בית א-דין
 | |
| הכניסה לארמון בית א-דין | |
| מדינה |
 לבנון |
|---|---|
| מחוז | הר הלבנון |
| נפה | נפת שוף |
| שטח | 244 קמ"ר |
| אזור זמן | UTC +2 |
בית א-דין (בערבית: بيت الدين) היא עיירה נוצרית קטנה המשמשת כבירה מנהלתית של נפת שוף שבמחוז הר הלבנון שבלבנון.
העיירה ידועה בזכות ארמון בית א-דין, שהיה הגרעין שסביבו התפתחה העיירה. הארמון מארח את פסטיבל בית א-דין (אנ') השנתי בקיץ, שנוסד בתקופת מלחמת האזרחים בלבנון.[1]
מיקום וגאוגרפיה
העיירה ממוקמת כ-26 קילומטר מהחוף, וכ-45 ק"מ דרומית-מזרחית לבירות, מזרחית לעיירה דיר אל-קמר, ממנה היא מופרדת בעמק תלול. שטחה הכולל של בית א-דין הוא 244 דונם, וגובהה הממוצע הוא 860 מטר מעל פני הים.[2]
אטימולוגיה
מבנה הארמון שסביבו התפתחה העיירה, נבנה סביב למבנה קטן ששימש כחילווה דרוזית,[3] ומכאן שם המקום, בית א-דין (بيت الدين) בתרגום חופשי - "בית האמונה", או: בית הדת.[4]. מה שמעיד על כך שהאיזור היה מאוכלס על ידי דרוזים לפני שבשיר התגורר בה. מבנה החילווה שוחזר והוא חלק מהארמון (נמצא ליד מוזיאון הפסיפס).[5]
היסטוריה
התקופה העות'מאנית
האמיר בשיר השני (אנ') משושלת שיהאב (אנ'), שלימים הפך לשליט האמירות "הר הלבנון", החל לבנות ארמון במקום זה, בשנת 1788. בניית הארמון ארכה כ-30 שנה.[5] בבניית הארמון הועסקו בעלי מקצוע רבים, מקומיים וזרים, וסגנון הבניה של הארמון הוא סגנון ערבי לבנוני, בשילוב סגנון הבארוק האיטלקי.
בשנת 1806 הושלם החלק הפנימי ובשיר ובני משפחתו עברו לגור בו, ובשנת 1811 העביר בשיר את מטה האמירות מדיר אל-קמר לבית א-דין.
לצורך אספקת מים לארמון, נבנתה בין השנים 1812–1814 אמת מים, כאשר כל אחד מתושבי האזור "הכשירים" חוייב לתרום יומיים של עבודה ללא תשלום.[6]
ב-1829 הושלמה בניית החלק הרשמי של הארמון, החלק שכלל את הלשכות, האולמות וחדרי האירוח והוא הפך למרכז השלטוני החדש של בשיר, כמו גם מרכז אירוח לאורחים רמי מעלה מהמזרח התיכון ואירופה.[4] ליד הארמון ניטעו עצי תות רבים, כדי לגדל תולעי משי ולייצר את המשי שבשיר אהב.[7]
סביב הארמון נבנת העיירה בית א-דין, כמקום מגורים לנותני השירותים לארמון, וכמקום משכן לבני משפחתו של בשיר. וכן בתים נוספים ששירתו אותו ואת ממשלו וכן את ממשלם של השליטים שבאו אחריו.[4][6]
לאחר שנת 1840, כאשר האמיר בשיר השני נשלח לגלות, שימש הארמון את העות'מאנים כבניין ממשלתי. בשנות ה-60 של המאה ה-19 נבחר הארמון לשמש כמקום מפקדתו של סגן המושל העות'מאני בהר הלבנון.
מעורבות צרפתית
במהלך מלחמת האזרחים בהר הלבנון בשנת 1860, תקפו הדרוזים את הנוצרים בדיר אל-קמר, טבחו בהם ובזזו את רכושם. כ-200 נוצרים נמלטו הצליחו להמלט למחנה הצבאי העות'מאני בבית א-דין כדי לחפש מקלט אך חיל המצב שהיה במקום נמנע מלהתערב, והפליטים הותקפו. במהלך ההתערבות הבינלאומית בהובלת צרפת במלחמה[8], בחר הקולונל הצרפתי, ד'אריקאו, בארמונו של בשיר בבית א-דין כמפקדתו.
במהלך חגיגות רשמיות בבית א-דין לציון הכתרתו של הסולטאן עבדול חמיד השני בשנת 1908, התעמתו בעיר דרוזים ומרונים מהסביבה, וכתוצאה מכך נהרג אדם אחד מכל עדה.
בעת החדשה
בשנת 1934 הוכרז ארמון בי א-דין כמונומנט בעל ערך היסטורי לאומי.[9] ובשנת 1943 הכריז עליו בשארה אל-ח'ורי, הנשיא הלבנוני הראשון, כמעון הקיץ הרשמי של הנשיא.[6] במהלך מלחמת האזרחים בלבנון (1975–1990) המבנה ניזוק קשות. לאחר 1984, כאשר הלחימה נסוגה מאזור זה, הורה וליד ג'ונבלאט לשחזרו. חלקים מהארמון פתוחים כיום לציבור בעוד השאר עדיין משמשים למעון הקיץ של נשיא לבנון.
