בית התה של יאן
בית התה של יאן הוקם בשנת 1971 על ידי ההולנדי יאן ואן הולדן, והיה אחד מבתי התה הראשונים בירושלים. הוא פעל תחילה ברחוב המעיין בשכונת עין כרם, ובהמשך, עד שנת 2011, ברחוב שופן 5, בשכונת טלביה, בקומת המרתף של תיאטרון ירושלים.
היסטוריה
רקע
בניגוד לבתי קפה, שרבים מהם פעלו בישראל ובירושלים, המושג בית תה לא היה מוכר בישראל ובתי התה, שהיו מועטים, החלו לפעול בירושלים רק בתחילת שנות ה-70 של המאה העשרים. בין בתי התה שפעלו אז ניתן למנות את "בית תה הצהוב" ברחוב המלך ג'ורג', שהופעל בשנת 1970-1971 על ידי אבי ברדוגו ואת "בית התה הדני" (Danish Tea House), שפעל ברובע הנוצרי בעיר העתיקה ונזכר בשיר "הכנאפה המתוקה" של אהוד בנאי.[1] מבין בתי התה שפעלו בירושלים, המפורסם ביותר הוא "בית התה של יאן".
הקמת בית התה
בשנת 1971 נפתח "בית התה של יאן" על ידי יאן ואן הולדן, הולנדי שהגיע לישראל אחרי מלחמת ששת הימים, התאהב בירושלים, התגייר, והתגורר בשכונת עין כרם. ואן הולדן, שאהב לארח והיה גם אוהב תה, החליט להתפרנס מ'בית תה' - סוג בית-עסק שהכיר מארץ מוצאו, הולנד. בשנת 1978 בגלל בעיות עם בעל הבית ועם מחלקת רישוי עסקים, נאלץ ואן הולדן להעתיק את מקומו של בית התה, והבחירה נפלה על המרתף מתחת לתיאטרון ירושלים. ואן הולדן העביר את האביזרים של בית התה המקורי למקום החדש, ושיחזר את האווירה המקורית ששררה בעין כרם. בנוסף, הוא העשיר את התפריט והוסיף על עשרות סוגי התה שהוגשו גם יין חם, סנגריה ומרקים.
בשנת 1988 חלה ואן הולדן וכעבור זמן מה נפטר. למרות פטירתו, "בית התה של יאן" לא נסגר. ואן הולדן העסיק שני סטודנטים חובבי בישול, האחד יהודי והשני ערבי, דאהר זיידאני. השניים הפעילו את המקום לאחר מותו של ואן הולדן. זיידאני, כיום בעליה של 'מסעדת אל רידא' בנצרת, הוא נצר למשפחה פלסטינית ידועה שירדה מנכסיה. באוניברסיטה העברית פגש זיידאני, בפעילות בחוגי השמאל באוניברסיטה, את טל בר-און - בתו של ד"ר מרדכי בר-און, קצין חינוך ראשי וחבר כנסת לשעבר, שהוא עצמו בן לאם הולנדית קתולית שהתגיירה. הם הפכו לזוג, נסעו לפריז וכעבור שנה התחתנו וחזרו לישראל. ברבות הימים זיידאני ובר-און רכשו את "בית התה של יאן". הרקע והתפאורה נותרו על כנם והשינוי היחיד שהכניס זיידאני היה במטבח. לתפריט נוספו סלטים, פסטות, מאכלים איטלקים ומשקאות חריפים. זיידאני ורעייתו הפעילו את המקום גם בשבתות ובלילות שישי, ולכן ויתרו על תעודת הכשרות ועל הלקוחות הדתיים.
