בלה קלנר

בלה קלנר (בהונגרית: Kellner Béla; דאיוק, 10 במרץ 1904 – בודפשט, 17 ביולי 1975) היה דוקטור לרפואה יהודי-הונגרי, אונקולוג, פתולוג, חבר מן המניין באקדמיה ההונגרית למדעים. במהלך המחקר המעמיק שלו לאבחון סרטן והתהליכים הפיזיולוגיים של גידולים, הוא הציג שיטות בדיקה היסטולוגיות וביוכימיות מודרניות למחקר האונקולוגי בהונגריה. הוא היה הראשון בהונגריה שהשתמש באיזוטופ רדיואקטיבי בניסויים ביו-רפואיים.

ביוגרפיה

בלה קלנר נולד במשפחה יהודית, למד בבודפשט ולאחר מכן בעיר פץ' שם קיבל את התואר ברפואה בשנת 1929 בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ארז'בט. מ-1926 עבד במכון האוניברסיטאי לפתולוגיה תחת ד"ר בלה אנץ, תחילה כחניך ללא שכר מ-1929 כמתמחה בשכר ומ-1931 גם כמרצה מ-1929 לימד כעוזר הוראה גם במחלקה לביוכימיה, וב-1932 למד גם ביוכימיה באוניברסיטת וינה. הוא קיבל הסמכה בתחום ב-1936 והפך לפרופסור חבר לפתולוגיה של גידולים באוניברסיטת פץ'. משנת 1940 עבד כרופא ראשי של בית החולים היהודי ברחוב סאבולץ' של הקהילה היהודית של פשט (כיום שמו המרכז הרפואי הלאומי) הוא נלקח לשרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) בשנים 1942 עד 1944 ולאחר מכן, באותה השנה, גורש למחנה ריכוז באוסטריה. הוא שרד את השואה, חזר הביתה עם שחרורו ב-1945 והמשיך לעבוד בבית החולים היהודי.

ב-1947 מונה באוניברסיטת דברצן כפרופסור מן המניין לפתולוגיה וכמנהל המכון לפתולוגיה של האוניברסיטה. משנת 1951 הפך לראש המחלקה לפתולוגיה באוניברסיטה העצמאית לרפואה בדברצן. בינתיים, בשנת הלימודים 1949/1950, כיהן כדקאן הפקולטה לרפואה. הוא עזב את הקתדרלה שלו בדברצן ב-1954, חזר לבודפשט והפך למנהל המכון לחקר האונקופתולוגיה של המכון הלאומי ההונגרי לאונקולוגיה. במקביל הרצה אוניברסיטת זמלווייס, שם היה משנת 1955 ראש הקתדרה לאונקופתולוגיה, פרופסור מן המניין.

מחקריו

פעילותו הרפואית ומחקריו המדעיים התמקדו בפתולוגיה ובאבחון של סרטן ובנתיחה ובאנטומיה של גידולים. מחקרים בעלי חשיבות ובולטות הם לגבי סוגי הגידול של הגידולים, התפתחות סוגי סרטן ומנגנון ה גרורות. הוא חקר רבות המטבוליזם של שומן הגידולים, במנגנון הפעולה של ארגוסטרול - שהוא סטרול המצוי בקרום תאים של פטריות ופרוטוזואה, המשרת רבות מאותן פונקציות שכולסטרול משרת בתאים של בעלי חיים - המוקרן לתאים חולים, ובטיפול בלוקמיה ובגידולי קשרי לימפה (למשל לימפומת הודג'קין). במהלך הפתולוגיה הניסויית שלו והיסטוכימיה של הגידולים, הוא ביצע מודרניזציה של שיטות הפרוגנוזה האונקולוגיות, מהראשונות בהונגריה שהשתמשו בטיפולים כימותרפיים, והוא הציג את השימוש באיזוטופים רדיואקטיביים במחקר ביו-רפואי. בנוסף לעבודתו האונקולוגית, הוא עסק גם בטיפול בוויטמין D₂ בזאבת ובפתולוגיה של דימום בלוטת יותרת הכליה הקשורים לזיהומים מסוימים.

