בלט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בלרינה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בלט הוא צורת מחול. מקורה בבתי הרנסאנס האיטלקי של המאה ה-15, משם עברה לחצר המלכותית של קטרינה דה מדיצ'י והתפתחה כמחול במות בצרפת ואחר כך ברוסיה. כמו כן, מתייחסת המילה "בלט" גם ליצירת מחול בסגנון הבלט (לדוגמה: הבלט אגם הברבורים) או ללהקת בלט (לדוגמה: הבלט הישראלי או בלט הבולשוי הרוסי). עם השנים התפתח הבלט בארצות שונות בעולם ובעיקר ברוסיה. כיום נחשב הבלט הרוסי לטוב ביותר בעולם[דרוש מקור].

סקירה היסטורית

"בלט" היא מילה בצרפתית שמקורה באיטלקית במילה balleto שהיא גרסה קטנה של ballo (לרקוד) בלטינית.

עד לתחילת המאה ה-19 הוצג הבלט כליווי לאופרה או לקונצרט מוזיקה קלאסית, ורק כאשר החלו לכתוב מחזות שהבלט הוא האמנות העיקרית בהם, החל הבלט להתפתח. עד אמצע המאה ה-20 נחשב הבלט למופע אמנות לאנשי המעמד הגבוה בלבד; לאחר מכן הוא נפתח גם לקהל הרחב.

המוזיקה שמלווה את הבלט היא מוזיקה קלאסית, בעיקר בליווי תזמורת. בתקופה הרומנטית רוסיה הייתה מאוד פעילה בתחום הבלט, להקות בלט רבות הוקמו ברוסיה. גם מלחינים צרפתיים כתבו בלטים באותה תקופה.

סוגי בלט

היום מבחינים בין סוגים שונים של סגנונות בלט, לדוגמה:

  • בלט קלאסי: רפרטואר שנוצר פחות או יותר עד סוף המחצית הראשונה של המאה עשרים ומתאפיין באסתטיקה תנועתית וויזואלית מאוד מוגדרת.
  • בלט נאו-קלאסי: רפרטואר חדש יותר, אשר משמר פחות או יותר את הטכניקה הבלטית, את האידיאלים האסתטיים הבלטיים ואת אוצר התנועות הקלאסי.
  • בלט מודרני או בלט עכשווי: רפרטואר המשמר את טכניקת הבלט אך מרחיב את האידיאלים האסתטיים הבלטיים ומאפשר אוצר תנועות שונה ומתחדש.

עקרונות הבלט הקלאסי

כמו בשפה המדוברת, בה קיימות אותיות המרכיבות מילים, אשר מרכיבים משפטים בעלי הגיון, כך הבלט מורכב מחומרי-תנועה ותנוחה, אשר בחיבורים ביניהם יוצרים הגיון תנועתי. בשפה המדוברת ישנם עיצורים, הברות, מילים, משפטים, פסקאות וסיפור (או מאמר וכו'). בשפת הבלט קיימים אלמנטים גופניים המורכבים מפוזיציות רגליים וזרועות, ומצבי גוף המייצרים שפה של תנועה ותנוחה בחלל. בשפה המדוברת יש קצב דיבור, אינטונציה ומבטא, המקבלים פירוש על ידי השומע. גם בשפת הבלט המהירות קובעת את משמעות המשפט התנועתי. הדיוק בביצוע תוך שמירה על חוקי השפה הקלאסית, יהווה את הדיקציה הברורה. היכולת האישית של הרוקד, מבחינה פיזיולוגית ומבחינת נתוני ביטוי אמנותי, יביאו לידי ביטוי את הסגנון האישי (parol), כפי שבשפה המדוברת רמת הדיקציה, וצליל הקול קובעים את הסגנון האישי של הדובר.

ארבעת חוקי היסוד של הבלט הקלאסי

ארבעת חוקי היסוד בכל האסכולות של הבלט הקלאסי, אשר התפתחו במהלך ההיסטוריה, מתקיימים תוך כדי ביצוע כל התנועות והתנוחות. חוקים אלה אינם מתקיימים בזרם של הבלט הרומנטי או ניאו קלאסי, אלא בקלאסי הטהור בלבד.