בשנת 2009 החליטו דאהר זיידאני וטל בר-און לעבור לנצרת ולהפעיל שם מסעדה. שני צעירים, גלעד פרינס ויוסי אסייג קנו את בית התה והפעילו אותו כבית תה עם מטבח חלבי כשר למהדרין. בעקבות שינוי הבעלות, הפך המקום למוקד משיכה ללקוחות דתיים בעיקר. בשנת 2011 נסגר בית התה בגלל בעיות רישוי שונות בהפעלת המטבח (שלא עמד בקריטריונים של עיריית ירושלים ומשרד הבריאות).[2]
לאחר שהמקום נסגר, נפתחה במקום "טלביה בר-יין", מסעדה צרפתית בעלת אופי שונה לחלוטין.[3]
האווירה בבית התה
בית התה נודע באווירה המיוחדת ששררה בו. מבקרים שונים ציינו את המרכיבים המיוחדים הבאים:
- ה"אופי המרתפי" של חלל בית התה (צוין בנוסטלגיה בכתבה של יהונתן כהן ועמית אהרונסון).[4]
- הכניסה דרך הזזת וילון שהשמיעה צלצול פעמונים עדין.
- מוסיקת הרקע הקלאסית שהתנגנה בווליום נמוך.
- מחצלות ושטיחים רכים מקיר אל קיר.
- ישיבה על דרגשים, כריות ומזרונים, שמאפשרים "רביצה" נוחה.
- תאורה מינימלית, שיצרה "אווירה רומנטית" (מנורות עמומות, נרות דולקים בפינות שונות, משחקי אור וצל).
- חימום בחורף בעזרת תנור-נפט "פיירסייד" (שתרם לאווירה אך לא היה מקור החימום העיקרי).
- אביזרים שונים ו"ענתיקות" - כמו: כלי נחושת, תמונות וציורים, פסלונים, פתיליות ישנות, מטחנת קפה, מכתש ועלי ומאזניים, שגדשו את המרחב.[2]
האווירה הזאת שוחזרה בהמשך, בבתי תה אחרים, שנפתחו במקומות שונים בארץ.
הסרט התיעודי "בית התה של יאן"
בשנת 1998 ביימה הבמאית אביגיל שפרבר (שנולדה וגדלה בשכונת קטמון, לא רחוק מבית התה) סרט תיעודי קצר בן כ-20 דקות בשם "בית התה של יאן". הסרט מבוסס על חוויותיה של שפרבר כמלצרית צעירה בבית התה, ועל מפגשיה עם דמויות שונות שעבדו במקום.[5] הסרט זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב לשנת 1998 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, ובפרס שני לסרט הסטודנטים התיעודי בפסטיבל הסרטים הישראלי בניו יורק ב-1999.[6]
קישורים חיצוניים
- שי דורון, סופו של מוסד ירושלמי: "בית התה של יאן" סוגר את שעריו, זמן ירושלים, 2 במרץ 2011
בית התה של יאן (קטע מהסרט של אביגיל שפרבר), סרטון באתר יוטיוב, 3 ביולי 2008
הערות שוליים
36636332בית התה של יאן
- ^ אהוד בנאי, [https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=57&wrkid=1124 הכנאפה המתוקה (בדרך ל'אנקל מוסטש' - עולה ל'דניש טי האוס' - מתרגל את האנגלית עם הציבור המקומי - מעיין חזרה, או אולי הבקרוב - של המסע העתידי...], באתר שירונט
- ^ 2.0 2.1 שי דורון, סופו של מוסד ירושלמי: "בית התה של יאן" סוגר את שעריו, זמן ירושלים, 2 במרץ 2011
- ^ טלביה, באתר קבוצת טלביה
- ^ יונתן כהן ועמית אהרנסון, מסעדת טלביה: ככה אוכלים בווינה, ככה תענוג לאכול בירושלים, כל העיר ירושלים, 20 בנובמבר 2019
- ^ הבמאית כותבת: "בית התה של יאן לא היה בשבילי רק מקום בו עבדתי כמלצרית. המקום ייצג בשבילי משהו שלא פגשתי עד אז בחברה הישראלית. שם הכרתי את דאהר - בעל המקום, הבוס שלי, את אחיינו של דאהר, שיבל, סטודנט לחשבונאות וגם בוס (אחראי משמרת), את פארג' - עובד מטבח עם תואר שני במתמטיקה; את אופיר - מלצר וסטודנט לרפואה, ואת מוחי (מוחמד) שלמד רק עד גיל 9...(דף הסרט באתר של במעלה - בית ספר לקולנוע).
- ^ בית התה של יאן (סרט), באתר מעלה - בית ספר לקולנוע