בית אליעזר ותלמה ילין
 | |
| הכניסה למבנה: קשת וכותרת עמוד אשורית |
בית אליעזר ותלמה ילין הוא המבנה הראשון שנבנה בשכונת רחביה בירושלים. המבנה תוכנן על ידי האדריכלים אליעזר ילין ושותפו וילהלם הקר ובנייתו הושלמה בשנת 1924. בבניין התגוררו אליעזר ותלמה ילין עד 1936, ובתקופה זו הוא היה מרכז תרבותי וחברתי בשכונת רחביה, ובירושלים כולה. המבנה נמצא ברחוב רמב"ן מס' 14, בפינת רחוב אלחריזי, והוא האחרון מבין הבתים שהקר וילין תכננו ברחביה ששמר על צורתו המקורית.
המבנה
הבית נבנה בשילוב של אלמנטים מסגנון הבינלאומי -המבנה קובייתי בצורתו, ומורכב מארבע "קוביות" בגבהים שונים, עם אפיונים מקומיים - קשתות באכסדרת העמודים שבכניסת המבנה וכן אלמנטים דמויי אדריכלות המזרח הקדום - כותרות עמודים בסגנון אשורי.
אלמנט מיוחד בחזית הקדמית של הבית הוא מבנה מלבני שבולט ממנה (bay window). בתוך הבית אלמנט זה הוא גומחה שיוצאת מחדר המוגרים ונבנתה כבמה עליה הופיעה תלמה ילין בנגינה בצ'לו, לבדה או בהרכבים קאמריים. רובו של הבית בנוי מאבנים בסיתות טובוזה והפתחים בו מרובעים, ורק אכסדרת העמודים והמבנה הבולט עשויים מאבן בסיתות תלטיש עדין יותר, ובהן נמצאים הקשתות והכותרות בסגנון האשורי. בעיצוב הפנים בולט אלמנט אר דקו של פינות קטומות בחלונות ודלתות עץ,
היסטוריה
את הבניין תכננו אליעזר ילין ושותפו וילהלם הקר. במכתב שכתבה תלמה ילין לאחת מאחיותיה היא מספרת: "בנייה היא עיסוק מרגש ביותר, ברגע שניגשים למלאכה. מעודי לא ראיתי קודם לכן את אליעזר כה נרגש ונלהב". אביה של תלמה, הרברט בנטוויץ' סייע כספית לבניית הבית, הבית נבנה בשנת 1924.
בקומת הקרקע היו חדר מגורים (סלון) גדול, חדר עבודה, חדר אוכל ומטבח, וכן יחידת מגורים עבור הרברט בנטוויץ', ששהה בה כמה חודשים בשנה כשביקר בארץ. בקומה העליונה היו חדרי השינה והשירותים. במשך כמה שנים תלמה הפעילה ביחידת הדיור של אביה, בזמן שהוא לא היה בארץ, את גן הילדים הראשון של השכונה.
הבית הפך למרכז חברתי ואומנותי בו ביקרו שמנה וסלתה של ירושלים המנדטורית - נציבים עליונים, אנשי ממשל בריטי ובכירים ביישוב העברי, פרופסורים מהאוניברסיטה העברית ומוזיקאים מכל העולם בהם ארתור שנאבל, ברוניסלב הוברמן ואמיל האוזר. בסלון נערכו קונצרטים בהם ניגנו תלמה והרכבים קאמריים בהם השתתפה. מרג'רי בנטוויץ', אחותה של תלמה, תיארה את הבית:
הבית שברחוב רמב"ן 14 ברחביה, על חדר המגורים הנאה שלו, בעל החלון הגבוה והרחב, שעל אדנו ניתן היה לשבת, היה תמיד פתוח, קבלת־האורחים היתה חמה, והפסנתר הזקוף זכה שינגנו בו ללא הרף. הריהוט היה בצבעי חום וזהב חמים, והאור שחדר בעד לווילונות הזהובים העטה הילה על הכל. במרכז החדר ניצבה מחתת־גחלים גדולה עשוייה נחושת.[1]
בשנת 1936 נאלצה משפחת ילין למכור את הבית בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע משרד האדריכלים הקר-ילין. ב-1950 קנו אותו ד"ר עדיה קוניקוב ורעייתו כרמל, בתו של יצחק עבאדי, שהיה ידידם ומבאי ביתם של משפחת ילין. הם הקפידו על שימור הבית הן מבחוץ והן מבפנים, כולל דלתות העץ והמדרגות.
ב-2015 קנה את הבית תושב חוץ, שהגיש בקשה להוספת שתי קומות במסגרת תמ"א 38, תוך הריסת רוב הבית והשארת חזיתו. אף על פי שהבית כלול בתוכנית לשימור אתרים של ירושלים כבית "לשימור מחמיר", הוועדה המקומית אישרה את הבקשה. הדבר עורר מאבק של המועצה לשימור אתרים, של בני משפחת ילין ושל תושבים בשכונה.[2]
לקריאה נוספת
- דוד קרויאנקר, אדריכלות המדינה שבדרך, בראי יצירתם של הקר-ילין, כתר, ירושלים, 2006. עמ 75 - 86
- אמנון רמון, "דוקטור מול דוקטור גר" שכונת רחביה בירושלים, הוצאת יד בן צבי, ירושלים 2006
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, כתר הוצאה לאור, 1996.
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בית ילין |
הערות שוליים
- ^ מרג'רי בנטואיץ', תלמה ילין, מחלוצי המוסיקה בארץ ישראל, עמ' 57
- ^
ניר חסון, לאחר 94 שנה: עיריית ירושלים מתכננת להרוס את הבית הראשון של רחביה, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2018
34412796בית אליעזר ותלמה ילין