  1. כל תנועה ותנוחה מבוססת על מנח גו בו קיימת הקבלה בין ארבע נקודות: שתי הכתפיים ושני צידי האגן (iliac crest). נקודות אלה נמצאות תמיד בקווים מקבילים ביחס לחזית כלפיה פועל הרוקד בחלל. יחד עם זאת בשעת ביצוע כפיפות גוף, מופרת ההקבלה בין הכתפיים לאגן כדי לשמור על ארבע הנקודות של הגוף, אך תשמר ההקבלה ביחס לחזית הספציפית.
  2. טרן אאוט - כל תנועה ותנוחה של הרגליים תתבצע תוך הפניה מרבית החוצה של מפרקי הירך. כלומר, המראה יהיה תמיד כאילו הברכיים פונות לצדדים ביחס לחזית, ולא לפנים, כמו כן כפות הרגליים, אשר יוצבו במקביל לפיקות הברכיים, יפנו לצדדים בהתאם. בחוק יסוד זה בא לידי ביטוי המבנה האנטומי הייחודי לכל רוקד, באשר יכולת הפנייה המקסימלית של מפרקי הירך היא יכולת שונה אצל כל מבצע. על המבצע להיות מודע ולהקפיד על ביצוע המותאם ליכולתו האישית. חוק זה תקף לכל העמידות מלבד לעמידה השישית- בה כפות הרגליים מקבילות זו לזו.
  3. בכל שלבי הביצוע של תנועות הבלט, יהיה גב הרוקד רחב וארוך באופן מקסימלי. אין כווצי שכמות או קיצור אורך עמוד השדרה. לשם כך יש לשאוף תמיד להרחקת הראש מעצם הזנב, והרחבת הגב תוך נשימה חופשית שמתבצעת לצידי הגוף.
  4. א. בכל רגע בו אין משקל על רגל אחת או על שתי הרגליים (כמו בקפיצה), מיד מתארכת כף הרגל למצב של "פוינט" (פלנטר פלקשין plantar flexion).
    ב. בכל שלב בו מתבצע ה"פוינט", לא יושם משקל על הרגל, גם אם היא נוגעת ברצפה. חלק זה של חוק מספר 4 נכון במקרה שעובדים ללא נעלי פוינט. עם נעלי פוינט יש אפשרות לעלות עם משקל הגוף על ה"פוינט" (ראו תמונה).

חוקי השפה נוספים, אינם חוקי יסוד, ומופרים מדי פעם בהתאם לצורכי תחביר שונים וטעם אסתטי שונה אצל כל מורה ואסכולה.

תנועת הזרועות (port de bras)

תנועות ותנוחות הזרועות יבוצעו כמעט תמיד בריחוק מגוף הרקדן. כמו כן המסלול יהיה תמיד מעט לפני הגוף, ולא לממש לצידי הגוף ומעל לקודקוד. לצורך הבהרה ועזרה ביישום נכון, אפשר להנחות את הלומד/ת להביט קדימה, ובכל שלב להשאיר את הזרועות בעמדה בה יוכל לקלוט את קצות האצבעות בתוך טווח הראייה של גלגל העין, ללא הסבת האישונים מהמרכז[1]. תחנות המעבר בין הפוזיציות השונות של הזרועות, משתנות במעט בין אסכולה לאסכולה, ובין מורה למורה. ישנם המעדיפים את הזרועות במיקום נמוך יותר, וישנם שמעדיפים אותן במיקום גבוה יותר. אך תמיד יהיו הזרועות מעט לפני הגוף, ומתחת לגובה הכתפיים בפוזיציות הראשונה, השנייה והשלישית. שמות פוזיציות הזרועות משתנה לפי האסכולות השונות, אך העיקרון הבסיסי נשמר. ישנן 5 פוזיציות של הידיים, אחת לכל עמידה של הרגלים. ישנן עוד שתי פוזיציות, אחת נקראת "הצלבות" והשנייה "ערבסק".

