ביצנית אפורה
 ביצנית אפורה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | חופמאים |
| משפחה: | חרטומניים |
| סוג: | Xenus |
| מין: | ביצנית אפורה |
| שם מדעי | |
 Xenus cinereus
| |
| תחום תפוצה | |
תחום התפוצה של ביצנית אפורה מקייצת
חולפת
חורפת
| |
ביצנית אפורה (שם מדעי: Xenus cinereus) היא מין עוף נודד קטן מהאזור הפלארקטי והוא המין היחיד בסוג Xenus שבמשפחת החרטומניים. באנגלית היא נקראת ביצנית טרק על שם נהר הטרק אשר נשפך למערב הים הכספי, כיוון שנצפתה לראשונה סביב אזור זה.
בישראל הביצנית האפורה היא חולפת נדירה. בחודשי יולי-אוגוסט נצפתה בעיקר באזור חוף הכרמל ובאביב נצפתה מספר פעמים באילת.[1]
טקסונומיה
הביצנית האפורה תוארה ואויירה באופן רשמי בשנת 1775 על ידי חוקר הטבע הגרמני יוהאן אנטון גולדנסטאט תחת השם המדעי Scolopax cinerea. הוא דיווח שראה זוגות מתרבים בשפך נהר הטרק לים הכספי.[2] כעת זהו המין היחיד שהוגדר בסוג Xenus שהוצג בשנת 1829 על ידי חוקר הטבע הגרמני יוהאן יקוב קאופ.[3][4] שם הסוג Xenus הוא מיוונית עתיקה מהמילה xenos שפירושה "זר". הכוונה ב"זר" היא לכך, שמין זה שונה בצבעו, מקורו ומאפייניו הפיזיים מסוגים אחרים של חרטומניים. שם המין cinereus הוא מלטינית: cinis, cineris, שפירושו "אֵפֶר", רמז לצבעו האפור[5] המין נחשב למונוטיפי. לא מוכרים תת-מינים שלו.[4]
מבין החרטומניים, הסוג Xenus הוא חלק מהענף הפילוגנטי של הביצנית, הטאטלר (אנ') והשחיינית וקשור פחות לסוג חופית.
תיאור
הביצנית האפורה גדולה במעט מביצנית לבנת-הבטן, באורך של כ-22–25 ס"מ, מקורה הארוך והמעוקל מעלה מזכיר קצת את זה של סייפן, אך מעוקל פחות, מה שהופך אותו לקל לזיהוי. כפי שהשם המדעי שלה מרמז, צבע נוצותויה אפור באזור החזה, הפנים והגב; גבת עינה לבנה ועשויה להופיע לעיתים מעט קשה לזיהוי. הבטן לבנבנה וכפות רגליה צהובות; בסיס המקור צהבהב, ושאר המקור שחור.
קול קריאתה היא שריקה גבוהה.
תפוצה ואקולוגיה
הביצנית מתרבה ליד מים בטייגה מפינלנד דרך צפון סיביר ועד לנהר קולימה, ונודדת דרומה בחורף לחופים טרופיים במזרח אפריקה, דרום אסיה ואוסטרליה, ומעדיפה בדרך כלל אזורים בוציים. היא נודדת נדירה במערב אירופה, במיוחד בסתיו היא נצפתה עוברת במהלך הנדידה באיי מריאנה. כמעט מדי שנה וככל הנראה לעיתים קרובות יותר בתקופה האחרונה, מספר עופות נודדים לאלסקה ולאיים האלאוטיים והפריבילוף. מדי כמה שנים, מספר פרטים בודדים מתועדים באזור הניאוטרופי, לשם הם מגיעים מאפריקה, או כתוהים מצפון אמריקה המלוות להקות חרטומניים דרומה לחורף. פרטים אלו תועדו דרומית עד לארגנטינה.[6][7][8]
השוני הגנטי של הביצנית האפורה על פני טווח תפוצתה הוא נמוך, עם עדויות לצמצום השוני ואחריהן התרחבות. בנהר הדנייפה במזרח אירופה קיימת אוכלוסייה המבודדת המראה בידול גנטי משמעותי.[9]
הביצנית האפורה מטילה שלוש או ארבע ביצים בחלקות קרקע בהן היא חופרת ברגליה ליצירת שורה.
