ברטה לנדסמן

ברטה לנדסמן (Bertha Landsman;‏ 12 ביוני 1882 – 5 בספטמבר 1962‏) הייתה אחות ואשת הרפואה הציבורית בהסתדרות הציונית הדסה שהקדישה את חייה לעזרה וטיפול באמהות ותינוקותיהן. פועלה הידוע ביותר הוא הקמת התחנות לאם ולילד הידועות כתחנות "טיפת חלב" בארץ ישראל בשנת 1922.

קורות חיים

ברטה לנדסמן נולדה בעיר ז'יטומיר שבאוקראינה בקיץ 1882. אביה, משה לנדסמן, נולד גם הוא באוקראינה, שם פגש את אשתו ג'סי וגמן. השניים נישאו בשנת 1880 והביאו לעולם חמישה ילדים. בשנת 1896 היגרה המשפחה לניו יורק שבארצות הברית, שם נפטרו ההורים. אביה נפטר בשנת 1941 ואימה בשנת 1949. בשנת 1913 סיימה לנדסמן את לימודיה כאחות מוסמכת בבית הספר לאחיות "לבנון" (כיום ברונקס לבנון) שבניו יורק.

במהלך השנה האחרונה ללימודיה התראיינה לנדסמן אצל הנרייטה סאלד, שחיפשה שתי אחיות אותן תוכל לשלוח לירושלים לשם עזרה וסיוע בבית החולים 'הדסה' בעיר. מכיוון שניסיונה המעשי לא היה רב, לא נבחרה לנדסמן לתפקיד, אך הפגישה עם סאלד הייתה עבורה בלתי נשכחת. בין השנים 1913–1920 עבדה כאחות בריאות הציבור במחלקת הבריאות העירונית בניו יורק, בתחנות בריאות לתינוקות ובהנחלת החינוך להיגיינה בבתי ספר ובמחלקת הרווחה בבית החולים הר סיני בניו יורק. כמו כן, הייתה פעילה ברשת המרכזים לחלוקת חלב לתינוקות בניו יורק שהפעיל הנדבן היהודי נתן שטראוס. בתחנות אלו ניתנו לאימהות בקבוקי חלב כדי להבטיח הזנה ראויה של ילדיהן.

בשנת 1919 עברה לנדסמן לגור באטלנטה ג'ורג'יה, שם עבדה בבית מרפא לחולי שחפת, ובשנת 1920 עלתה ארצה במסגרת גל עלייה של מומחי רפואה וסיעוד שבאו להשתלב בפעילות "היחידה הרפואית" בארץ אשר נלחמה במחלת השפעת ועזרה בבניית שירותי רפואה וקידומם. באותה שנה הצטרפה לשורות קבוצת עזרה מדיצינית ציונית אמריקנית (קעמצ"א). היא עבדה במשך שנתיים במחלקת הילדים בבית החולים 'הדסה' בירושלים ולאחר מכן יסדה את המחלקה לשירות ציבורי בהדסה, בה עבדה עד שנת 1936.

לנדסמן ארגנה והקימה בשנת 1922 את רשת התחנות לאם ולילד, שנודעה כעבור מספר שנים בתור טיפת חלב, הייתה שותפה ב"הסתדרות נשים עבריות" והמחלקות שבהנהגתה פעלו בסטנדרטים גבוהים שתאמו את הסטנדרטים האמריקאים. היא לא נישאה מעולם ולא היו לה ילדים.

הקמת התחנות לטיפול בתינוקות ובנשים הרות

התחנה לטיפול בתינוקות ובנשים הרות שהקימה ברטה לנדסמן בעיר העתיקה בירושלים בשנת 1922 הייתה לדגם כלל ארצי. כעבור שנה, הוחלט בהנהגת הנהלת בית החולים 'הדסה', לרכז את פעילות חלוקת החלב בתחנות האם והילד ולהעביר את ההדרכה לאימהות הצעירות בשפות שונות; ערבית, גרמנית, אנגלית ועוד. לנדסמן ראתה בתחנות לאם ולילד מרכז להדרכה, הוראה והנחיה לטיפול בתינוקות, ולא כמרכז חלוקה לקבלת מצרכים חיוניים לטיפול בתינוקות. על כן, ביקשה לבסס את התחנות כמרכזים עבור האימהות שמבקשות ללמוד כיצד לטפל בתינוקותיהן ולא במטרה לקבל מצרכים כמו חיתולים או בגדים.

בשנים הבאות התרחבה רשת התחנות של 'הדסה' בהנהגתה של לנדסמן. העלויות והאחזקה של התחנות היו מרובות וגבוהות והיה עליהן לגייס תרומות הן מהממשלה והן מארצות הברית על מנת להצליח ולטפל בכל התינוקות וכן במחלת המלריה שהתפשטה בארץ בשנים אלו.