עמידות (les positions)

חוקי היסוד החשובים ביותר

בבלט הקלאסי המסורתי קיימות 5 עמידות שונות שהן בסיס "ברזל" בבלט הרוסי והצרפתי כאחד. לצורך ביצוע נכון של כל הפוזיציות יש להקפיד הקפדה יתרה שקשתות פנים כף הרגל לא יפלו קדימה. יש לייצב את כפות הרגליים באופן שכל כף הרגל מקבלת את משקל הגוף בחלוקה אנטומית נכונה, ואילו קשתות כף הרגל מוגבהות ומחוזקות. במקרים רבים, בעיקר אצל תלמידים צעירים, יש להימנע מדרישה מוגזמת לביצוע זווית פתיחת כפות הרגליים, כדי לאפשר ביצוע נכון אנטומית וחיזוק העמידה הפתוחה ממפרקי הירך. ביצוע נכון של העמידות על פי יכולת אישית, מחזק את הרקדן ומונע נזקים בגפיים התחתונות ובגב.

טרן אאוט - העמידה הראשונה הבסיסית היא כאשר שני העקבים נוגעים צמודים זה לזה ואצבעות כפות הרגלים מופנות לצדדים כך שנוצרת זווית קהה מאוד של לפחות °160 בין העקבים. אצל רקדנים מקצועיים הזווית האידיאלית היא של 180 מעלות. יתר ארבע העמידות מבוססות על העמידה הראשונה.
עמידה שנייה. יוצרים פיסוק קל באורך של כף הרגל של הרוקד ומשאירים את כפות הרגלים כמו בעמידה ראשונה.
עמידה שלישית. עמידה זו אומנם מחוקקת אבל גם תלויה בקומפוזיציה ובכריאוגרפיה מפני שרגל אחת מונחת לפני השנייה. לדוגמה: רגל ימין מונחת צמוד לרגל שמאל כך שעקב ימין נוגע בקשת כף הרגל של שמאל, וכמו בכל העמידות אצבעות כפות הרגלים מופנות לצדדים ככל האפשר ליצירת זווית קהה ככל האפשר.
align=absbottom עמידה רביעית אף היא תלויה בקומפוזיציה אך לדוגמה: רגל ימין מושטת קדימה למרחק של כף רגל אחת והאצבעות מופנות לצדדים בשאיפה להגיע ל־180 מעלות.
עמידה חמישית, תלויה כמו השלישית והרביעית בקומפוזיציה ודומה לשלישית, היא עמידה שלישית למתקדמים, שבה הרגל הנדרשת, לדוגמה רגל ימין מוצמדת לכף רגל שמאל כך שהעקבים של שתי האכפות נוגעים באצבעות של הרגל הנגדית תוך שמירה ושאיפה לשלמות של זווית של 180 מעלות.

עמידה שישית כאשר הרגליים צמודות אחד לשנייה באותו קו.

בלט כשיטת לימוד

חלק בלתי נפרד ממסורת הבלט היא שיטת הלמידה שלו, המתאפיינת במערך שיעורי בלט מקובע ומוגדר בפרוטרוט לאורך שנים, משמעת חזקה, קוד לבוש קפדני ותחרותיות גבוהה. קיימות כמה שיטות למוד בלט, מהן: השיטה הרוסית (שיטת ואגאנובה), השיטה האנגלית (RAD -Royal Academy of Dance), השיטה הצרפתית (École Française), שיטת צ'קטי (Cecchetti method).

בתי הספר לבלט המוכרים בעולם הם: האופרה הלאומית של פריז, תיאטרון מריאינסקי שגם מוכר בשם "בלט קירוב", NYCB - ניו יורק סיטי בלט, בית הספר המלכותי לבלט. אחד מבתי הספר לבלט בארץ הוא בית הספר לבלט קלאסי של הבלט הישראלי, אשר מרכז את כל רמות הבלט מגיל קטן ועד לבגרות. בית ספר נוסף לבלט הוא האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

שיטות לימוד מחול אלטרנטיביות שפותחו החל מאמצע המאה העשרים על ידי חלוצי המחול המודרני, החליפו את האידיאלים האסתטיים של הבלט ואת אוצר התנועות שלו אבל שימרו את עקרונות השיטה: מערך שיעורים קבוע ומוגדר, אם כי לא קפדני באותה הקיצוניות, וחתירה לביצוע מושלם של אידיאל אסתטי נתון. מאוחר יותר פותחו שיטות לימוד מחול עם עקרונות אלטרנטיביים, למשל אלתור, לדוגמה: קונטקט-אימפרוביזציה וגאגא.

