ברנהרד מסקסוניה-ויימאר

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ביטחונית ריקה. ברנהרד מסקסוניה-ויימאר (בגרמנית: Bernhard von Sachsen-Weimar;‏ 16 באוגוסט 1604 – 18 ביולי 1639) היה נסיך וגנרל גרמני במלחמת שלושים השנים.

ביוגרפיה

ברנהרד נולד ב-16 באוגוסט 1604 בוויימאר, שהייתה חלק מדוכסות סקסוניה-ויימאר, והיה בנם האחד-עשר של יוהאן, דוכס סקסוניה-ויימאר ודורותיאה מריה מאנהלט.

ברנהרד קיבל חינוך טוב בצורה יוצאת דופן ולמד זמן קצר באוניברסיטת ינה, אך עד מהרה הלך לחצרו של יוהאן קזימיר, דוכס סקסוניה-קובורג כדי לעסוק בתרגילי אבירים. עם פרוץ מלחמת שלושים השנים הוא הצטרף לצד הפרוטסטנטי, ושירת תחת מנספלד בוויסלוך (1622), תחת גאורג פרידריך, מרקיז באדן-דורלאך בווימפפן (1622), ועם אחיו וילהלם בשטאדטלון (1623). ללא חשש מהתבוסות הללו, הוא השתתף במסעותיו של כריסטיאן הרביעי. לאחר תבוסה קשה בהולשטיין ב-1627, ברנהרד עזב את השירות הדני והלך לרפובליקה ההולנדית. שם הוא השתתף במצור המפורסם על הרטוגנבוש בשנת 1629.^[1]

כאשר נחת גוסטבוס אדולפוס בגרמניה ברנהרד הצטרף אליו במהירות, ולזמן קצר הוא היה קולונל של משמר סוסי ההצלה השוודי. לאחר קרב ברייטנפלד (1631), הוא ליווה את גוסטב אדולף בצעדתו לנהר הריין, ובין אירוע זה לקרב ה-Alte Veste, ברנהרד פיקד על משלחות רבות כמעט בכל מחוז מהמוזל ועד טירול. ב-Alte Veste הוא הפגין אומץ רב, ובקרב ליצן (1632), כאשר גוסטב אדולף נהרג, קיבל ברנהרד את הפיקוד, הרג קולונל שסירב להוביל את אנשיו אל המטרה, ולבסוף זכה בניצחון בשקיעה.^[2]

תחילה ככפוף לאחיו וילהלם, שכלוטננט-גנרל שוודי עמד לרשותו של הפיקוד, אך מאוחר יותר כמפקד עצמאי, המשיך ברנהרד לדחוף את גיחותיו על דרום גרמניה; ועם הגנרל השוודי גוסטב הורן הוא ביצע בשנת 1633 פלישה מוצלחת לבוואריה, אשר הוגנה על ידי הגנרל הקיסרי הרוזן אלדרינגן. בשנה זו הוענק לו תואר הבישוף של וירצבורג ובמברג, ובנוסף קיבל את התואר דוכס פרנקוניה. הוא מינה את אחד מאחיו הרבים בתור סטאדהאודר, וחזר למלחמות. כפרוטסטנטי קשוח, הוא גבה תרומות כבדות מהערים הקתוליות שכבש, וניצחונותיו החוזרים ונשנים גרמו לו להיחשב בעיני הפרוטסטנטים הגרמנים כמושיע דתם. אבל בשנת 1634 ספג ברנהרד תבוסה גדולה בנורדלינגן, ואיבד את מיטב הצבא השוודי.^[2]

ב-1635 נכנס ברנהרד לשירות צרפת, שעד אז לא התערבה במלחמה.^[2] הוא מילא תפקיד כפול קשה; במסעות הבאים, שנוהלו בכישרון ובנחישות כפי שהיו, ברנהרד נקט לפעמים במדיניות צרפתית גרידא, בעוד שבפעמים אחרות הוא השתמש בשכירי חרב צרפתים כדי להשיג את מטרתו שלו.^[1] מנקודת מבט צבאית הישגיו הבולטים היו בשטח המשותף של הריין העליון, בברייסגאו.^[2]

במערכה הגדולה שלו ב-1638, ניצח ברנהרד בקרבות ריינפלדן, ויטנווייהר ותאן, וכבש ברציפות את ריינפלדן, פרייבורג וברייזאך, כאשר האחרון נחשב לאחד המבצרים החזקים באירופה. ברנהרד קיבל בשלב הראשון הבטחות מובהקות מצרפת שיש לתת לו את אלזס ואגנו, ווירצבורג, לאחר שאבדו במחדל של 1634; כעת קיווה להפוך את ברייזאך לבירת הדוכסות החדשה שלו.^[2]

אולם מצבו הבריאותי של ברנהרד הלך והידרדר. הוא מת ב-18 ביולי 1639 בנוינבורג אם ריין בתחילת המערכה. מושל ברייזאהך ז'אן לואי ד'ארלאך קיבל שוחד כדי להעביר את המצודה לצרפת. ברנרד נקבר זמנית בברייזאך, ושרידיו הועברו לוויימאר רק כעבור 16 שנים.^[2]^[1]