מוזיאון
בתוך הארמון קיים מוזיאון חשוב המכיל פריטים עתיקים ומודרניים, בגדים, כלי נשק, אוסף תכשיטי זהב, וכן ממצאים ארכאולוגיים כמו: כלי חרס מתקופת הברונזה, פסיפסים ביזנטיים נוספים.[10]
בשיר בנה בסמוך לארמונו עוד שלושה ארמונות עבור בניו, מהם שרד רק ארמון מיר אמין והוא משמש כמלון יוקרה[5].
בבית-א-דין פועל מרכז עזרה ראשונה של הצלב האדום הלבנוני.
דמוגרפיה
בשנת 2010 היו רשומים בה 1,606 בוגרים בעלי זכות בחירה,[11] וכ-9500 תושבים. האוכלסייה היא בעיקר נוצרים מהזרם המארוני, המלכיתי והיווני-אורתודוקסי.[11]
בשנת 2014 היו רשומים בכפר 2,460 בוגרים בעלי זכות בחירה לפרלמנט הלבנוני, כ-99% מהם היו נוצרים. כ-85% מהנוצרים היו מרונים.[12]
עיריית בית א-דין
העיירה מנוהלת על ידי עירייה שחבריה מתמודדים ברשימות מקומיות, ללא קשר לפוליטיקה הארצית.[13] העירייה אחראית גם לכפרמעסר א-שוף (אנ'), כפר נוצרי קטן שנמצא כ-14 קילומטרים מזרחית לבית א-דין (העיירה הדרוזית אל-מוח'תארה נמצאת בין שני היישובים).
על פי צו מס' 13292 מיום 29 ביוני 2024 העירייה הצטרפה לאיגוד אזורי, נוצרי בשם איחוד עיריות אל-ערקוב ואל-חרף (ער') (שמות כפרים באזור), כדי לסייע להקמת וניהול "פרויקטים ציבוריים בעלי תועלות משותפות ... [ו] ליישם פיתוח ושיתוף פעולה בין עיריות...".[14]
יחסי דרוזים נוצרים באזור
במהלך מאה העשרים ידעו היחסים בין הדרוזים לנוצרים מורדות (מעשי טבח הדדיים) ועליות (הסכמי פיוס).
ב-4 באוגוסט 2001, נחתמו הסכם פיוס ואמנת שלום בין "ארמון אל-מוח'תארה" (הנהגת הדרוזים) לבין "הבניין הפטריארכלי בבית א-דין" (הנהגת הנוצרים). מאז מתקימם ביקורים הדדיים, השתתפות בארוחות לציון מועדים לאומיים וחגים.[15]
פסטיבל בית א-דין
פסטיבל בית א-דין הוא פסטיבל שנתי הנערך בארמון, מדי קיץ בחודשים יולי ואוגוסט, מאז שנת 1985 ומופיעים בו אמנים לבנוניים וכן אמנים מרחבי העולם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ באתר הרשמי (באנגלית)
- ^ סטטיסטיקה של לבנון (באנגלית)
- ^ באתר הארמון (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 4.2 יוחנן מינצקר, בית א-דין, קרדום 27-26, מרץ 1983, עמ' 214-207
- ^ 5.0 5.1 5.2 פרטים באתר תיירות (באנגלית)
- ^ 6.0 6.1 6.2 Beiteddine, www.middleeast.com
- ^ Ealaf Alraish, قصر بيت الدين, ذاكرة تصلح للسفر, 2020-05-13
- ^ ראו גם "על המדינות בו יאמר" כתבה על טבח הדרוזים בנוצרים. המגיד, 22 אוגוסט 1860]
- ^ alwatan, قصر بيت الدين .. حكاية جمال لعبق التراث والثقافة في لبنان, الوطن, 2015-10-17 (בערבית)
- ^ الزمان | طبعة العراق | عربية يومية دولية مستقلة, بيت الدين تحفة وصرح معماري في قلب جبال الشوف, الزمان - طبعة العراق - عربية يومية دولية مستقلة
- ^ 11.0 11.1 סיכום תוצאות הבחירות (בצרפתית)
- ^ أسماء العائلات في بلدة بيت الدين، قضاء الشوف، محافظة جبل لبنان في لبنان, إعْرَفْ لبنان
- ^ الأحزاب تترك خيار الانتخاب للعائلات ببيت الدين والمعركة تنحصر بلائحتين, Elnashra News
- ^ الجامعة اللبنانية | التشريعات | تصديق التصميم التوجيهي العام لمناطق دير القمر بيت الدين - معاصر بيت الدين (قضاء الشوف - محافظة جبل لبنان), 77.42.251.205
- ^ رعية مار الياس- معاصر بيت الدين تحتفل بعشائها السنوي بمشاركة التقدمي קהילת סנט אליאס – מעסר בית א-דין חוגגת את ארוחת הערב השנתית שלה בהשתתפות אל-תקדומי, באתר anbaaonline, 21 ביולי 2018
בית א-דין39872677Q246163