בית באטורי
 | |
| מדינה | הונגריה, טרנסילבניה, פולין |
|---|---|
| בית האב | גוטקלד |
| תארים | שליטי טרנסילבניה, מלך פולין, פלטין של הונגריה, קרדינל, וכו' |
| מייסד | צאצאי אנדראש איש ראקומז |
| השליט האחרון | ז'ופי, נשואה לשליט טרנסילבניה, גיירג ראקוצי השני |
| ראש הבית הנוכחי | הבית נכחד |
| תקופת השושלת | 1250–הווה (כ־774 שנים) |
| אתניות | הונגרים, שורשים גרמנים בשוואביה, |
| ענפים | שומיאי, אצ'די, סאניסלואי, שימולין |
בית באטורי (בהונגרית: A Báthori család ,Báthori ,Báthory) הוא שושלת של אצילים הונגרים שאבותיה היו בני משפחת גוטקלד מארץ השוואבים שעל הדנובה בגרמניה. למשפחה היו שלושה ענפים עיקרים: שומיו, אצ'די וסאניסלופי. מהענף שומיו קמו כמה שליטים של טרנסילבניה ומלך של פולין. בני הענף אצ'די תפסו גם כן עמדות בכירות בממלכה ההונגרית ומנו בשורותיהם אחד משליטי טרנסילבניה. לעומת זאת, בני הענף סאניסלופי לא שיחקו תפקיד מרכזי בהיסטוריה של הונגריה. [1]
מקורות המשפחה ושל שמה
כמסופר בכרוניקה של שימון קזאי, בסביבות שנת 1040, תחת שלטון המלך פטר אורסיאולו, התיישבו בהונגריה שני אחים גרמנים גוט וקלד, והקימו משפחות שנקראו גוטקלד, לפי מיזוג שמותיהם. מוצאם היה, ככל הנראה ביישוב בשם "שטוף", ייתכן שטאופן אים ברייסגאו, בשוואביה או הוהנשטאופן, בוירטמברג. בראש אילן היוחסין של המשפחה עמד בן לניקולאוס (מיקלוש) מבית גוטקלד (Guthkeled), בשם אנדראש, איש ראקאמז (Rakamazi), המכונה "הקרח". שמו צויין בשנת 1250 כבעל אחוזה כנסייתית (של מנזר או אבאציה) בשם שארוואר ברוזנות סאטמר. בשנת 1279, אחיו של אנדראש, האדוש, וכן בניו, גיירג' (מת ב-1307), בנדק (מת ב-1321) ובריציוס או בריקיוס, בהונגרית - ברצק (מת ב-1330), קיבלו ממלך הונגריה, לאסלו הרביעי הקומאני, שלוש אחוזות - ארם (כיום - ניראבראן), באטור (כיום -נירבאטור) וקיש באקה במחוז סאבולץ' כאות הוקרה על שרותיהם הצבאיים. באטור (שם היישוב בא מהמילה ההונגרית "באטור", כלומר "גבור") היה קודם אחוזה של ואידה, בן לאנגוש, שהיה נשוי לקרובת משפחה של אנדראש ונפטר ללא יורשים. בשנת 1310 באטור הייתה לבעלות הבלעדית של ברצק, שהגיע להסכם חלוקת הנכסים עם אחיינו מיהאי ועם בן דודו, ויד. באותה תקופה אימץ ברצק את שם המשפחה באטורי, לפי אחוזתו המרכזית בבאטור.
בניו של ברצק, יאנוש הראשון ולקש, הקימו את ענפי המשפחה שנודעו בהיסטוריה כ"שומיו" ו"אצ'די".
בשנת 1325 אישר המלך קארוי רוברט את חזקת המשפחה באחוזות הנ"ל ואף הוסיף להן את היישוב אצ'ד. ב-1330 זכו בניו של ברצק לסמכויות נרחבות כשופטים -אישפאנים במחוזות סבולץ' וסטמר.[2]
ענפי המשפחה
במאה ה-14 התפצל בית באטורי לכמה ענפים, דרך צאצאים של בניו ונכדיו של ברצק באטורי. הענפים העיקריים נקראו שומיאי באטורי ואצ'די באטורי.
