכירים של "סוקוללה". הוחזקו במעצר עד ל-12 בינואר. משפטם עמד להיפתח ב-15 בינואר אך סניגורו הצליח לדחות אותו. בוגנדה שב לפריז ב-20 בינואר וכתב קובלנה בנוגע לנסיבות מעצרו. הרשויות בפריז לא הגיבו וב-29 במרץ בית משפט השלום במבאיקי, בעל סמכויות מוגבלות, דן אותו ל-30 ימי מאסר בפועל, שני חודשי מאסר על תנאי ו-2000 פרנקים קנס. גם אשתו ושני המזכירים נידונו לעונשי מאסר על תנאי. הידיעה על פסק הדין הגיעה אליו ב-26 במאי, כלומר כעשרים יום לפני הבחירות, ללא ספק כדי למנוע ממנו להתייצב בפני הבוחר. ב-2 ביוני עירער בוגדנה על גזר הדין והתאפשר לו להשתתף בבחירות שהתקיימו ב-17 ביוני.
לקריאה נוספת
- Kalck, Pierre (1971). Central African Republic: A Failure in De-Colonisation. translated by Barbara Thomson. London: Pall Mall Press. מסת"ב 0-269-02801-3.
- Kalck, Pierre (2005). Historical Dictionary of the Central African Republic. tra*nslated by Xavier-Samuel Kalck (3rd ed.). Lanham: The Scarecrow Press. מסת"ב 0-8108-4913-5.
- Pierre Kalck, Barthélemy Boganda, Saint-Maur-des-Fossés, Éditions Sépia, 1995
- Jean-Dominique Pénel, Barthélemy Boganda, Antoine Darlan, Jane Vialle, trois représentants Oubanguiens du deuxième collège 1946-1952, Université de Bangui, 1985
- Jean-Dominique Pénel, Barthélemy Boganda L'Harmattan 1995
קישורים חיצוניים
Central Africa: Death of a Strongman
Paul Yange Barthélemy Boganda (1910-1959), "élu de Dieu" et des centrafricains 26/09/2006
הערות שוליים
- ^ [1995 J.D.Penel עמוד 19
- ^ C.Kinata
- ^ J.D.Pénel 1995 הערה 11 עמוד 20
- ^ J.D.Pénel 1995 עמוד 19
- ^ [1995 J.D.Penel עמוד 19
- ^ Paul Yange
- ^ C.Kinata
- ^ P.Yange
- ^ Côme Kinata Barthélemy Boganda et l’Église catholique en Oubangui-Chari Cahiers d’Études africaines 191, 2008 p. 549-565
- ^ P.Yange
- ^ [1995 J.D.Penel עמוד 22
- ^ C.Kinata
- ^ [1995 J.D.Penel עמוד 22
- ^ כלומר ב"קונגו הבלגי" של אז
- ^ הביוגרפיה באתר האספה הלאומית הצרפתית
- ^ C.Kinata
- ^ הביוגרפיה באתר האספה הלאומית הצרפתית
- ^ הביוגרפיה באתר האספה הלאומית הצרפתית
- ^ הביוגרפיה באתר האספה הלאומית הצרפתית
26911734ברתלמי בוגנדה