במאמרה "עזרה ראשונה לתינוק" שפורסם בעיתון Palestine Post בשנת 1939, תיארה לנדסמן את התרחבותה של פעילות התחנה ואת פתיחתן של תחנות שירות גם בשכונות מוסלמיות ונוצריות בירושלים. היא ציינה כי היא וחברותיה עשו הכל על מנת לדאוג כי גם אוכלוסייה זו תקבל תקציב דומה לתחנות השירות בשכונות היהודיות.

האחיות הדריכו באופן אישי את הנשים שביקרו בתחנות. אחת למספר שבועות קיימו הרצאות קבוצתיות שכללו הדגמות במגוון נושאים, ביניהם, 'התפתחות העובר', 'הכלכלה בשעת ההריון', 'ההיגיינה האישית בשעת ההריון', 'הטיפול בשד וההלבשה' ו'האמבטיה'. בחלק מהתחנות התקיימו גם שיעורים קבוצתיים בבתיהן של האמהות הצעירות. כל זאת במטרה לרכוש את אמונן של הנשים ולהביא לעליית קרנו של שירות זה שביסודו רפואה מונעת לתינוקות, אותו ניסתה לנדסמן להנחיל בשירותי הרפואה ביישוב העברי המתפתח.

טיפת חלב

הקשיים בניהול תחנות "טיפת חלב"

תפקידה של ברטה לנדסמן העמיד אותה בפני אתגרים רבים. ראשית, עבודתה עם אמהות מתרבויות שונות. נשים אשר עלו מארצות שונות הגיעו עם ידיעות מגוונות לגבי טיפול בתינוקות ולנדסמן הייתה צריכה להתמודד עם השוני התרבותי ולהתאים עצמה. בשנת 1927 פנו אליה נשות שכונת בת גלים בחיפה, באותם ימים אוכלוסייה אמידה, בבקשה ש'הדסה' תפתח בשכונתן תחנת "טיפת חלב". לנדסמן דחתה את בקשתן מכיוון שסוג האימהות בשכונה היה "משכיל בעיקרו" ועל כן טיפולן בתינוקות היה משביע רצון מבחינתה וכי יש לפנות תחילה לאמהות שעדיין לא יודעות איך לטפל בצורה נאותה בילדיהן. לנדסמן זיהתה את הצורך לפתוח תחנות טיפת חלב באזורים בהם נזקקו לעזרתה, אך בשל התקציב הדל, העדיפה להתייחס לנחיצות בפתיחת התחנות תוך מחשבה מערכתית. תשובתה לבקשתן של הנשים בשכונת בת-גלים המחישה את תפישתו של הממסד הרפואי כלפי נשים שבאו מרקע תרבותי שונה: אלה שנתפשו כנזקקות להדרכה וסיוע לא נמנו עם בנות הארץ הוותיקות.

הקשיים בהתמודדות עם האמהות

קושי נוסף מולו עמדה ברטה לנדסמן עם הפעלת התחנות לאם ולילד היה קשור להערכתן של האימהות הצעירות את מידת כשירותן לטפל בתינוקותיהן. על פי רוב, הנשים העריכו את עצמן כמי שיודעות לטפל בתינוקות על סמך ניסיונן שלהן או ניסיונן של נשים קרובות להן כמו אימהות, אחיות ובנות משפחה אחרות. ועל כן, הן לא הרגישו שהן זקוקות להתערבות חיצונית בדמות הדרכה של האחיות. לעומתן, נשים אחרות הזדהו עם הגישה שעמדה בבסיס תהליך המדיקליזציה של האימהות אשר לפי הידע בתחומים אלה הוא נחלתו של הממסד הרפואי, ועל כן, חשו עצמן כמי שזקוקות להדרכה מקצועית. ניגוד זה התבטא גם במקרה של התחנה ברחובות, שנפתחה בשנת 1924, במטרה להפחית את תמותת התינוקות בקרב עולי תימן שם. בשנת 1926 הציעה 'הדסה' להעביר את התחנה מהמושבה לשכונת התימנים במושבה. צעד זה עורר את התנגדות מצד אימהות המושבה. בתגובה כתבה לנדסמן לאחות בתחנת רחובות:

חושבת אני כי רצוי יהא בשביל הסתדרות נשים עבריות לקרוא לאספה כללית יחד עם האמהות במושבה, ולבאר להן כי מרכז הבריאות הוא בעיקר בשביל המשפחות התימניות, שמספרן הוא בערך 150 (500 נפש). מתוך ההתענינות במשפחות התימניות נוצר הרעיון, בדבר יסוד מוסד כזה על ידי הסתדרות נשים עבריות והדסה התייחסה לעניין הזה ברצון. בהתחשב בעובדה שהסתדרות מדיצינית הדסה אחראית בעד החלק היותר גדול של התקציב, וכ"כ יש לה כל האחריות על הפקוח המדיציני וגם על האדמיניסטרציה, הרי אנו מוצאים מתוך ניסיוננו במשך שנות העבודה ברחובות, כי נוכל לעשות עבודה יותר טובה אם התחנה תמצא בתוך שכונת התימנים.