בנוסף לספריו, הוא פרסם יותר מ-130 מחקרים מדעיים. במהלך הקריירה האוניברסיטאית שלו בדברצן ולאחר מכן בבודפשט, הוא גידל תלמידים (כמו קארוי לאפיס, יאנוש שוגר ולאסלו הולצינגר). בשנים 1948–1949 לקח חלק בשינוי הארגוני של האקדמיה ההונגרית למדעים, בפיתוח מערכת חדשה של כישורים מדעיים.

חברויות

כהוקרה על הישגיו המדעיים, הוא נבחר כ:

• חבר נספח באקדמיה ההונגרית למדעים ב-1949
• חבר מן המניין ב-1973
• משנת 1948 היה נשיא הוועדה האונקולוגית של האקדמיה ההונגרית למדעים
• נשיא האגודה ההונגרית לאונקולוגים,
• לאחר 1953 עמד בראש עבודת הוועדה האונקולוגית של משרד הבריאות.
• חבר חיצוני באגודה המלכותית לרפואה בלונדון מאז 1958 (Royal Society of Medicine)
• כיהן במשך כמה שנים במועצה המדעית של "המרכז הבינלאומי לחקר הסרטן" (Centre international de recherche sur le cancer, CIRC) בליון,
• משנת 1968 היה חבר בתוכניות ארגון הבריאות העולמי כחבר במועצה המדעית.

פרסים והוקרה

• מסדר ההצטיינות של הרפובליקה העממית ההונגרית דרגה 4 (1950)
• מסדר הצטיינות בעבודה דרג זהב (1964)
• פרס המדינה (1966) על הישגיו בחקר הסרטן
• מסדר הדגל של הרפובליקה העממית ההונגרית דרג 2. (1974)

כתביו העיקריים

• Rákos áttételek diagnostizálása a primaer daganat szövettani vizsgálata alapján. Budapest: Globus ny. 1938.
• A rák terjedése a szervezetben. MTA Biológiai és Orvosi Tudományok Osztályának Közleményei, (1951)
• A rák terjedésére vonatkozó vizsgálatok. MTA Biológiai és Orvosi Tudományok Osztályának Közleményei, (1953)
• A nyirokcsomók daganatai. Budapest: Akadémiai. 1965. (Lapis Károllyal és Eckhardt Sándorral)
  בגרמנית: Lymphknotengeschwülste. Budapest: Akadémiai. 1966.
• Die Ausbreitung des Krebses: Invasion und Metastasierung. Budapest: Akadémiai. 1971.
• Rákkutatás, daganatellenes küzdelem: Eredmények és kilátások. Budapest: Akadémiai. 1972. Korunk Tudománya

לקריאה נוספת

• Magyar életrajzi lexikon III: Kiegészítő kötet (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1981. 378–379. o. ISBN 963-05-2500-3 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
• Magyar nagylexikon X. (Ir–Kip). Főszerk. Bárány Lászlóné. Budapest: Magyar Nagylexikon. 2000. 728–729. o. ISBN 963-9257-02-8 (הלקסיקון ההונגרי הגדול)
• Magyar tudóslexikon A-tól Zs-ig. Főszerk. Nagy Ferenc. Budapest: Better; MTESZ; OMIKK. 1997. 447–448. o. ISBN 963-85433-5-3 (לקסיקון המדענים ההונגרי)
• Új magyar életrajzi lexikon III. (H–K). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2002. 841. o. ISBN 963-547-414-8 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש)

ראו גם

• Kellner Béla. Pécsi Egyetemi Almanach 1367–1999 (Hozzáférés: 2022. jan. 29.)
• Sugár János: Dr. Kellner Béla. Orvosi Hetilap, CXVI. évf. 28. sz. (1975) 2222–2223. o.
• Sugár János: Kellner Béla. Magyar Tudomány, (1976)
• Sugár János: Megemlékezés Kellner Béláról. Orvosi Hetilap, CXXVI. évf. 34. sz. (1985) 2109. o.
• Tímár József: Tumor-sinusok avagy vaszkuláris csatornák malignus daganatokban: Kellner Béla (1904–1975) szellemi öröksége. Magyar Onkológia, XLIV. évf. 2. sz. (2000) 105–107. o.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34224570בלה קלנר