חסינות פרלמנטרית
חסינות פרלמנטרית היא חסינות הניתנת לחברי גופים מחוקקים, כדי להגן עליהם מרדיפות או הפרעות שרירותיות, מצד הרשות המבצעת[1], במהלך עבודתם הפרלמנטרית. הצורך בחסינות זו נוצר, כשהרשות המבצעת במדינות שונות ניסתה להשתיק/להפריע לפעילותם של חברי בתי מחוקקים.
במדינות שונות ברחבי העולם נהוגים חוקים, שעל פיהם יש זכויות יתר לחברי בתי המחוקקים בתקופת כהונתם כמחוקקים. זכויות היתר ניתנות, כדי שהשלטון לא יפריע לחברי בתי המחוקקים במלאכתם, הן לא ניתנות כדי למנוע העמדה לדין של חברי בתי מחוקקים שעברו עבירות. מידת ההגנה על חברי בתי מחוקקים משתנה ממדינה למדינה ובית המחוקקים יכול ולעיתים מבטל את ההגנה על חבר בית מחוקקים מסוים.
חסינות המחוקקים היא תולדה של שימוש שליטים בכלי החוק, כדי להציק, לרדוף ואף להמית מחוקקים, שלא מצאו חן בעיניהם. החסינות נועדה להגן על מחוקקים נרדפים, במיוחד מחוקקים מהאופוזיציה. במדינות דמוקרטיות, בהן השלטון יציב ונעלמו התופעות של רדיפת חברי בתי מחוקקים על ידי השלטון, קיימת מגמה של צמצום החסינות ואף ביטולה. בבריטניה, באוסטרליה, בקנדה, בהולנד ועוד מדינות אין חסינות פרלמנטרית בהליכים פליליים[2]. לדוגמה, רישי סונאק, ראש ממשלת בריטניה, הופיע בסרטון ובו נראה נוסע במושב האחורי של מכונית ללא חגורת בטיחות ועל כן המשטרה הבריטית קנסה אותו[3].
תולדות החסינות הפרלמנטרית
בצרפת, חסינותם של חברי הפרלמנט היא מסורת שתחילתה במהפכה הצרפתית, אך מקורה במנהג שנולד בבריטניה במאה הארבע עשרה.
בשנת 1789, המהפכנים הצרפתים בהנהגת מיראבו, נוכח עוינותו של המלך לואי ה-16, ייסדו את עקרון חסינות הצירים הנבחרים.
סוגי החסינות
חסינות פרלמנטרית מתייחסת לכל ההוראות המעניקות לחברי בתי מחוקקים משטר משפטי הגורע מהחוק הרגיל ביחסיהם עם הרשות השופטת כדי לשמור על עצמאותם.
הדאגה ליישב בין ההגנה הנדרשת על מימוש המנדט הפרלמנטרי לבין עקרון שוויון האזרחים בפני החוק הובילה להבחנה בין שתי קטגוריות של חסינות: אי-אחריות וחסינות כללית.
אי אחריות
אי אחריות היא חסינות מוחלטת, הגנה על חברי בתי מחוקקים מפני העמדה לדין בגין מעשים הקשורים למימוש המנדט שלהם.
אי אחריות מכסה את כל הפעולות של הפונקציה הפרלמנטרית: התערבויות והצבעות, הצעות חקיקה, תיקונים, דוחות או דעות, שאלות, פעולות שבוצעו במסגרת משימה שהוטלה עליהם על ידי הגופים הפרלמנטריים.
הסרת החסינות
יש מקרים של חברי בית מחוקקים החשודים בעבירות, שאין להן כל קשר עם פעילותם הפרלמנטרית. יש גם מקרים של חברי בתי מחוקקים החשודים בעבירות, שביצעו לפני בחירתם לבית המחוקקים - במקרים כאלה ניצב סימן שאלה על הצדקת חסינותם הפרלמנטרית ואם מוצדק מוסרית לאפשר להם לחמוק ממתן הדין. במדינות בהן נהוגה חסינות פרלמנטרית, נקבעו גם מנגנונים להסרתה במקרים מסוימים. המנגנונים שונים ממדינה למדינה, לרוב מדובר בהחלטה של בית המחוקקים בו חבר אותו אדם, אך יש מדינות בהן הגוף המחליט הוא אחר וזאת מתוך הנחה שחברי בית המחוקקים עלולים לא להחליט בצורה אובייקטיבית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- שני פנים לחסינות הפרלמנטרית, המכון הישראלי לדמוקרטיה
- תמיד אזרחות, אתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- מבקשת החסינות ועד ההעמדה לדין: ההליך שיקבע מתי יישפט נתניהו, וואלה!
הערות שוליים