בעולם המחול קיימים חילוקי דעות ביחס לחשיבות רכישת טכניקת הבלט הקלאסי לתלמידי מחול שאינם מתעתדים להיות רקדני בלט. ישנם הגורסים כי ללא בסיס קלאסי מאוד קשה לתלמיד המחול לרכוש את המיומנויות הנחוצות לו. אחרים טוענים שלמידת בלט יוצרת התניה חזקה מדי של התלמיד, שממנה הוא לעולם לא יוכל להשתחרר כליל, ולכן, אם ברצונו לרקוד מחול עכשווי עליו להימנע מלימוד בלט וגם משיטות לימוד מקובעות אחרות. רבים טוענים ששילוב מאוזן בין שיטות לימוד שונות הוא הדרך האידיאלית ללמוד מחול, בלי קשר לסוג המחול שהתלמיד יעסוק בו בעתיד.

שיטת הוראת הבלט מושפעת מהגישה הכללית של בתי הספר למחול: 1. בבית ספר המעוניין להפיק רקדני בלט קלאסי בסגנון ספציפי כגון סגנון רוסי או סגנון אנגלי, יתרגלו התלמידים את השיטה הספציפית כדי לעצב את סגנון הריקוד שלהם באופן מושלם ככל הניתן, ובהתניה חזקה. 2. בבית ספר המעוניין לפתח רקדנים שיוכלו להשתלב בכל הסגנונות בלהקות מחול ובתיאטרון מחול, ילמדו התלמידים בלט בגישה פתוחה ואנטומית המחזקת את הבנת הייחוד של כל רוקד ואת היכולת הריקודית. 3. בבית ספר המכשיר מורים למחול כגון סמינר הקיבוצים בתל אביב, ילמדו בלט בגישה אנטומית המדגישה את הבנת השפה והמתודיקה של ההוראה באוכלוסייה מגוונת.

שיטות ההוראה של הבלט קשורות לצרכים הסביבתיים של אותה חברה, ולכן השיטות מגוונות ומשתנות. העובדה שהבלט מתקיים כבר למעלה מארבע מאות שנה, מוכיחה כי הטכניקה משרתת מטרות רבות והיא רלוונטית גם היום. רב הרקדנים המקצועיים, גם אלה המופיעים בלהקות מחול עכשווי, למדו בילדותם בלט מספר שנים, תוך ארגון נכון של היציבה, חיזוק הגוף והבנת התנועה האישית.

סגנונות מחול אחרים

העידן המודרני באומנות הביא עמו גם אלטרנטיבות מחוליות לבלט. סקירה חלקית קצרה:

  • מחול מודרני התפתח בראשית המאה העשרים בארצות הברית ובאירופה כתגובה מרדנית לבלט הקלאסי. חלוצת סגנון המחול המודרני הייתה איזדורה דאנקן.
  • מחול אקספרסיוניסטי, או Ausdruckstanz, התפתח בגרמניה כענף נפרד של המחול המודרני וקדם לתיאטרון-מחול הגרמני.
  • תיאטרון מחול הוא בעיקרון תיאטרון אשר בו השחקנים הם גם רקדנים: הם מגלמים תפקידים ועשויים להציג עלילה, רק שהמחול ממלא תפקיד חשוב יותר כאמצעי אמנותי מאשר הדיאלוג המילולי.
  • בּוּטוֹ הוא כינוי כולל למגוון סגנונות מחול מודרניים שהתפתחו ביפן בסוף המאה העשרים.
  • מחול עכשווי הוא שם כולל למגוון סגנונות מחול שהתפתחו החל מסוף המאה העשרים. מן מאפיינים שניתן למצוא בסגנונות אלה: חיפוש אחר אלטרנטיבות סגנוניות, שימוש באמצעים תיאטרליים נסיוניים (כגון הופעה באתרים שאינם במת מחול קונבנציונלית), שילוב של אמצעים אמנותיים מחוץ למחול (וידאו, אלקטרוניקה ומחשבים).

ראו גם

לקריאה נוספת

  • בת חנא, בלט קלסי, בהוצאת סל תרבות ארצי, 2005.
  • "Ballerina", מאת אדוארד סטיוארט, הוצאת ברקלי בוקס, ניו יורק, 1981, מסת"ב 0-425-04272-3

הערות שוליים

  1. ^ ישנם יוצאי דופן: בתנוחת הפורדברה ברביעית למשל, מותר לקרב את היד לגוף.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32588150בלט