הביצנית האפורה אוהבת להתרועע עם ארנריה אדמונית, מיני חופיות קטנות וחופמיים (מלבד חופזי); ביצנית נודדת בפאראטי (מדינת ריו דה ז'ניירו) נצפתה מזדווגת עם ביצנית מנוקדת (Actitis macularius).[8] לפיכך ייתכן שהביצנית האפורה תחת תנאים טבעיים עשויה להזדווג עם ביצנית לבנת-בטן (A. hypoleucos), קבוצת אחות (בעץ האבולוציוני) של הביצנית המנוקדת. מכיוון שהכלאות בין עופות חוף היא דבר נפוץ ביותר והסוג Actitis הוא בעל קרבה פילוגנטית, זיווגים כאלה (אם הם אכן מתרחשים) עשויים להוליד צאצאים היברידיים.
הביצנית האפורה נמנית עם המינים המוגדרים במסגרת הסכם השימור של עופות מים נודדים אפריקנים-אירואסיתיים (AEWA). עקב שכיחותה היא אינה נחשבת למין מאוים על ידי IUCN.[10]
גלריה
ביצנית אפורה, חופית קטנה וביצנית עדינה בשמורת הטבע קרישנה, אנדרה פרדש, הודו.
ביצנית אפורה אוכלת תולעת בנהר שונאי, יפן.
ביצה, אוסף מוזיאון ויסבאדן.
חופית אפורה בתעופה.
_(8079446567).jpg)
קישורים חיצוניים
- ביצנית אפורה, באתר ITIS (באנגלית)
- ביצנית אפורה, באתר NCBI (באנגלית)
- ביצנית אפורה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- ביצנית אפורה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- ביצנית אפורה, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- ביצנית אפורה, באתר GBIF (באנגלית)
- ביצנית אפורה, באתר הצפרות הישראלי
הערות שוליים
- ^ ציפורים, פורטל צפרות - אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il (באנגלית)
- ^ Imperatorskai︠a︡ akademīi︠a︡ nauk (Russia), Imperatorskai︠a︡ akademīi︠a︡ nauk (Russia), Imperatorskai︠a︡ akademīi︠a︡ nauk i khudozhestv (Russia), כרך 19, Novi commentarii Academiae Scientiarum Imperialis Petropolitanae, Petropolis: Typis Academiae Scientarum, 1774, עמ' 473-475
- ^ Johann Jacob Kaup, Skizzirte Entwickelungs-Geschichte und natürliches System der europäischen Thierwelt : Erster Theil welcher die Vogelsäugethiere und Vögel nebst Andeutung der Entstehung der letzteren aus Amphibien enthält, Darmstadt: In commission bei Carl Wilhelm Leske, עמ' 115
- ^ 4.0 4.1 Sandpipers, snipes, Crab-plover, coursers – IOC World Bird List (ב־American English)
- ^ James A. Jobling, The Helm dictionary of scientific bird names : from aalge to zusii, London: Christopher Helm, 2010, מסת"ב 978-1-4081-3326-2
- ^ גארי ג'יי ויילס, נתן סי ג'ונסון, גאי דאטסון, תיעודי ציפורים חדשות וחשובות ממיקרונזיה, 1986–2003
- ^ אריק ונדרורף, גארי ויילס, אן מארשל, תצפיות על ציפורים נודדות וציפורים נוספות בפלאו, אפריל-מאי 2005, כולל התיעוד המיקרונזי הראשון של פפיון ארוך רגליים 39(1), 2006, עמ' 11–29
- ^ 8.0 8.1 ריצ'ארד וייט, באד לנהאוזן, התיעוד הראשון של ביצנית אפורה בברזיל, Revista Brasileira de Ornitologia 14(4), עמ' 460–462
- ^ Nelli Rönkä, Veli-Matti Pakanen, Donald Blomqvist, Victor Degtyaryev, Near panmixia at the distribution-wide scale but evidence of genetic differentiation in a geographically isolated population of the Terek Sandpiper Xenus cinereus, Ibis 161, 2019-07, עמ' 632–647 doi: 10.1111/ibi.12651
- ^ Terek Sandpiper (Xenus cinereus) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
