בית הקרן הקיימת על יד בית דגן
 | |
| בית הקרן הקיימת על יד בית דגן בשנת 1948 |
.jpg)
.jpg)
בית הקרן הקיימת ליד צומת בית דגן (אז: בית דג'אן) היה מוצב עברי חשוב בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות ששכן על תוואי הדרך ההיסטורית בין יפו לבין ירושלים. הערבים בפיקודו של חסן סלאמה התקיפו אותו מספר פעמים ואף הצליחו לפוצץ אותו אך לא לכובשו.
רקע היסטורי
בית "הקרן הקיימת" היה בית בודד בן שלוש קומות, כ-650 מטרים ממערב לצומת בית דגן ולתחנת המשטרה הבריטית שהייתה שם. השטח עליו נבנה הבית, שהתפרס משני צידי כביש ירושלים תל אביב, נקנה בשנת 1922 על ידי הקרן הקיימת, אך הוחלף עם ערבי מיפו תמורת שטח בגודל דומה בצמוד לנחלת יהודה. הערבי בנה במקום את הבית והפעיל בו בית חרושת לסיגריות. בשנת 1930 מכר הערבי את הבית ורוב השטח לחיים שוגרמן שקיים במקום פרדס. לאחר ששוגרמן הסתבך בחובות[1] הוצא הבית למכירה כדי לכסות חוב לו היה ממושכן לזכות בנק ברקליס ובנק אשראי. לאחר שכבר הוצעו הצעות לקנייה מצד גורמים ערביים, שכנע המרכז החקלאי את דירקטוריון הקרן הקיימת לישראל לקנות את השטח, בגלל החשיבות האסטרטגית של הבית. פנחס רוטנברג ובנק ברקליס הבטיחו לקרן הקיימת הלוואות נוחות כדי שיוכל לקנות את השטח[2]. השטח נקנה בידי חברת הימנותא[3] ונמסר לעיבוד לידי קיבוץ מעלה החמישה.
מלחמת העצמאות
עם פרוץ מלחמת העצמאות קיבל המקום ובייחוד הבית, חשיבות אסטרטגית רבה. הוא חלש על הדרך הראשית ליפו וממנה, חלש על הצומת החשובה למושבות הדרום והיה עמדת הגנה חשובה לדרך הביטחון מולדת - ראשון לציון.
בתחילת המלחמה הייתה במקום יחידת מילואים של הפלמ"ח. ב-5 בינואר 1948 הצליחו חבלנים ערבים להתקרב לבניין בחסות גשם שוטף מבלי שהמגינים יבחינו בהם ולהניח חומר נפץ לידו. בהתפוצצות נפרץ אחד החדרים בקומה התחתונה ואחד מאנשי הפלמ"ח, דוד ברנדויין, נהרג[4]. בתגובה חדר כוח פלמ"ח ב-8 בינואר 1948 לכפר בית דג'אן ופוצץ בו בית ששימש אכסניה לתוקפים. בית הקרן הקיימת בוצר והוטמנו מוקשים סביבו. בפעילות זו נהרגו עוד שני אנשי פלמ"ח ממוקש שהתפוצץ לידם.
ב-17 בפברואר 1948 החליף כוח של חטיבת גבעתי בסדר גודל של מחלקה את אנשי הפלמ"ח. יום לאחר מכן הטילו הערבים ממכונית חבית נפץ שלא התפוצצה. ב-27 בפברואר 1948 הטילו חבית נוספת שהתפוצצה והרסה את המרפסת הפונה לכביש. הערבים חזרו על פעולה זו ב-29 בפברואר 1948 ונזק נוסף נגרם לבניין.
בניית מוצב ההגנה החפור וההתקפה הראשונה
פצצות החבית שהוטלו על הבניין גרמו לו נזקים והיה חשש סביר שבאחד הניסיונות יצליחו הערבים לפוצץ את הבית כולו. מול חשש זה החליט מטה חטיבת גבעתי להקים מוצב הגנה חפור צמוד לבית, אליו יוכלו המגינים לסגת בעת הצורך. בניית המוצב נעשתה במהירות. ב-11 במרץ 1948 הגיעה למקום שיירה עם חמרי ביצורים, דחפור וארבעים פועלים ובחיפוי המגינים הקימו תוך יום ארבעה בונקרים מוקפים חומת עפר גבוהה ובה עמדות מבוצרות. פעילות זו לא נעלמה מעיניו של חסן סלאמה והוא החליט לתקוף בטרם תושלם בניית המוצב.