- א. הענף באטורי-שומיו או שומיאי (בהונגרית בצורת ריבוי - באטוריאק) (A Somlyai Báthoriak).
ענף זה כולל את צאצאיו של יאנוש, רוזן של סטמר, דרך בנו לאסלו, רוזן של סאבולץ'. לאסלו (מת ב-1373) נשא לאשה את אנה מגיישי (או מגיישאליאי) שהביאה לו כנדוניה את היישוב סילאג'שומיו שבצפון-מערב טרנסילבניה של היום. משום כך ענף משפחתי זה נודע בשם שומיאי באטורי.
- תת-הענף באטורי-שימולין:
מציין צאצים של אח צעיר של לאסלו, גיירג'. מתוכם קמו דיפלומטים ואנשי צבא ומשפט שחיו ופעלו בקורלנד, ברוסיה ובגרמניה עד למאות ה-19 וה-20.[3]
- תת-הענף באטורי-סאניסלופי:
פיצול נוסף של המשפחה אירע במחצית השנייה של המאה ה-15 בין ניניו של אותו לאסלו: יאנוש ואישטוואן, בני סאניסלו, נודעו כמייסדי הענף סאניסלופי ("בני סאניסלו") שנמשך בשרשרת זכרית עד לשנת 1802. בן אחר של סאניסלו, מיקלוש (1498-1445) וצאצאיו המשיכו להיחשב כחלק מענף שומיאי.
- ב. הענף באטורי-אצ'ד או אצ'די ('Az Ecsedi Báthoriak)
צאצאיו של לקש (Lökös) (לוקס), הבן הצעיר של ברצק, הקימו את הענף הקרוי אצ'די-באטורי (אצ'די באטורי או "אצ'די באטוריאק")(') או נירי-באטורי.(Nyiri). לקש זכה לנחלות במחוז סטמר וקיבל מהמלך קארוי רוברט את אחוזת אצ'ד שבמחוז סאבולץ'. הוא בנה בה טירה בשם (בהונגרית) "הישׁג" (Hűség) כלומר "נאמנות".
בני הענף שומיו נשארו בני הדת הרומית קתולית, בעוד שבני בית באטורי-אצ'די עברו במאה ה-16 לנצרות הרפורמית (פרוטסטנטית).
כתיב השם באטורי בהונגרית
השם באטורי נכתב בהונגרית בשתי צורות: Báthory או Báthori. יש שנהגו לכתוב את שמות בני הענף שומיאי עם y בסוף המילה, בעוד שאת שמות בני הענפים באטורי המוקדם ואצ'די עם i בסוף המילה.
סמל המשפחה
שם היישוב באטור ("גבור") מתייחס לאגדה לפיה בסביבות שנת 900 על דרקון שהיה חי בביצות שמסביב לטירת אצ'ד (שלמעשה נבנה רק במאה ה-14) והיה מטיל אימה על הסביבה. גבור ירא שמיים בשם ויטוס נאבק בו בהכריע אותו בשלוש מכות כידון והסיר את הסכנה. כגמול למעשהו קיבל ויטוס את הטירה במתנה. המקום קיבל לזכר אותו גבור וגבורתו את השם "באטור", מילה המציינת גבורים בהונגרית והקיימת גם במונגולית ובשפות טורקיות. הסמל של משפחת באטורי, כפי שנודע משנת 1325, כשאומץ על ידי בניו של ברצק באטורי, מזכיר את האגדה הזאת של היישוב באטור: הוא מורכב משלוש שיני דרקון על רקע אדום, בתנוחה אופקית, ומסביבן דרקון הנושך את זנבו. לסמל הייתה גרסה מסוגננת מאוחרת שבו מופיעות רק שלוש השיניים של הדרקון על רקע אדום (ראו סמלו של סטפאן באטורי, שליט טרנסליבניה ומלך פולין במאה ה-16).