המכתב מלמד כי לנדסמן השקיעה מחשבה רבה במיפוי מקומות התחנות השונות וכי פעלה בכובד ראש ולא חששה מעימותים גם עם האמהות עצמן. בהמשך המכתב הדגישה את חשיבות מקומן של האימהות בקהילה. מדבריה עולה, כי תמיד דאגה לבחון את העתיד לשם הבטחת איזון כלכלי חיובי בתחנות. על אף הצורך העז בפעילות התחנות, במיוחד באזורים בהם המעמד החברתי היה נמוך, הקפידה לשמור על סדר ומינהל תקינים:

אני בטוחה בכל זאת, כי לאחרי שהסתדרות נשים עבריות, הרופא והגב' הסבירו להן את המצב באופן סימפטטי ופשוט, הרי רק מספר קטן של אמהות יהיה נגד הצעתנו. עד כמה שאני זוכרת, הרי האמהות מהמושבה הביטו על המרכז הזה כעל מרכז לטובת העניים והתימנים, וע"כ קשה לי להבין את עמדתן עכשיו. למעשה, הרי סדור זה יהא יותר משביע רצון עבורן, כי לא תצטרכנה לבוא אל התחנה עם ילדיהן באותן השעות שבאות הנשים התימניות (מבינה אני, כי מספר גדול מבין אמהות המושבה הנן מביעות מזמן לזמן את התנגדותן לזה שהן מוכרחות לבוא לקליניקה באותן השעות, שבאות האמהות התימניות) אין אני מתייחסת באהדה לעמדה כזאת כלפי אחיותינו הפחות מאושרות בחייהן, אולם בכ"ז, על ידי הסדור הנ"ל, הרי יסוד העניין לטובתן. מקוה אני כי בעזרת הסתדרות נשים עבריות יעלה בידה להניח את דעת האמהות במושבה.

מדבריה של לנדסמן קשה לדעת ממה נבעה עמדתן של נשי רחובות, שכן בתחילה ראו בתחנה לאם ולילד מוסד שמיועד לנשים עניות שעלו מתימן ואחר כך התנגדו להעברתו לשכונת התימנים. הן כנראה עשו זאת מפני שהזדהו עם תהליך המדיקליזציה של הטיפול בילדים דרך עבודת האחיות במקום, או מפני שנרתעו מהמפגש עם נשים שעלו מתימן.

התבססותן של תחנות טיפת חלב ביישוב העברי בארץ

דיווחי האחיות בטיפת חלב על עבודתן בקרב קהילות שונות הציגו סיפורי הצלחה לשיטתה של טיפת חלב. חלקם תיארו מאמצים ליצירת יחסי אמון בין האחיות למשפחות ושיפור ניכר בהענות נשים להיעזר בשירותי התחנה וחלקם תיארו היענות מיידית מצד נשי עדות המזר.

התחנה בירושלים נחשבה לסיפור הצלחה. לנדסמן כתבה עליה כי מספר האימהות שהביאו את תינוקותיהן למרכז היה כה רב שבתוך פחות מחודשיים צריך היה לפתוח מרכז שני. בשנת 1924, כמה חודשים לאחר שנפתחה התחנה בטבריה, כתבה לנדסמן למייסדת 'הדסה', הנרייטה סאלד על התקדמותה של התחנה בטבריה וציינה כי יש לזקוף התקדמות זו לעובדה שהציבור מוכן לחינוך זה ומשתף פעולה.

המידע לטיפול בתינוקות הכשיר את האמהות לעזור לחברותיהן שעדיין לא עברו הדרכה דומה. בדו"ח אודות הקמת התחנות שהכינה לנדסמן לקונגרס הציוני השלושה עשר בקרלסבד בשנת 1923, מסרה לנדסמן:

חלק מהאמהות שלנו מושיטות לנו עזרה גדולה במחוז; הן מעודדות וממריצות את האמהות העברייניות לבקר בתחנה בקביעות, ומעת לעת מלמדות את אותן אמהות את מה שלימדנו אותן. אם אחת לקחה פיקוד מלא על התינוק של שכנתה, שלא היה בכי טוב, למשך כשבועיים, רחצה אותו מדי יום, והשגיחה על זמני ההנקה. כל שלוש שעות היא הזכירה לאם הצעירה להיניק את תינוקה, והייתה גאה ביותר על כך שהיא מסוגלת לעשות זאת