בליל שבת, 13 במרץ 1948, כשהפועלים ומארחיהם הסבו למסיבת קבלת שבת, החלה ההתקפה הגדולה. הערבים פתחו בהתקפת הטעיה ממערב אך ההתקפה העיקרית הייתה אמורה להתחיל ממזרח, בפיקודו של מפקד גרמני.
הפועלים האזרחים נשכבו על הארץ והמגינים תפסו עמדות בבניין. הכוח העיקרי שהתקיף ממזרח עלה על מוקשים ונתגלה. בראשו היו חבלנים עם חומר נפץ כדי לפוצץ את קיר הבניין ולחדור דרכו. אש המגינים הניסה אותם והם סירבו לחזור למרות קללותיו של המפקד הגרמני[דרוש מקור]. עם שחר נסוגו הערבים עם 3 הרוגים ו-6 פצועים. מהמגינים לא נפגע איש.
בסריקת המקום למחרת נתגלו כלי נשק, תחמושת ומטעני חומר נפץ. כן נתגלה תת מקלע גרמני מסוג שמייסר שנמסר במתנה למפקד החטיבה, שמעון אבידן.
פיצוץ הבניין וההתקפה השנייה
חסן סלאמה החליט לשנות את שיטת הפעולה. הוא תכנן התקפה רחבת היקף. בשלב הראשון יפוצץ הבית בהפתעה על ידי משאית עמוסת חומר נפץ. לאחר הפיצוץ תחל הסתערות על הריסות הבית ולאחר מכן על הבונקרים. באותו זמן יחסמו כוחותיו את הדרכים המובילות לבית הקרן הקיימת ממקוה ישראל ומראשון לציון. הוא גייס לשם כך 400 לוחמים מכפרי הסביבה בפיקודם של שני מפקדים גרמנים, 3 חיילים בריטים עריקים, ו-5 יוגוסלבים.
ב-19 במרץ 1948 נסתיימה בניית המוצב החפור והוחל בהעברת הציוד אליו מהבית. חשובה ביותר הייתה העברת מכשיר האלחוט שאיפשרה העברת ידיעות למפקדה לאחר שקווי הטלפון נותקו על ידי הערבים. עשרים המגינים היו עסוקים בתרגול נסיגה מהירה מהבית למוצב החפור.
בשעה 17:45 התקרבו לבית הקרן הקיימת מכוון צומת בית דג'אן שתי מכוניות - ג'יפ ומשאית דודג' עמוסה ב-500 ק"ג של חומר נפץ, שהייתה קשורה אליו בכבל ברזל. בהגיע המכוניות למרגלות הבית הן נעצרו. כבל הגרירה נותק, נהג המשאית כיוון אותה לעבר גדר הבית וקפץ ממנה לפני שנתקלה בגדר. לפני שהצליח השומר בעמדת המרפסת לפתוח באש קפץ נהג המשאית על הג'יפ והמפעילים נמלטו לכוון יאזור. השומר צעק בקול "חבית" והאנשים פינו במהירות את הבית ותפסו עמדות במוצב. כעבור שתי דקות נשמע קול פיצוץ אדיר והבית קרס.
קבוצה קטנה של מגינים תפסה עמדות בהריסות הבית לקדם את פני ההתקפה. חסן סלאמה צפה על האזור מבנין מטוויה שנמצא 1,500 מטר צפונית לבית הקרן הקיימת.
עם רדת החשיכה נורתה רקטה מכוון בנין המשטרה ונפתחה אש מקלעים ומרגמות על הבית. בחיפוי זה החלו מאות ערבים להסתער בקריאות "איטבח אל יאהוד". המגינים פתחו באש מדויקת ובזריקת רימונים ועצרו את הגל הראשון של ההתקפה. לאחר מכן נסוגו המגינים למוצב. הערבים תקפו שוב ו"כבשו" את הריסות הבית ממנו החלו להיערך להתקפה על המוצב.
בשעה 22:00 החל גל ההתקפה על המוצב. המגינים פתחו באש חסכונית ומדויקת וגל ההתקפה הזה נשבר. המפקד הגרמני שהבחין בתגובת האש הדלילה הסיק שמצבם של המגינים אבוד וקרא להם בגרמנית: "אתם מוקפים ואין לכם תחמושת. נתייחס אליכם כאל שבויים לפי אמנת ז'נבה, התמסרו בחיים ותישארו בחיים. אני נותן לכם חמש דקות!".