נציגים מפורסמים של הענף באטורי-שומיו (שומיאי)
- אישטוואן (השמיני) באטורי שומיאי (1534-1477), שליט טרנסילבניה
- אישטוואן (התשיעי) באטורי (1586-1533), בנו הצעיר של הקודם, שליט ולאחר מכן נסיך של טרנסילבניה, מלך פולין ודוכס גדול של ליטא
- קרישטוף באטורי (1581-1530), בנו של אישטוואן באטורי שומיאי ואחיו הגדול של סטפאן באטורי, היה לשליט (ואידה) ממלא מקום של אחיו בטרנסילבניה
- ז'יגמונד באטורי (1613-1572), בנו של קרישטוף, נסיך של טרנסילבניה
- אנדראש באטורי (1599-1562/1568), קרדינל, בן דוד של ז'יגמונד, נסיך של טרנסילבניה, מגיסטר גדול של מסדר הדרקון
- גריזלדה באטורי (1590-1569), אצילה וסופרת, בתו של קריזטוף באטורי ואשתו של יאן זמויסקי, הקנצלר של פולין
- גאבור (הראשון) באטורי (1613-1589), אחיין של אנדראש, נסיך של טרנסילבניה
- ז'ופי (סופיה) באטורי (מתה ב-1680), אחיינית של גאבור באטורי, אשתו של גיירג השני ראקוצי, נסיך של טרנסילבניה, נישואיה איחדו את שושולות ראקוצי ובאטורי, תמכה בדת הקתולית
נציגים מפורסמים של הענף באטורי-אצ'ד (אצ'די)
- אישטוואן (השלישי) באטורי (מת ב-1444), פלטין של הונגריה
- אישטוואן (החמישי) באטורי (מת ב-1493), שליט טרנסילבניה
- בורבאלה (ברברה) באטורי, בתו של אנדארש השלישי באטורי, נישאה לפלטין אימרה פרני
- גיירג' (החמישי) באטורי, בנו של אנראש השלישי באטורי, Agazonum regalium magister, רוזן של סימג
- אישטוואן (השביעי) באטורי (מת ב-1530), בנו של אנדראש השלישי באטורי, איש צבא, פלטין של הונגריה
- אנדראש (הרביעי) באטורי, בן של אנדראש השלישי באטורי, באן של בלגרד, רוזן של סטמר, התחתן עם קתלין רוזגוני, שהוסיפה לנחלותיו את הטירות צ'יטווה, צ'רפ, רוזגון וטורה.
- בונאבנטורה באטורי, הידוע גם כאנדראש, (מת ב-1566), בנו הבכור של אנדראש הרביעי באטורי, רוזן של סטמר וסאבלוץ', tabernicorum regalium magister ושפוט מלכותי
- מיקלוש (השישי) באטורי (מת ב-1585), בן של אנדראש הרביעי באטורי, שופט מלכותי
- ג'יירג' (השישי) באטורי, בן של אנדארש הרביעי באטורי, אביה של ארז'בט באטורי
- אישטוואן (השנים עשר) באטורי (מת ב-1605), בן של ג'יירג' השישי באטורי, שופט מלכותי במחוזות סימג וסטמר, רוזן של סאבולץ', תמך במרד האנטי-הבסבורגי של אישטוואן בוצ'קאי
- גאבור באטורי, אח צעיר של אישטוואן השנים-עשר באטורי, היה הנציג האחרון הזכר של הענף אצ'ד
- ארז'בט באטורי (מתה ב-1614), בת של גיירג' השישי ואחיינית מצד האם של מלך פולין, סטפאן באטורי, ידוע כ"רוזנת הדמים"
קישורים חיצוניים
István Balogh - Debrecen mezőváros igazgatása es igazságszolgaltatása Hajdú-Bihar Megyei Levéltár Évkönyve XXIX 2002-2003.
- על נפת סטמר
- על בני באטורי-אצ'די
- באטורי ב"קישלקסיקון" - הלקסיקון בקטן (מקורות: לקסיקון נאג' פאלאס)
- בני משפחת באטורי בלקסיקון הקתולי ההונגרי ברשת
- הענף באטורי - שימולין בלקסיקון העולמי פירר 1857-1865 בגרמניה
- אנציקלופדיה ברוקהאוס-אפרון ברוסית
הערות שוליים
- ^ על תקופת בני באטורי, אתר תערוכה, בעריכת ד"ר אטילה אולריך, בהונגרית - Ulrich Attila A Báthoriak kora
- ^ I.Balogh ע' 8
- ^ לקסיקון פירר