ביקורי הבית של אחיות התחנה

ביקורי הבית של אחיות התחנה נערכו ללא הודעה מוקדמת. היו אחיות שנכנסו לבתים מבלי לדפוק בדלת, והיו גם שקיבלו את הוראתה של לנדסמן להיכנס אל הבתים בכל דרך שהיא גם אם זה דרך החלון. בספרו של משה מרלן לוין, “דרוש רק חלום”, מתואר מאבקן הסיזיפי של האחיות ושל האחות הראשית ברטה לנדסמן לשכנע את האימהות להגיע לתחנה:

אנשי צוותה סיפרו איך בקיץ 1921 חילקה פקודות בקול של רס”ר המצעיד את חייליו לקרב נגד אויב מסוכן. ‘אם לא יכניסו אתכם מהדלת האחורית, היכנסו מהחלון, העיקר שתיכנסו...’ בתחילה גירשו הגברים שבמשפחות את האחיות [...] האחיות חסרות המזל נתקעו באש צולבת. מצד אחד דחקה בהם לנדסמן בגערותיה, ומן הצד השני גירשו אותן הבעלים הזועמים. לפעמים קיבלו את הוראותיה כלשונן ונכנסו לבתים דרך החלון האחורי, שם התחננו, עודדו ופיתו את האימהות לבוא לתחנות.

רוב האימהות שילמו סכום סמלי עבור החלב שקיבלו מתחנות טיפת חלב. לנדסמן נהגה להציע ליולדות בבתי-החולים בגדי תינוקות ותערובת-חלב מפוסטרת אם יבטיחו לה שתגענה לביקורת קבועה עם תינוקותיהן בתחנה. הנשים שהגיעו בפעם הראשונה למרפאה קיבלו מיכל פח לנשיאת הבקבוקים ששירת אותן לפעמים הבאות.
ברטה לנדסמן לא נישאה והחליטה ולהקדיש את חייה לטיפול בילדים. נראה כי הרגישה מחויבת לעבודתה ומעולם לא התפנתה לחייה האישיים.

אזכורים במקורות

ברטה לנדסמן ותרומתה לרפואה הציבורית, לא הוזכרה במקורות המידע השונים בעברית, ובכלל אלו במקורות הכתובים על 'טיפת חלב' ומפעליה וכן אין אזכור בספר המלא של עובדי 'הדסה' במהלך השנים. היא אף אינה מוזכרת כחלק מקבוצת האחיות אשר פעלה בשירות 'הדסה'. יש הטוענים ^{[דרוש מקור]} שמדובר כאן על הדרה של נשים.

לקריאה נוספת

• מירה קצבורג יונגמן, נשים ציוניות באמריקה – הדסה ותקומת ישראל, מפעלי חינוך ורווחה לילדים ונוער, עמ' 198–200.
• לנדסמן, 'ביקורי בית', ללא תאריך, אצ"מ J1/1855; לנדסמן, 'הכשרת האחות בעבודת הרפואה הציבורית', אוקטובר 1934.
• לנדסמן לגב' ד' לבנזון, חברת ועד בת גלים, חיפה, אצ"מ J113/1400.
• לנדסמן, 'ביקורי בית', ללא תאריך, אצ"מ J1/1855; לנדסמן, 'הכשרת האחות בעבודת הרפואה הציבורית', אוקטובר 1934, אצ"מ J117/495.
• (Dr. Benno Gruenfelder, no :גם ראו .J113/1422 מ"אצ ,Landsman to Szold, 13.7.1924.
• B. Landsman, ‘Infant Welfare Work done by Hadassah Medical Organization in.
• Jerusalem’, written for HMO Report to xiii Congress, Carlsbad, August 1923, July RG2/72/1 י"אהנ ,1923).
• לנדסמן, 'ביקורי בית', 1934, אצ"מ J1/1855; משה מרלן לוין, דרוש רק חלום: סיפורה של הדסה, ירושלים וניו יורק 1998.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברטה לנדסמן בוויקישיתוף

• ברטה לנדסמן, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
• נירה ברטל, ברטה לנדסמן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• New Yorker Named Nursing Director of Jerusalem Hospital, JTA, January 23, 1939
• Miss Landsman, Pioneer Hadassah Nurse, Dies in Israel; Settled in 1920, JTA, September 6, 1962
• Batsheva Pomerantz, A flood of appreciation for a drop of milk, The Jerusalem Post, 10/29/2010

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31961259ברטה לנדסמן