מפקדת גבעתי שקבלה את ההודעה על ההתקפה ארגנה שתי תגבורות. תגבורת משוריינת מכוון ראשון לציון נתקלה בצומת באש תופת של הערבים ומאש מתחנת המשטרה על ידי בריטים ששתפו אתם פעולה ונאלצה לסגת. המגינים היו כלאחר ייאוש ובקשו לסגת. בתקופת השפל הזאת הצליחה תגבורת של גבעתי עמוסה בנשק ובמרגמה להגיע ממולדת ולחבור למגינים. מיד הוגברה עוצמת האש והופעלה המרגמה שפגעה בריכוזי הערבים שסירבו לצאת להתקפה נוספת למרות קללותיו של המפקד הגרמני. עם עלות השחר נסוגו הערבים מהמקום.
תוצאות ההתקפה
העיתונות הערבית פרסמה מיד לאחר ההתקפה כי: "בית הקרן הקיימת פוצץ, כל היהודים שהיו בו נקברו תחת ההריסות ומצאו בו את מותם".
לאחר שהסתבר שהיהודים עדיין במקום הסביר חסן סלמה את כישלונו בכך ש-150 לוחמים שלו לחמו נגד 600 יהודים וכי הקרב הוכרע לאחר שהגיעה תגבורת יהודית דרך מנהרה סודית ממקווה ישראל אשר נמצאת במרחק ארבעה קילומטרים.
הבריטים דרשו מהיהודים להתפנות מהמקום כי התנועה בכביש הייתה חשובה להם לפני עזיבתם את הארץ. לבסוף הושג הסכם שהבריטים יחזיקו כוח ליד הריסות הבית והיהודים יישארו במוצב. יחסי ידידות התפתחו בין הבריטים והיהודים במקום.
עם כיבוש יאזור במבצע חמץ נשבר המצור על בית הקרן הקיימת. כוח גבעתי נפרד מהמקום והוחלף על ידי כוח מחטיבת קרייתי. ב-14 במאי 1948 פינו הבריטים את בניין המשטרה בצומת ומסרוהו לערבים. באותו יום כבשו אותו היהודים והערבים נסוגו כמעט ללא קרב. בחיפוש במקום נמצא מטען חומר נפץ של 500 ק"ג שהיה אמור להיות מופעל על ידי מנגנון הפעלה הקשור בחוט. למרבית המזל ניתק החוט בעת ההתקפה.
לאחר כיבוש המשטרה נפתח הצומת למושבות הדרום ונפסק הצורך להשתמש בדרך הביטחון.
במקום בית הקרן הקיימת הוקמה אנדרטה בשנת 1949. במשך שנים רבות היה הבניין נטוש ומוזנח[5]. האתר עבר שיפוץ בשנת 2014 על ידי עיריית ראשון לציון.
ראו גם
לקריאה נוספת
- חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות, 1959.
- יוסף אוליצקי, ממאורעות למלחמה, הוצאת מפקדת ההגנה בתל אביב, 1949.
- אלתר ולנר: חמושים לפני המחנה - סיפורה של הפלוגה הדתית של חי"ש תל אביב, הוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1984
קישורים חיצוניים
- שמוליק, בית הקק"ל, 4 באוגוסט 2009
- הקרב על בית קק"ל - (בית שוגרמן), אתר ההנצחה והמורשת בכפר עציון (מתוך "תולדות ההגנה", ג, חלק שני, עמ' 1447, הוצאת "עם-עובד", תל אביב)
- הגנת "בית הקרן הקיימת" - ב. הקרב על הבית בליל 19/20.3.48, בתוך: מערכות, כרך כ"ח, ב' (קג), חשון תשי"ז
הערות שוליים
- ^ הודעת מכירה ממשרד המוציא לפועל תל אביב, דבר, 30 באפריל 1937
- ^ גבריאל א' אלכסנדר, ייסודה של חברת הימנותא בע"מ ותפקידיה הראשונים, קתדרה 68, יוני 1993, עמוד 93
- ^ יוסף כ"ץ, בחזית הקרקע, הוצאת מאגנס, 2001, עמ' 172
- ^ איש הגנה נהרג בבית דגון, דבר, 6 בינואר 1948
- ^ ד"ר אבי ששון, סמל מלחמת השחרור הוא חירבה, באתר גלובס, 26 בנובמבר 2000
31186814בית הקרן הקיימת על יד בית דגן